חוקרים רבים העוסקים בערכה ובהשפעתה של ספרות הילדים בגיל הרך מייחסים חשיבות רבה להתאמת יצירת הספרות לילד ולאחריות החינוכית של היוצר כלפיו. לספרות יש תפקיד חשוב בסיפוק צרכיו האישיים של הילד וביצירת קשריו החברתיים. אחד הצרכים היסודיים שהילד יכול להגשים דרך הסיפור הוא הצורך בהזדהות (דשא, 1978). ההזדהות הנפשית והרגשית של הילד עם גיבורי הסיפור, עם עלילותיהם ועם גורלם גוררת שלא מדעת את קליטת הערכים, המידות וההשקפות של הגיבורים המסמלים אותם באישיותם ובמעשיהם. ההזדהות היא תהליך שבו אישיותו של הילד מתגבשת על פי הדמות שהוא מחקה, ולכן יש חשיבות למושאי החיקוי בספרות - העמדות החברתיות של הילד עלולות להיות מושפעות ממעשיהם של גיבורי הספרות.

במחקרים שנעשו בארץ על ספרי הקריאה והלימוד לילדים בגיל הרך מתברר שהספרים גדושים בסטראוטיפים גבריים ונשיים בלתי מאוזנים. על פי המחקרים הציגה בשנת 1976 הוועדה למעמד האישה לפני קובעי המדיניות במשרד החינוך וכותבי תכניות הלימודים המלצות לעריכה מחדש של ספרי הקריאה והלימוד בעניין מעמד האישה ותדמיתם של גברים ושל נשים המשתקפים בהם. בשנת 1984 הופץ חוזר המנהל הכללי של משרד החינוך המורה לשנות את הגישה הסטראוטיפית ולתת הזדמנויות שוות למימוש עצמי לבני שני המינים באמצעות בחירת ספרי הקריאה והלימוד לתלמידים.

האם בעקבות הפרסומים וההצהרות למתן הזדמנויות שוות לשני בני המינים בחינוך בכלל ובספרי הקריאה בפרט מסתמן שינוי בבחירת ספרי הקריאה בגן הילדים? האם ספרי הקריאה בשנים האחרונות נקיים מגישות ומדעות סטראוטיפיות כלפי שני המינים?

במחקר שערכתי כעשר שנים לאחר מכן בנושא "סטראוטיפים מיניים ותפקידי מין בספרי הילדים בגן הילדים", נבדקו כשמונים שירים וסיפורים שהגננות דיווחו כי הם השכיחים ביותר בגן, ונותחו הדמויות המרכזיות והדמויות המשניות ביצירות, הדמויות שמבצעות את רוב הפעולות והדמויות שרוב התיאורים עוסקים בהן.

המחקר בדק בספרות הילדים את הנושאים האלה:

א. הסטראוטיפ המיני על פי שכיחות מאפייני האישיות, התכונות וקווי האופי המיוחסים לגברים ולנשים

ב. הסטראוטיפ של תפקידי מין על פי שכיחות סוגי הפעילויות והתפקידים המיוחסים לגברים ולנשים

ג. מספר יצירות הספרות העוסקות בגברים ומספר היצירות העוסקות בנשים.

כדי לבדוק את הנושאים האלה, זוהו תכונות ומאפייני אישיות המיוחסים לשני המינים בספרים - אישה, גבר, ילדה וילד - ונבדקו התפקידים והמקצועות המשויכים להם. הבסיס למחקר הוא מחקרים פסיכולוגיים-חברתיים שניסו לבחון בחינה אמפירית את האמונות הרווחות באוכלוסייה באשר לקווי האופי המייחדים את שני המינים. מחקרים אלו העלו בדרך כלל תמונה דיכוטומית של הבחנה ברורה בין תכונות המוגדרות נשיות לבין תכונות המוגדרות גבריות ושל הסכמה בין הנשאלים משני המינים.

מחקרים שערכו בארץ א' זיו, ד' זיפשטיין ומ' ליטן (1972) מצאו כי המתבגרים הישראלים מייחסים תכונות סטראוטיפיות לשני המינים: הגבר ידען, בעל כישרון מכני, אמיץ, קר רוח, מוכשר לעסקים, בעל כושר מנהיגות, תקיף, דואג לפרנסת הבית, מתעניין בפוליטיקה וזריז; ואילו האישה אוהבת ומבינה ילדים, בכיינית, עדינה, חלשה, ביישנית, מקפידה על מוסר, תלותית, פחדנית, חסרת ביטחון, מסודרת, פטפטנית ומתעניינת במראה החיצוני.

נמצא כי אין הבדל של ממש בתפיסת הגברים והנשים את התמונה הסטראוטיפית: הגברים נוטים יותר מהנשים לייחס לגברים קור רוח ותקיפות ומדגישים יותר מנשים את בכיינותה של האישה. גם הגברים וגם הנשים מעדיפים את התכונות הגבריות מהתכונות הנשיות.

פרסונס והילס (1984) הגדירו את ההפרדה הסטראוטיפית בין התפקידים הגבריים לבין התפקידים הנשיים בכך שלגבר מיוחסים התפקידים האינסטרומנטליים - מנהיג משימתי של המשפחה הדואג לכלכלתה ולביטחונה ומייצג אותה, ואילו לאישה מיוחסים תפקידים אקספרסיביים - הבטחת הסולידריות של היחידה המשפחתית, הפגת מתיחויות ויצירת סביבה מגנה וחמימה.

על פי ממצאי המחקרים, בחברה המערבית מקובלת תפיסה סטראוטיפית של גברים ושל נשים המשייכת לכל אחד מהם תכונות ודגמי התנהגות קבועים. תפיסה זו גורמת לקביעת מכלול התפקידים והעיסוקים הנתפסים כמתאימים לכל אחד מן המינים, ומסתמנת בה תפיסה משותפת של עליונותו של הסטראוטיפ הגברי על פני הסטראוטיפ הנשי מבחינת ערכו בחברה.

א. הסטראוטיפ המיני של מאפייני האישיות

הנשים בספרות הילדים הן חמות, אוהבות ומבינות ילדים, סלחניות וסבלניות, רגישות, דאגניות ומסורות: "אמהות טובות מאוד יד נותנות ומלוות" ("בוקר טוב" / ע' הלל); "הדודה שלי מרחוב הנביאים, יותר מכול אהבה ילדים" ("הדודה שלי מרחוב הנביאים" / יורם טהר לב), "ילד שלי, כל כך דאגתי לך" ("מיקי ברוגז עם אימא" / ימימה טשרנוביץ). הגברים ביצירות הספרות הם בעלי ביטחון, כוח חוסן וגבורה, סמכותיים, תקיפים והחלטיים, חרוצים, בעלי ידע ואוהבי ילדים: "לא פחדתי, אבי גיבור" ("אבי לימד אותי לשחות" / זאב).

הילדות הן חסרות ביטחון, בכייניות ותלותיות: "חיכיתי, חיכיתי, בכיתי, בכיתי, ומי לא בא? מיכאל" ("מיכאל" / מרים ילן-שטקליס) אך גם בעלות ביטחון. הן קטנות במידות גופן, רגישות, נוטות למצבי רוח, שובבות, עקיבות, עדינות, יפות, בעלות ידע, חולמות והוזות. הילדים לעומתן פיקחים, חכמים ובעלי ידע, אמיצים, בעלי יזמה, גדולים, חסרי משמעת, שובבים, תוקפניים ובעלי ביטחון: "בן שנתיים דני, דני כבר גדול, דן הכול יודע, דן מבין הכול" ("בן שנתיים דני" / מרים ילן-שטקליס), "ואחיה דן בן עשר הפיקח כפרופסור, הקורא בלי נקודות סיפורים גדולים מאוד" ("ברוגז" / לאה גולדברג). עם זאת, הם גם חסרי ביטחון ותלותיים.

התמונה הכוללת העולה מספרי הילדים היא של תפיסה סטראוטיפית המשייכת לכל אחד מבני שני המינים קווי אישיות ותכונות אופי ברורים ללא התייחסות כמעט לייחודו של הפרט. עם זאת, על אף שדמויות הגברים משקפות את הראייה הסטראוטיפית, יש חריגה מתפיסה זו, ולגבר מיוחסת הבעת אהבה לילדים: "האב נשק לבתו [...] בשפת הסימנים של אבא שהוא אוהב אותה" ("שפת הסימנים של נועה" / נירה הראל), "פלפלון בני היקר, אני אוהב אותך מאוד מאוד, אני אשתדל להבין אותך יותר" ("ספר הפילפילים" / אלונה פרנקל). לעומתם הנשים מייצגות את התפיסה הסטראוטיפית ללא שינוי. הן מוצבות בעמדה נחותה יותר, ואין בהן תכונות "גבריות".

הילד והילדה אף הם מוצגים על פי התפיסה הסטראוטיפית: הילד גיבור וחכם והילדה חסרת ביטחון ותלותית, אך הם יכולים להיות בעלי ביטחון או חסרי ביטחון, עצמאיים או תלותיים, רגישים, שובבים ובעלי ידע. אולם בדיקת השכיחות מלמדת כי תיאורי הילד והילדה על פי התפיסה הסטראוטיפית הם השכיחים. לדוגמה, באחת עשרה יצירות הילד הוא חכם ובעל ידע, והילדה - בשלוש יצירות בלבד; הידע של הילדה נרכש בתהליך של למידה, ואילו אצל הילד הידע הוא תכונה שלו. שכיחותם של ביטויי הרגשות של הילד ושל הילדה זהה כמעט לגמרי. שתי תכונות קיימות אצל הילד ולא אצל הילדה - הילד גיבור וגדול, ושתי תכונות קיימות אצל הילדה ולא אצל הילד - הילדה יפה ועדינה. כמו כן, התמודדותו של ילד עם גדולים ממנו מוערכת יותר.

הסיבה לתפיסות הסטראוטיפיות טמונה בתהליכי הסוציאליזציה, במסרים ובציפיות של ההורים מילדיהם כבר מגיל צעיר המדגישים כי גברים ונשים שונים באופיים ובכישוריהם. ומכיוון שספרות הילדים עוסקת בדמויות מעולמם הקרוב של הילדים - ההורים, מסרים אלו משתקפים בה.

ב. הסטראוטיפ של תפקידי המין

התפיסה הסטראוטיפית המייחסת לגבר את התפקיד האינסטרומנטלי של דאגה לכלכלת המשפחה ולביטחונה וייצוגה כלפי חוץ אינה באה לידי ביטוי ביצירות: ביצירות שנבדקו לא נמצא כי הגבר יוצא מביתו לעבודה כדי לדאוג לכלכלת המשפחה. לעומת זאת, התפיסה הסטראוטיפית המייחסת לאישה תפקיד אקספרסיבי של דאגה להבטחת היחידה המשפחתית ושל יצירת סביבה מגנה וחמימה, בולטת בהן: "ואימא אותי מכסה בשמיכה, ואימא אומרת לי ליל מנוחה" ("לישון" / ע' הלל), "היא לא ידעה לאכול לבד, ואימא פילפלה הניקה אותה" ("ספר הפילפילים" / אלונה פרנקל). רק ביצירה אחת מצוין כי "אימא בעבודה" ("הלו, סבתא, זו אני מדברת" ימימה טשרנוביץ), אך אין מצוין ביצירה במה היא עוסקת. על פי היצירות, על האישה מוטל לטפל בילדים ולדאוג לצורכיהם ולחינוכם. הצגתה כאחראית על משק הבית אינה מודגשת ביותר, והיא מיוצגת בדרך כלל באמצעות האנשה של חיות: "על זוגתו משק כל ביתו, מתרוצצת [...] מבשלת ואופה, מכבדת חדרים, מקשקשת בסירים, חדר ומטבח, ראו מה מצוחצח" ("צריף קטן" / לאה גולדברג).

על אף שאין מיוחס לגבר התפקיד האינסטרומנטלי, הוא עוסק במגוון רחב של פעילויות: "הבחורים שלנו יודעים הכול, בית לבנות, דרך לסלול, אוטו לנהוג, לתקן גלגל, חוטים למתוח בשביל החשמל - הכול" ("הבחורים שלנו" / זאב) - מלאכות שהן בתחום שליטתו ויכולתו של הגבר בלבד, על פי התפיסה הסטראוטיפית. זאת ועוד, הם גם מטפלים בילדים ומחנכים אותם, שלא על פי התפיסה הסטראוטיפית.

כמו כן, מקצועות הגברים שכיחים מאוד - טייס, רופא, ספר, סנדלר, שוטר, אופה - ואילו מקצועות הנשים אינם מוזכרים. כלומר האישה, שמגוון עיסוקיה בספרות מצומצם, נמצאת בעמדה נחותה על אף שבמציאות נשים עוסקות במגוון מקצועות ומלאכות בבית ומחוצה לו.

גם לעיסוקיהם ולפעילויותיהם של הילד ושל הילדה היחס שונה, שלא כמו מאפייני האישיות של הילד והילדה שנמצאו זהים בספרות. הילד משחק בתפקיד חייל או עגלון ודוהר על סוסים: "יש לי סוס בן סוסים כזה ואני על גבו דוהר בלי הרף" ("עוזי דוהר" / דור משה), ואילו הילדה משחקת בתפקיד האם במשחקה בבובות: "נומי, נומי, בובתי, אלישבע, את בתי" ("שיר ערש לאלישבע" / מרים ילן-שטקליס). הילד שומר על אמו ועל אחותו ומטפל בחיות. הילדה רוקדת, רוקמת ומטפחת את מראה: "ודבורל'ה מותק כמו כל הילדות הייתה עסוקה כל היום במדידות, היא פתחה ת'ארון, נכנסה פנימה והוציאה את כל הבגדים של אימא, התלבשה ומיד הסתכלה במראה" ("הדודה שלי מרחוב הנביאים" / יורם טהר לב).

מספר היצירות העוסקות בנשים ובגברים

כאן תוצאות המחקר ברורות: מספר היצירות העוסקות בגברים ובילדים גדול ממספר היצירות העוסקות בנשים ובילדות.

תוצאות נוספות שעלו במחקר

במחקר עלו תוצאות נוספות שאינן קשורות בהכרח לסטראוטיפ של אישיות או של תפקיד. נראה כי מחוזקת הראייה הסטראוטיפית של נשים ושל גברים בספרי הילדים. האב מוצג גדול בממדיו לעומת האם על אף שהמציאות שונה: יש נשים קטנות וגדולות וגברים קטנים וגדולים. האם, הקטנה על פי המודל הסטראוטיפי, נתפסת אצל הקורא גם כנחותה.

המסרים של האב לבנו מבטאים את הציפיות שלו ממנו - שיהיה חייל או שחקן כדורסל, והם מעניקים לו חשיבות ועליונות ביכולת שלו לשמור על אמו ועל אחותו: "אתה תישאר בבית ותשמור יפה על אימא" ("מיקי אצל אבא במילואים" / ימימה טשרנוביץ). גם פה האישה והילדה זקוקות להגנה לא רק של הגבר אלא גם של הילד המיועד למלא תפקידי גבר.

הן האב והן האם מוכיחים את בנם כאשר אין הוא נוהג על פי המצופה ממנו ודורשים ממנו לנהוג באיפוק ולא לבכות: "אימא אמרה לדני, ילדי הוא גיבור ונבון, ילדי לא יבכה אף פעם כפתי קטון" (מרים ילן-שטקליס), וכאשר הוא נוהג על פי הציפיות, הוא מקבל שבחים.

גם הבת נדרשת לנהוג על פי המודל הסטראוטיפי: עליה להיות טובה ולעזור לאמה: "ילדה ממש טובה, התרחצה לבד, אכלה הכול, עזרה לאימא, לא הפריעה לאבא, סידרה בעצמה את החדר והלכה לישון" ("גומות החן של זוהר"/ מאיר שלו), "ילדה נהדרת, ילדה נהדרת" ("לישון", ע' הלל).

הילדים מבינים שהגבר מרכז בידיו כוח והשפעה, מעריצים אותו ופונים אליו כאשר יש צורך בכוח פיזי, ואל האישה הם פונים כשהם נתונים במצוקה נפשית.

לדרך שבה בני המינים מוצגים בספרי הילדים, יש השפעה, והילדים מבינים מגיל צעיר מהו המודל הרצוי: הבן מבין שהתכונות ה"גבריות" רצויות בחברה ושואף לאמץ מודל "גברי" שמצפים ממנו שהוא ינהג על פיו, והבת מבינה שהיא אמורה לאמץ את המודל ה"נשי", הנמצא בעמדה נחותה יותר.

על פי תוצאות המחקר, ספרי הילדים בגן הילדים משקפים את התפיסה הסטראוטיפית המקובלת של גברים ושל נשים המשייכת לכל אחד מבין שני המינים מאפייני אישיות ומאפייני תפקיד.

ספרי הילדים יוצרים הבחנה בין המינים ומציגים תמונה מעוותת של המציאות. תפיסות אלו עלולות להזיק לילדים משום שהן מפתחות הכרה עצמית שלילית, מדכאים את האישיות בהתפתחותה, מונעים מן הילדים לפתח צדדים באישיותם שאינם מתיישבים עם התדמית המקובלת של הגבר או של האישה ומתעלמים מהפרט.

על אף שהיקפו של המחקר מצומצם, מסקנותיו דומות למסקנות המחקרים על ספרי הילדים בגיל הרך שנעשו בארץ בעבר, ונראה שעדיין לא חל שינוי ממשי בתחום זה. ייתכנו לכך שתי סיבות:

א. אין מודעות מספקת לנושא בקרב המחנכים, והם עדיין אינם משוחררים מהתפיסה הסטראוטיפית המקובלת של בני שני המינים.

ב. קיימת מודעות לנושא, אך אין היא ממומשת בתחום בחירת יצירות הספרות לילדים משום שאין די יצירות הסותרות את המודל הסטראוטיפי.

מסקנות המחקר יכולות להצביע על השפעתה האפשרית של הראייה הסטראוטיפית על הנעשה בכל מערכת החינוך ולא רק בגיל הרך.

	העתק קטע למסמך עריכה
סמנו את הקטע הרצוי על ידי העברת העכבר תוך כדי לחיצה על כפתור שמאלי בעכבר.<br> לאחר הסימון לחצו שוב על הכפתור "העתק קטע למסמך עריכה".
Ok