הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדעים > אקולוגיה ואיכות הסביבה > מים ונחלים > איכות מיםעמוד הבית > ישראל (חדש) > אקולוגיה ואיכות הסביבה > מים ונחליםעמוד הבית > ישראל (חדש) > תשתיות > מים > איכות המים
ירוק כחול לבן : ביטאון פורום המשק והכלכלה למען איכות הסביבה


תקציר
על איכות המים בבארות בישראל, אשר לפי חשד מחברי/ות המאמר לא עומדים בתקן החדש לאיכות מי שתייה



המים שאנו שותים : חצי הכוס הלא-שקופה
מחברים: ניר אוריון; אורית בן-צבי אסרף


בגיליון ירוק-כחול-לבן 30 (פברואר-מרץ 2000) פורסם ראיון עם אתי בורלא, מהנדסת-מים ארצית במשרד הבריאות (שותים על בטוח מהברז הפתוח), שעסק בסוגיות המדעיות והחברתיות הקשורות לאיכות מי השתייה בישראל. בעקבות הראיון ושיחות עם הידרולוגים ואנשי איכות סביבה, נראה לנו שלא כל המידע הקיים בנושא אכן מגיע לידיעת הציבור הרחב בפירוט ובעוצמה הנדרשת. לדוגמה, אתי בורלא הסבירה, כי המעבר לתקן החדש לא ישפיע באופן מהותי על איכות המים שאנו שותים, מאחר ומי השתייה המסופקים כיום לאוכלוסייה הנם באיכות טובה.

אנו משוכנעים, כי משרד הבריאות אינו חוסך במאמצים לשמירה על איכות המים במדינת ישראל. ואולם, מדענים ואנשי איכות סביבה עימם שוחחנו, הביעו חשש כי אימוץ התקן החדש ישפיע על אופי משק המים במדינת ישראל. לדבריהם, ספק אם כל מקורות מי השתייה הזמינים כיום, יעמדו במדדי התקן החדש.

יצוין, כי הדוברים חוששים להזדהות ולהציג את ממצאיהם בגלוי, כל אחד וסיבתו עמו. יתכן, שהסיבה להדגשת "חצי הכוס הנקייה" נובעת מהרצון למנוע בהלה ציבורית, ואולי קיימות סיבות נוספות.

לדעתנו, המידע החלקי והסלקטיבי המגיע לציבור, אינו עומד במבחן השקיפות ההכרחי. כאנשי חינוך סביבתי אנו סבורים, שמודעות סביבתית של הציבור הרחב היא המנוף המשמעותי ביותר לשיפור איכות הסביבה.

בראשונה יש להדגיש, כי התקן החדש לא אושר בשל עלותו הגבוהה. כתוצאה מכך לא נערך ניטור סדיר ומקיף של כלל המיקרו-מזהמים האורגניים והמתכות הכבדות, ברוב הבארות במדינת ישראל. חשוב לציין כי בבדיקות המבוצעות כיום על-ידי משרד הבריאות וחברת מקורות, נבדק מכלול רחב של מרכיבים, אך לא נוכחות של מיקרו-מזהמים כחלק מחייב של התקן.

לדוגמה, בשנת 1999 פורסם דו"ח של משרד הבריאות שהוגש למשרד לאיכות הסביבה, בנושא "קידוחי מי השתייה בקרבת מתחם מפעל תעש מגן תל-אביב". מפעל ותיק זה עוסק בציפוי מתכות בהיקף נרחב, אך רק לפני 15 שנה בוצע לראשונה תהליך של נטרול וטיהור המזהמים בשפכיו.

בדיקות של מיקרו-מזהמים אורגניים ומתכות כבדות שנערכו בבארות בקרבת המפעל, הביאו לסגירת שתי בארות בהן נמצאו ערכים הגבוהים מהתקן החדש (שאינו מחייב עדיין). כמו כן נמצאים ריכוזים גבוהים של מיקרו מזהמים אורגניים ומתכות כבדות, במי התהום הרדודים שמתחת למתחם.

לפני כחמש שנים פורסמו ב"הארץ" ממצאי סקר בארות פעילות, שערכה ד"ר לאה מושקט ממכון וולקני עבור המשרד לאיכות הסביבה. תשע הבארות הפעילות שנבדקו ממוקמות באזורים הבאים: הבונים, נחשולים, ניר גלים, אשדוד, זיקים וברור חיל, באר שבע, ירושלים והגליל המערבי. הממצאים הצביעו על חדירת מזהמים תעשייתיים ושאריות חומרי הדברה ודלק (חלקם רעילים), אל מי התהום. כיום לא קיימת עדיין חובת בדיקת מיקרו-מזהמים במים, ואין מערכת ממוסדת לבדיקתם השוטפת. לכן, עולה החשד, כי ישנן בארות פעילות נוספות שבהן מצויים ריכוזים גבוהים של מיקרו-מזהמים.

היבט נוסף של התקן החדש, הוא המעבר לריכוז נמוך יותר של חנקות במי השתייה. בראיון עם אתי בורלא צוין, כי התקן הקיים כיום ישראל הנו 70 מיליגרם לליטר, בהשוואה ל-45 מ"ג לליטר בארצות-הברית ובאירופה. בשנים האחרונות נסגרו בארות רבות במישור החוף, לאחר שחרגו מהתקן הישראלי, ובפועל, לא מסופקים כיום מי שתייה בריכוז העולה על 70 מ"ג לליטר.

אם יאושר התקן האמריקאי, צופה השירות ההידרולוגי, כי אחוז גבוה (כ-60%) מהבארות במדינת ישראל לא עמדו בו ולא יהיה מנוס מסגירתן. אומדן זה גבוה בעשרות אחוזים מההערכה האופטימית של משרד הבריאות.

הבדל זה נובע מאופן הדיגום השונה של שני הגופים. משרד הבריאות דוגם מים רק מבארות המספקים מים בפועל, ואילו השירות ההידרולוגי דוגם מים מכלל הבארות במדינת ישראל. הבעיה חמורה במיוחד משום שמחצית ממי השתייה בישראל מגיעה מבארות ועלולה להתגלות כחמורה יותר, מכיוון שזיהום בארות בחנקות הוא, לעיתים, סימן לזיהום בחומרים רעילים אחרים. תמונה זו של איכות מי השתייה, בשילוב דלדול במשאבי המים כתוצאה מבצורת, מעלה בדחיפות את הצורך בפתרונות חלופיים כגון התפלה. אין ספק, שמרכיב מהותי בהתמודדות עם כמות ואיכות מי השתייה הוא ההיבט הכלכלי. במילים אחרות, החלטות כבדות-משקל מבחינה סביבתית נקבעות על-ידי כלכלנים ופוליטיקאים, אשר במקרים רבים חסרים את המודעות והתובנה הסביבתית הדרושים.

לכן, רק דעת-קהל המעוגנת במידע רחב ועדכני, תניע את מקבלי ההחלטות להעמיד את השיקול הסביבתי במקום הראוי בסולם סדר העדיפויות.

* הכותבים הם חברי קבוצת הוראת מדעי כדור הארץ והסביבה, המחלקה להוראת המדעים, מכון וייצמן למדע.

ביבליוגרפיה:
כותר: המים שאנו שותים : חצי הכוס הלא-שקופה
מחברים: אוריון, ניר ; בן-צבי אסרף, אורית
תאריך: אפריל-מאי 2000 , גליון 31
שם כתב העת: ירוק כחול לבן : ביטאון פורום המשק והכלכלה למען איכות הסביבה
הוצאה לאור: ביטאון פורום המשק והכלכלה למען איכות הסביבה בישראל
הערות לפריט זה: הכותבים הם חברי קבוצת הוראת מדעי כדור הארץ והסביבה, המחלקה להוראת המדעים, מכון וייצמן למדע
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית