הסדרי נגישות
עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > עולם המקרא > ארכיאולוגיה מקראיתעמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > תקופת המלוכה
מכון מופ"ת


תקציר
כתובת מישע היא מצבת זכרון של  מישע מלך מואב המתאר את נצחונותיו על יהודה וישראל. הכתובת חשובה גם להבנת ההיסטוריה של התקופה המקראית המקבילה (מלכות בית אחאב בישראל ומלכות יהושפט ביהודה) וגם ללימוד תולדות הכתב העברי הקדום בו כתובה המצבה.



כתובות ארכיאולוגיות מתקופת המקרא : כתובת מישע
מחברים: יוסף ניצן; ד"ר יהושפט נבו


במל"ב ג, ד-ה, כתוב: "ומישע מלך מואב היה נקד והשיב למלך ישראל מאה אלף כרים ומאה אלף אילים צמר. ויהי במות אחאב ויפשע מלך מואב במלך ישראל".

בשנת 1868 נתגלתה בדיבאן שבעבר הירדן (היא דיבון המקראית) מצבה של מישע מלך מואב, המתארת את מלחמותיו בישראל. החוקר קלרמון-גאנו, קונסול צרפת בירושלים, הספיק להעתיק את הכתובת על ידי הטבעה, לפני שהבדווים, שרצו למנוע את העברתה לידי הנוצרים, שברו אותה. לאחר שקלרמון-גאנו רכש את השברים, שוחזרה המצבה על פי ההעתק של גאנו והועברה למוזאון הלובר בפריז. המצבה עשויה מאבן בזלת שחורה, כתובה בכתב הפיניקי-העברי, ויש בה דברי התפארות של מישע מלך מואב על מעשי גבורתו במרידתו בישראל. עניין מיוחד יש בלשונה של הכתובת, שכן הגם שהיא מואבית, היא הקרובה ביותר לכתב העברי העתיק וללשון העברית המקראית.

הכתובת חקוקה באבן בזלת והיו בה כנראה 36 שורות, אך נשתמרו מהן רק 34. בין מילה למילה מפרידה נקודה ובין משפט למשפט מפריד קו. זוהי מצבת-זיכרון דתית-מדינית שהציב מישע מלך מואב בעיר דיבון. היא כתובה בגוף ראשון מוקדשת לכמוש אלוהי מואב. הכתובת מפארת את מישע, אשר שחרר את מואב מלחץ עמרי מלך ישראל, ניצח את אויביו, הרחיב את גבול מדינתו והקים מפעלי בנייה שונים. מתוך הדברים מסתבר גם שמישע החריב את מקום הפולחן הישראלי שהיה בנבו. לא מסופר בכתובת במפורש על המסעות הצבאיים שערכו מלכי ישראל בימיו ולא על מפלותיו, אולם אלה משתמעים מתוך הדברים. נראה שיש לקבוע את זמנה של הכתובת לשנת 850 לפסה"נ, היא שנת מפלתם של יהורם מלך ישראל ויהושפט מלך יהודה בפני מואב (מלכים ב, ג) – מאורע שבו מסתיימת הכתובת.

הכתובת נכתבה בכתב העברי, שבו השתמשו המואבים אשר לא פיתחו לעצמם כתב לאומי משלהם. שפת הכתובת מואבית והיא קרובה ביותר לעברית המקראית. במואבית, כמו בעברית המקראית, משמש זמן העתיד ה"מקוצר" בתוספת ו' ההיפוך במקום זמן העבר, כגון "ואבנ את בעלמען" ועוד. צורת הרבים בזכר היא הוספת נ' ולא מ' כבעברית. מעניין השימוש בבניין "הפתעל" שאיננו קיים בעברית ("הלתחם"). כמה מן המילים בכתובת משמשות במשמעות אחרת מאשר בעברית המקראית: אחז = כבש; חלף או החלף = ירש את מקומו, בא תחתיו קר = עיר.

המצבה נתגלתה בדיבון, העיר המואבית הנזכרת אף במקרא, בשנת 1868 בידי מיסיונר גרמני. הבדואים יושבי האזור, אשר סברו שבתוכה מצוי מטמון זהב, ניפצו את האבן, אך למרבה המזל הועתקה הכתובת קודם לכן.

גובה: 100 ס"מ רוחב: 60 ס"מ

העתק מן המצבה המשוחזרת מוצג במוזיאון הלובר בפאריס.

הרקע ההיסטוריוגרפי של הכתובת

חבל הארץ שמדרום לארנון היה מואבי למן יסוד הממלכה המואבית בעבר הירדן, בתחילת המאה הי"ג לפנה"ס, ועד חורבנה על ידי נודדי המדבר במאה ה-6 לפנה"ס. אולם ארץ המישור שמצפון לארנון הייתה ארץ מריבה בין המואבים לישראלים. על מעמדה של ארץ המישור לפני הכיבוש הישראלי, אנו למדים שבמדבר כא, כו, "כי חשבון עיר סיחן מלך האמורי היא, והוא נלחם במלך מואב הראשון ויקח את כל ארצו מידו על ארנן". כלומר, דור אחד לאחר ייסוד הממלכה המואבית כבש סיחון מלך האמורי את ארץ המישור עד הארנון, ומאוחר יותר נכבש אזור זה מסיחון על ידי הישראלים. ברור שבגלגולי תמורות אלה נשארה אוכלוסייה מואבית ניכרת בחבל ארץ זה שמצפון לארנון. במשך התקופה שעד כיבוש מואב בידי דוד (שמ"ב ח, ב) לא פסק המאבק על ארץ המישור שבה ישבו מואבים וישראלים כאחד, כמוכח מהוויכוח מן מלך עמון (שופ' יא) לבין יפתח. לא תמיד שימש הארנון כגבול. כאשר המואבים התעצמו, כמו בימי עגלון מלך מואב שישב ביריחו, נע הגבול צפונה.

1.

אנכ. משע. בני. כמש ... מלכ. מאב. הד

1.

אנוכי מישע בן כמוש[ית] מלך מואב הד-

2.

יבני | אבי. מלכ. על. מאב. שלשנ. שת. ואנכ. מלכ

2.

יבוני. אבי מלך על מואב שלושים שנה ואנוכי מלכ-

3.

תי אחר. אבי | ואעש הבמת. זאת. לכמש. בקרחה במ ...

3.

תי אחר אבי. ואעשה הבמה הזאת לכמוש בקרחה, במ[ת י-]

4.

שע. כי. השעני. מכל. המלכנ. וכי. הראני. בכל. שנאי | עמר

4.

שע, כי הושיעני מכל המלכים וכי הראני בכל שונאי. עמר-

5.

י. מלכ. ישראל. ויענו. את. מאב. ימנ. רבנ. כי. יאנפ. כמש. באר

5.

י מלך ישראל עינה את מואב ימים רבים, כי יאנף כמוש באר-

6.

צה | ויחלפה. בנה. ויאמר. גמ. הא. אענו. את. מאב | בימי. אמר כ...

6.

צו. ויירש אותו בנו (של עמרי), ויאמר גם הוא: "אענה את מואב." בימי אמר כ[ך]

7.

וארא. בה. ובבתה | וישראל. אבד. אבד. עלמ. וירש. עמרי. את אר

7.

ואראה בו ובביתו (= במפלתו ובמפלת ביתו) וישראל אבוד אבד (ל)עולם. ויירש עמרי את א[ר-]

8.

צ. מהדבא | וישב. בה. ימה. וחצי. ימי. בנה. ארבענ. שת. ויש

8.

ץ מידבא וישב בה (כל) ימיו וחצי ימי בנו – ארבעים שנה. ויש-

9.

בה. כמש. בימי | ואבנ. את. בעלמענ. ואעש. בהץ האשוח. ואבנ

9.

ב בה כמוש בימי. ואבנה את בעל-מעון ואעשה בה (את) האשוח (מפעל אספקת המים) ואבנה

10.

את. קריתנ | ואש. גד. ישב. בארצ. עטרת. מעלמ. ויבנ. לה. מלכ. י

10.

את קרייתיים. ואיש (=שבט) גד יושב בארץ עטרות מעולם. ויבנה לו מלך י-

11.

שראל. את. עטרת | ואלתחמ. בקר. ואחזה | ואהרג. את. כל. העם. ...

11.

שראל את עטרות. ואלחם בעיר ואכבשנה. ואהרוג את כל העם [מ-]

12.

הקר. רית. לכמש. ולמאב | ואשב. משמ. את. אראל. דודה. ואס

12.

העיר, קרבן (ז) לכמוש ולמואב. ואשבה משם את אריאל דודה (?) ואבי-

13.

חבה. לפמי. כמש. בקרית | ואשב. בה. את. אש. שרנ. ואת. אש

13.

או לפני כמוש בקריות. ואושיב בה את איש שרון ואת איש

14.

מחרת | ויאמר. לי. כמש. לכ. אחז. את. נבח. על. ישראל | וא

14.

מחרת. ויאמר לי כמוש: "לך כבוש את נבו מישראל". וא-

15.

הלכ. בללה. ואלתחמ. בה. מבקע. השחרת. עד. הצהרמ | ואח

15.

לך בלילה ואלחם בו מבקוע השחר עד הצהריים ואכ-

16.

זה. ואהרג. כלה. שבעת. אלפנ. גברנ. וגרנ. | וגברת. וגר

16.

בשו ואהרוג (את) כולו, שבעת אלפים גברים ונערים (?) ונשים ונערות (?)

17.

ת. ורחמת | כי. לעשתר. כמש. החרמתה | ואקח. משמ. א ...

17.

ופלגשים (?), כי לעשתר-כמוש החרמתים. ואקח משם א[ת כ-]

18.

לי. יהוה. ואסחב. המ. לפני, כמש | ומלכ. ישראל. בנה. את

18.

לי ה' ואביאם לפני כמוש. ומלך ישראל בנה את

19.

יהצ. וישב. בה. בהלתחמה. בי | ויגרשה. כמש. מפני | ו

19.

יהץ וישב בה בהילחמו בי. ויגרשו כמוש מפני, ו-

20.

אקח. ממאב. מאתנ. אש. כל רשה | ואשאה. ביהצ. ואחזה.

20.

אקח ממואב מאתיים איש, כל אנשי (?), ואעלה אותם על יהץ ואכבשנה

21.

לספת. על. דיבנ | אנכ. בנתי. קרחה. חמת. היערנ. וחמת

21.

לספחה לדיבון. אנוכי בניתי (את) קרחה, (את) חומות היערים וחומות

22.

העפל | ואנכ. בנתי. שעריה. ואנכ. בנתי. מגדלתה | וא

22.

העופר. ואנוכי בניתי שעריה ואנוכי בניתי מגדליה וא-

23.

נכ. בנתי, בת. מלכ. ואנכ. עשתי. כלאי. האשו ... ינ. בקרב

23.

נוכי בניתי בית-מלך ואנוכי עשיתי כלאי האשוח (= מפעל אספקת המים) למים בקרב

24.

הקר | ובר. אנ. בקרב. הקר. בקרחה. ואמר. לכל. העמ. עשו. ל

24.

העיר. ובור אין בקרב העיר, בקרחה. ואומר לכל העם: "עשו ל-

25.

כמ. אש. בר. בביתה | ואנכ. כרתי. המכרתת. לקרחה. באסר

25.

כם איש בור בביתו". ואנוכי כריתי שוחות (?) לקרחה ב(עזרת) אסיר-

26.

י. ישראל | אנכ. בנתי. ערער. ואנכ. עשתי. המסלת. בארנג.

26.

י ישראל. אנוכי בניתי (את) ערוער ואנוכי עשיתי מסילות בארנון.

27.

אנכ. בנתי. בת. במת. כי. הרס. הא | אנכ. בנתי. בצר. כי. עינ

27.

אנוכי בניתי בית-במות כי הרוס הוא. אנוכי בניתי (את) במר כע (היתה) עיים.

28.

.... ש. דיבנ. חמשנ. כי. כל. דיבנ. משמעת | ואנכ. מלכ

28.

... [אי]ש דיבון חמישים, כי כל דיבון (סרה ל) משמעתי. ואנוכי מלכ-

29.

ת.... מאת. בקרנ. אשר. יספתי. על. הארצ | ואנכ. בנת

29.

תי (על) המאות בערים אשר סיפחתי על ארצי. ואנוכי בנית-

30.

..... דבא. דבלתנ | ובת. בעלמענ. ואשא. שמ. את...

30.

[י את מי] דבא ובית דבלתיים ובית בעל-מעון ואביא לשם את [נוק-

31.

...... צאן. הארצ | וחורנג. ישב. בה. ב....

31.

די לרעות את] צאן הארץ. וחורונים יושבים בה ...

32.

...... אמר. לי כמש. רד. הלתחמ. בחורנג | וארד....

32.

..... [וי] אמר לי כמוש: "רד הלחם בחורונים". וארד ו[אל-

33.

...... בה. כמש. בימי. ועל... משמ. ...

33.

חם בעיר ואכבשה. וישב] בה כמוש בימי ...... משם עש .....

34.

...... שת. שדק | וא......

34.

......... שת... שדק. ואנ[וכי].....

לפרטים אחרים קשורים לנושא:
כתובות ארכיאולוגיות מתקופת המקרא
לוח גזר
מצבת מרנפתח
כתובת מישע (מאמר זה)
חרסי שומרון
כתובת השילוח ומצבת סנחריב
כתובות נוספות

ביבליוגרפיה:
כותר: כתובות ארכיאולוגיות מתקופת המקרא : כתובת מישע
שם  הספר: צוהר למקרא
מחברים: ניצן, יוסף ; נבו, יהושפט (ד"ר)
תאריך: תשס"ד
בעלי זכויות : מכון מופ"ת
הוצאה לאור: מכון מופ"ת
הערות: 1. בראש השער: הוצאת ספרים בנושאי חינוך כליל.
2. מרכזת כליל: נעמי פרידמן.

 

הערות לפריט זה:

1. הפריט לקוח מתוך פרק ט"ו בספר זה.


הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית