עמוד הבית > מדעים > אקולוגיה ואיכות הסביבה > מים ונחלים > זיהום מים ונחליםעמוד הבית > ישראל (חדש) > אקולוגיה ואיכות הסביבה > מים ונחליםעמוד הבית > ישראל (חדש) > תשתיות > מים > איכות המים
ירוק כחול לבן : ביטאון פורום המשק והכלכלה למען איכות הסביבה


תקציר
מידע על הזיהום בנחל הקישון שבצפון הארץ - מקורות הזיהום, הסכנות הטמונות בו ושיקום הנחל.



הקישון : כרוניקה של מוות ידוע מראש
מחברת: ד"ר איילה תמרי


חשיפת מקרי הסרטן בין לוחמי הקומנדו הימי שצללו במימי הקישון, העלתה את הנחל המזוהם ביותר בישראל לכותרות. אבל מי שמצוי בעניינים יודע, כי המחדל הזה לא נולד אתמול. כבר לפני 22 שנה הוצא צו הקובע את הכמות המירבית של כל מזהם, המותרת להזרמה לנחל. הצו מעולם לא נאכף והמפעלים המשיכו לזהם תוך חריגות קיצוניות מהתקן. מי ייתן את הדין?

הקישון, הגדול בנחלי צפון המדינה, מנקז שטח של 1073 קמ"ר. תחילתו ליד ג'נין, בהרי שומרון. בדרכו מערבה הוא אוסף מי נגר עילי מהגלבוע, גבעת המורה, הרי נצרת, עמק יזרעאל, רמות מנשה, הכרמל וגבעות טבעון. רוב הזמן, נפח הזרימה השנתי הוא 3 מיליון ממ"ק. בשנים גשומות הוא מזרים כ- 27 מיליון ממ"ק מים, אך הפער בין שנה שחונה לגשומה גדול בהרבה: בחורף 91/92 הגשום במיוחד, הייתה זרימת הבסיס כ- 165 מיליון ממ"ק. לעומת זאת, בשנת הבצורת של חורף 82/81, זרימת הבסיס בנחל הייתה 1.6 מיליון ממ"ק בלבד. מרבית מי המעיינות לאורך ערוצי נחל הקישון ויובליו, נתפסו על-ידי חברת מקורות. לכן, בקיץ הזרימה מינימלית ואילו בחורף היא תלויה בכמות הגשמים, כלומר, שיטפונית. אפיקו הראשי של הנחל מתמשך לאורך כ- 70 קילומטרים. מהם, 60 הקילומטרים הראשונים נחשבים למעלה הנחל והיתר נחשבים למורד הנחל (הקטע שלאורכו נכנסים מי הים פעמיים ביום, בשעת הגאות).

התעשייה, החקלאות ואזורי המגורים הזרימו את שפכיהם במשך עשרות שנים (ולמעשה, עד היום) אל הנחל. הקטנת זרימת המים השפירים מזה, והזרמת מי שפכים מכל הסוגים מזה, הפכו את הקישון בלתי-ראוי לרחצה לבני-אדם. מורד הנחל הפך, למעשה, תעלת שפכים. כיום, הקישון הוא הנחל המזוהם ביותר בנחלי ישראל.


 

מקורות הזיהום


במעלה הנחל, מקורות הזיהום הם חומרי דישון חקלאיים (חנקות וזרחות), המפוזרים בכמויות גדולות בשדות ונשטפים עם הגשם לאפיק הקישון, וכן שפכי משקי החי ובריכות הדיג. לאלה מצטרפים שפכים סניטריים מיישובי הסביבה, לאחר שעברו טיפול חלקי בלבד, ולעיתים גם זה לא. מים אלה מכילים גם זיהום בקטריאלי, והרחצה בהם מסוכנת.

עם זאת, מתקיימות בהם מערכות אקולוגיות של נחלים. בחורף, מטים את מי הקולחים אל הנחל וקולטים ממנו את מי השיטפונות. מעבר לכך, עקב תהליך המלחה מתמשך של אדמות עמק יזרעאל וניקוז עמוק של השדות לשטיפת המלחים, עלתה מליחות המים במעלה הקישון.

המצב חמור פי כמה במורד הנחל, אליו מוזרמים שפכי התעשייה הפטרוכימית של מפרץ חיפה ושפכי מכון הטיהור של חיפה. כל החומרים הללו מגיעים אל נמל הדיג, ומשם אל הנמל ואל הים הפתוח. מי הים המתערבבים במי השפכים מוהלים את המזהמים שבהם, אך אינם מקטינים את כמותם. ואכן, במדידות שערך המכון לחקר הימים והאגמים ב-1998, נמצא שכמות חומרי הדשן המומסים, המוזרמת מהקישון לים, דומה לכמות הכוללת המוזרמת לים על-ידי נחלי החוף האחרים, או אף גדולה יותר.

גם ריכוזי הכספית בחומר המרחף ובמישקעים בשפך הנחל, מייצגים רמת זיהום גבוהה ביחס לקריטריונים לאיכות מי-ים ולמישקעים ימיים המקובלים בעולם. ההערכה היא שרוב המתכות הכבדות המוזרמות עם השפכים של המפעלים, מגיעות כחלקיקים, אך כמות מסוימת מגיעה גם בצורה מומסת.




 

ואלה "התורמים"


מכון הטיהור של חיפה: כיום, עקב תקלה, כל השפכים הנכנסים מוזרמים אל הנחל. המכון בנוי ומצויד לקלוט שפכים בהיקף של 80,000 ממ"ק ליום, שווה-ערך לאוכלוסיה של 800,000 תושבים. מפעלים רבים באזור המפרץ אינם מחוברים למכון הטיהור, בגלל העומס הרב שהם עלולים ליצור על המערכת ובגלל הנזק הכבד שהחומרים שהם מזרימים, כמו מתכות כבדות, עלול לגרום לתהליך הביולוגי של הטיפול בשפכים.

בפועל, המפעל מטהר למעלה מ- 105 אלף ממ"ק ליום. כלומר, כ- 25% מעל העומס המתוכנן. לפיכך, קורות תקלות המביאות לזרימת קולחים אל הקישון ברמת טיהור נמוכה ואפילו קולחים גולמיים.

לפני שקרס בפברואר-מרץ השנה, טיהר המכון כ-80% מהשפכים לרמת איכות של קולחים, שאיפשרה לחברת מקורות לעשות בהם שימוש. מאז מרץ השנה קיימת תקלה מתמשכת, הגורמת לכך שהשפכים מהווים את הזיהום העיקרי במוצקים מרחפים, חומרים אורגניים, שמנים וזיהום בקטריאלי, המוזרמים לנחל.

המצב הגיע לכדי כך שרמת חיידקי הקולי בנמל הדיג, כלומר מעבר לנחל עצמו, עלתה מעל לתקן של משרד הבריאות. בעקבות זאת, ניתנה הוראה להפסיק את פעילות ספורט החתירה של הילדים בנמל הדיג.

כעת מתקינים יחידה נוספת במכון הטיהור, שתגדיל את יכולת הטיהור היעיל ב- 40 אלף ממ"ק ליום. הצפי הוא שכמות זו תספיק עד לשנת 2010. אך נראה שיהיה צורך להגדיל את התפוקה הרבה קודם לכן.

חיפה כימיקלים: מזרים לקישון בין 5000 ל-7000 ממ"ק שפכים ליום, בהם כמויות גדולות של מתכות כבדות, בעיקר קדמיום, כרום, נחושת וכן חנקות וזרחות.

השפכים עשירים במוצקים מרחפים ובדרגת חומציות גבוהה ביותר.

יש לציין כי לפי דיווח עכשווי, התגובה של מי הנחל מול פי הצינור של חיפה כימיקלים פחות חומצית. כמו כן, עם החלפת מקור חומר-הגלם מפוספטים תוצרת ישראל, העשירים בקדמיום, לפוספטים המיובאים מחצי-האי קולה בצפון רוסיה, פחתה כמות הקדמיום במי השפכים.

בתי הזיקוק: מזרימים לנחל בין 5000 ל-15,000 ממ"ק שפכים ליום, המכילים שמנים, אמוניה ועומס אורגני. בזמנו, הוזרמה לנחל גם סודה קאוסטית משומשת, שלה pH בסיסי ביותר. 'המפגש' בין השפכים החומציים מאוד של חיפה כימיקלים והשפכים הבסיסיים מאוד של בתי הזיקוק, יצר מיפגע ריח ומיטרד בלתי-נסבל לתושבי האזור. הבעיה נפתרה רק בעקבות התערבותו של משרד האנרגיה, שכפה על בתי הזיקוק מציאת פיתרון חלופי. אך הקישון הפך חומצי מאוד לכל אורכו, כיוון שחיפה כימיקלים נקטה רק בצעדים חלקיים לניטרול החומצות בשפכיה.

דשנים: מזרים כ-12 אלף ממ"ק שפכים ליום, בהם עומסים גבוהים של חנקן (בצורת אמוניה וחנקות) וכן כלור פעיל.

גדות ביוכימיה: מזרים כ-1250 ממ"ק שפכים ליום, המכילים כמויות גדולות של חומרים אורגניים ותרכובות חנקן.

גדיב: מזרים כ-350 ממ"ק שפכים ליום, המביאים עמם תוצרי נפט שונים, שמנים ועומס אורגני.




 

קרקעית מזוהמת


חשוב לציין כי קיים צו הקובע את הכמות המירבית המותרת להזרמה לנחל, לגבי כל מזהם (צו תיקון המעוות 1978). אך זה מעולם לא נאכף. בפועל, כמות מרבית המזהמים הנכנסים לנחל עולה פי 5-10 על המותר לפי הצו!

בבדיקה כימית שנעשתה על-ידי רשות נחל הקישון בסתיו 1999, נמצא במים שלל תרכובות: אבץ, אלומיניום, ארסן, אשלגן, בורון, ברזל, בריום, גופרית, ונדיום, זרחן, טיטניום, טין, כסף, כספית, כרום, ליטיום, מגנזיום, מוליבדט, מנגן, נחושת, ניקל, נתרן, סטרונציום, סלניום, עופרת, קדמיום, קובלט. מהן, 18 מתכות נמצאות בריכוז הגבוה ביותר במורד הנחל.

אחריהן באה קבוצה של שמונה מתכות, הנמצאות בריכוז הגבוה ביותר בפתח שובר הגלים. מרבית התרכובות ידועות בהשפעתן השלילית על הסביבה ועל בריאות האדם.

המשרד לאיכות הסביבה, יחד עם רשות נחל הקישון, הוציאו תקנים חדשים לריכוזים מירביים מותרים של החומרים השונים במי הנחל. תקנים אלה לא עברו רישום כחוק, אך המגמה היא להגיע עם המפעלים להסכמה עליהם.

הזיהום שבמי הקישון שוקע בחלקו על קרקעיתו. המישקעים המזוהמים ביותר נמצאים בקרבת צינורות המוצא של שפכי התעשייה. ואולם, הם נגרפים במורד הנחל, בין על-ידי שיטפונות חורפיים ובין על-ידי תנועת הגאות והשפל של הים, ושוקעים על קרקעית נמל הדיג.

בבדיקות שערך המכון לחקר ימים ואגמים (1993) במישקעים אלה במקומות שונים לאורך האפיק, התברר שהריכוז הגבוה ביותר נמצא בשיכבה העליונה שלהם (50 ס"מ). הטבלה מציגה את הריכוזים שנמצאו ליד תחנת מדידה B8 במורד הנחל, ולצידם את ערכי הקריטריונים של EPA (משרד איכות הסביבה האמריקאי) למישקעים מזוהמים במיוחד.

עומק השיכבה המזוהמת בקרקעית נמל הדיג, מגיע לכדי 70 ס"מ. מאחר ובכל שנה מצטברים בקרקעית נמל הדיג מישקעים בגובה של כ- 2 מטרים, הסיקו במכון לחקר ימים ואגמים שהזיהום הצטבר שם במשך שנה אחת. מקור המישקעים הוא בסחף טין מעמק יזרעאל הסופח מתכות מהמים, בייחוד בתנאים חומציים. בקירבת נמל הדיג, היכן שהחומציות מנוטרלת במידת-מה על-ידי מי הים, נעשית פעולה הפוכה והחומרים הספוחים לטין משתחררים חזרה אל המים. כל ניקוי של קרקעית נמל הדיג וניקוי של קרקעית נחל הקישון עצמו, יהיה צריך להיעשות בהתחשב בריכוזי המתכות הללו במישקעים.




 

מים ממאירים


מעלה הנחל אמנם מקיים בית-גידול אופייני לנחל, אך כל השומר נפשו ירחק ממנו, בעיקר בגלל רמות גבוהות של חיידקי קולי. מורד הנחל הוא תעלת שפכים של ביוב ביתי ותעשייתי. בזמנו, לפני עשרות שנים, התפיסה בעולם הייתה כי נחלים הם נקזים 'טבעיים' של כל מה שמזרימים בהם. עקב כך הקיץ הקץ על נהרות גדולים כמו הריין, ואפילו על אגמים שלמים. הזיהום מנע את קיומם של צמחים ובעלי-חיים, אפילו לא חד-תאיים. כזה המצב במורד הקישון: במשך מזה עשרות שנים שאין בו חיים כלל.

המחלות העלולות להיגרם לאדם מטבילה ממושכת או משתייה יותר מאשר אקראית של מי הקישון, אינן רק מחלות סופניות. כל מחלה כרונית שבה מערכות שונות, כולל המערכת החיסונית, נפגעות, מורידה מאיכות החיים של האדם הסובל מהן.

מחלה שהקשר בינה לבין חומרים המצויים במי הקישון ובקרקעיתו אינו מוטל בספק, וברור שהחשיפה נעשתה תוך כדי עבודה, נחשבת למחלה תעסוקתית. למחלות תעסוקתיות יש קריטריונים ברורים שנקבעו על-ידי מוסדות בינלאומיים, אך רק אלה שאושרו ומוכרים על-ידי מדינת ישראל כמחלות תעסוקתיות, אכן נחשבות לכאלה על-פי החוק.

יצוין, שלפי קריטריונים מחמירים אלה, מצויים בנחל חומרים מסרטנים ודאיים בבני-אדם (קבוצה 1 ברשימת החומרים המסרטנים): בנזן, ארסן בצורתו האנאורגנית, כרום (המדידות הן על כלל הכרום, אולם רק כרום 6+ הוכח כמסרטן בבני-אדם. כדי לוודא שקיים כרום 6+ בקישון, יש לערוך בדיקות בנפרד), קדמיום ותרכובות ניקל.

מקבוצה 3, המכילה חומרים שהוכחו כמסרטנים לבעלי-חיים ואפשרי שהם מסרטנים בבני-אדם, נמצאים בקישון: עופרת ותרכובות עופרת וכספית. לא נבדק אם נמצא גם מתיל כספית המסרטן.

יש לציין שהחומרים המגיעים אל השפכים של תעשייה כלשהי, אינם רק אלה הנוצרים תוך כדי הייצור. לדוגמה, כרום 6+ מופיע בהיותו חומר השומר בפני קורוזיה. לפיכך, חיוני לקבל מידע מפורט על כל החומרים
העלולים להגיע אל מי השפכים!




 

משקמים ומקווים לטוב


רשות נחל הקישון הוקמה בדצמבר 1994, למטרה העיקרית של שיקום הנחל. ברשות 33 חברים, נציגים של משרדי ממשלה, רשויות מקומיות, מפעלים, בעלי מקרקעין ותאגידים וגופים ציבוריים. בתחום שיפוטה נמצאים כ- 25 קילומטרים של הנחל, מתל קשיש ומערבה. היעד הראשון והדחוף ביותר של הרשות, הוא טיהור הנחל. בשלב שני יוקדש המאמץ להביא לקיום עצמאי של מערכות אקולוגיות בנחל.

בשלב זה אין כוונה להביא את הקישון לרמה כזו שבני-אדם יוכלו לטבול בו ללא חשש לבריאותם, אלא בעיקר לסלק ממימיו את כל המתכות הרעילות. הפעילות מתמקדת במפעלים השוכנים לאורך מורד הנחל, ואשר הקימו כבר חלק מהמיתקנים הדרושים לעמידה בדרישה זו.

במקביל להיערכות במפעלים, נערכו דיונים בהשתתפות רשות הנחל, איגוד ערים חיפה והמשרד לאיכות הסביבה, עם כל אחד מהמפעלים המזרימים כיום את שפכיהם לקישון. מטרת הדיונים: הגעה להסכמות בדבר הטכנולוגיה הטובה ביותר הזמינה והכלכלית לכל מפעל, אשר תביא את איכות שפכיו לרמה של תמלחות (תכולת מלחים בריכוז של פחות מ- 3% בהשוואה לריכוזם היום). בריכוזים כאלה, ישנה אפשרות להזרים את המים לים. מפעל שלא יעמוד בקריטריונים אלה, לא יוכל להזרים את שפכיו דרך הצינור לים.

אל הקישון לא יוזרם דבר מהמפעלים. הוא יוזן ממי הים בזמני הגאות המוערכים בכ- 100 אלף ממ"ק ליממה, ממי השיטפונות וממי הקולחים המגיעים אליו.

לפי שעה, אין עדיין במורד הנחל חסרי חוליות, שהם האינייקטור הביולוגי לתחייה של המים. אך בנמל הדייג נצפו זואופלנקטון (חד-תאיים) ואצות, שהם ההתחלה של חיים בסביבה הימית. כעת נשואות העיניים אל שנת 2004, שבה אמורה להיפסק כליל הזרמת שפכים לקישון ויחל תהליך שיקום הנחל.

ביבליוגרפיה:
כותר: הקישון : כרוניקה של מוות ידוע מראש
מחברת: תמרי, איילה (ד"ר)
תאריך: יוני-יולי 2000 , גליון 32
שם כתב העת: ירוק כחול לבן : ביטאון פורום המשק והכלכלה למען איכות הסביבה
הוצאה לאור: ביטאון פורום המשק והכלכלה למען איכות הסביבה בישראל
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית