 |
|
 |
|
שכינה
מחבר:
גשר מפעלים חינוכיים
|
|
 |
|
 |
|
 |
מונח המציין את נוכחות אלוהים בעולם, במיוחד כשמדובר בקשר שבין אלוהים לעם ישראל. זהו מונח שנוצר בתקופה מאוחרת, מהספרות התַּנָּאִית ואילך.
השכינה מתגלה בְּאוֹר שמיימי, הנקרא "זיו השכינה", והחסידים חוסים תחת "כנפי השכינה".
השכינה גוֹלָה עם העם מארצו, וכשהיחסים בין בני זוג הם טובים במיוחד נוהגים לומר ש"השכינה שׁוֹרָה ביניהם".
ברוב תיאורי השכינה יש שימוש בהַאֲנָשָׁה (פֶּרְסוֹנִיפִיקַצְיָה) – היא מתוארת כאישה (רעיה, כלה, אֵם או בת) או כְּיוֹנָה.
מעבר ללקסיקון > לקסיקון מקרא
|
