 |
|
 |
|
מנשה, שבט
מחבר:
גשר מפעלים חינוכיים
|
|
 |
|
 |
|
 |
מנשה הוא בנו הבכור של יוסף, שילדה לו אָסְנַת בַּת פּוֹטִיפֶרַע המצרית (בראשית מ"ו 20). מדרש השם שנותן לו אביו: "כי נַשַׁנִי (=הִשְׁכִּיחַ ממני, בכך שנולד לי בן זה) אלוהים את כל עֲמָלִי (=סִבְלִי) ואת כל בית אבי" (בראשית מ"א 51). כשהביא יוסף את בניו אל יעקב כדי שיברכם ויאמֵץ אותם כבניו - שִׂיכֵּל יעקב את ידיו, ומסר את הבכורה לאפרים, הבן הצעיר של יוסף (בראשית מ"ה 1). בגלל ברכה זו זכה שבט אפרים לעליונות על שבט מנשה בתולדות העם.
שבט מנשה התפצל לשני חלקים: חצי מהשבט התיישב בעבר הירדן המזרחי, בגִלְעָד ובבָּשָׁן, יחד עם השבטים ראובן וגד (במדבר ל"ב 33); חֶצְיוֹ האחר התיישב בעבר הירדן המערבי, מאיזור עמק בית שאן ועמק יזרעאל בצפון, ועד דרומית לשכם בשומרון (יהושע ט"ז 13-7). גבולות איזור ההתנחלות של שבט מנשה מיטשטשים עם נחלת שבט אפרים "אָחִיו".
דמויות ידועות מבני מנשה הן: גדעון השופט (שופטים ו'), אביעזר (מאבותיו של גדעון), מָכִיר, גִלְעָד, צְלֹפְחָד ובנותיו, שְׁכֶם (העיר שכם עברה מהכנענים לידי אפרים). שבט מנשה שבעבר הירדן המזרחי נקרע מממלכת ישראל על ידי תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר ה-3, מלך אשור, בשנת 732 לפני הספירה. לאחר היציאה לגלוּת לא נזכר עוד שבט מנשה בתולדות העם.
מעבר ללקסיקון > לקסיקון מקרא
|
