אנטונין דבוז'ק 1904-1841
Antonin Dvorák
 |
יצירה מומלצת |
סימפוניה מס' 9, "מן העולם החדש"
Deutsche Grammophon 427 202-2GR
התזמורת הפילהרמונית של ברלין / רפאל קובליק
הקלטה משובחת של אחד מגדולי המנצחים על יצירות דבוז'ק, שבה מתגלה תזמורת ברלין במלוא תפארתה.
|
יצירות מייצגות |
סימפוניות מס' 7 ו-8
קונצ'רטו לצ'לו
קונצ'רטו לכינור
ריקודים סלבוניים
סרנדה למיתרים
רביעיית מיתרים מס' 12, "האמריקנית"
רוסלקה
דבוז'ק נולד בכפר קטן על גדות הנהר ולטאבה, מרחק כ-70 קילומטרים מפראג. הוא עזב את בית-הספר בגיל אחת-עשרה והחל לעבוד כשוליית קצבים, וכעבור שנה נשלח לזלוניצה כדי ללמוד גרמנית. אולם את רוב זמנו הקדיש דבוז'ק ללימודי המוסיקה - נגינה בעוגב, בוויולה ובפסנתר, ויסודות הקומפוזיציה. הוא הפגין התעניינות כזאת במוסיקה, עד שאביו, למרות חששותיו, הרשה לו לבסוף להירשם ב-1875 לבית-הספר לעוגב של פראג. דבוז'ק קיבל שם הכשרה קפדנית של מוסיקאי כנסייה, אבל אחרי הלימודים ניצל כל הזדמנות לבקר בקונצרטים תזמורתיים, ונהנה במיוחד מיצירותיהם של מלחינים בני התקופה, כמו ואגנר ושומאן.
ב-1859 סיים דבוז'ק את לימודיו והתמנה לוויולן ראשי בתזמורת התיאטרון של פראג, שסמטנה היה מנצחה מ-1866. עבודת ההוראה שלקח על עצמו כדי להשלים את הכנסתו לא השאירה לו הרבה זמן פנוי, וב-1871 עזב את התזמורת כדי שיוכל להתרכז בהלחנה. דבוז'ק התאהב באחת מתלמידותיו, וכתב מחזור שירים, הברושים, שבו הביע את ייסוריו נוכח נישואיה לגבר אחר. אולם הדכדוך שתקף אותו לא נמשך זמן רב, וב-1873 התחתן עם אחותה של אותה תלמידה, אנה צ'רמקובה.
ב-1874 הגיש דבוז'ק לתחרות הפרס הלאומי של אוסטריה לא פחות מחמש-עשרה יצירות - ביניהן הסימפוניה השלישית. הזכייה בתחרות הביאה לו פרס כספי נחוץ מאוד, ואולי חשוב מזה, את הערצתו ותמיכתו של בראהמס, שהיה אחד השופטים. בראהמס הפגיש את דבוז'ק עם המו"ל שלו, זימרוק, שהזמין אצל דבוז'ק ב-1878 את סדרת הריקודים הסלבוניים הראשונה. הריקודים הנמרצים, שיחודם במעברים הפתאומיים מנעימות ריקוד עליזות למנגינות קודרות ומלנכוליות, בוצעו הן במרכזי המוסיקה של אירופה והן ארצות-הברית ובאנגליה.
מאותו זמן גדל פרסומו של דבוז'ק במהירות מסחררת. ב-1884 הוא התקבל בחמימות בביקורו הראשון בלונדון, שאליה שב עוד שמונה פעמים בהמשך. כמה מיצירותיו הגדולות, ביניהן הסימפוניות השביעית והשמינית, נכתבו לביצוע באנגליה. בסימפוניה השביעית, הנחשבת ליצירתו הטובה ביותר, יצר דבוז'ק אווירה טראגית מאוד באמצעות מוסיקה חגיגית ששזורות בה נימות קודרות ומאיימות. בניגוד אליה, הסימפוניה השמינית נינוחה יותר ומשולבות בה מנגינות עממיות בעיבוד קצבי נמרץ ובתזמור ססגוני.
ב-1891 התמנה דבוז'ק לכהונת פרופסור לקומפוזיציה בקונסרבטוריון של פראג, אבל זמן קצר לאחר מכן נענה להצעה לנהל את הקונסרבטוריון הלאומי בניו-יורק. הוא נשאר בארצות-הברית שלוש שנים, ואת חופשות הקיץ שלו בילה בספילוויל, עיירה של דוברי צ'כית באיובה. באותה תקופה כתב דבוז'ק אחדות מיצירותיו האהובות ביותר, שביניהן ראויות לציון הסימפוניה מס' 9 ("מן העולם החדש") ורביעיית המיתרים האמריקנית. בשתי היצירות משולבים נושאים שהושפעו מהמנגינות העממיות של האינדיאנים וממוסיקת הספיריצ'ואלס של השחורים. דבוז'ק הודה אחר-כך, שמקצת מהמלנכוליה של היצירות האלה מקורה בגעגועים שחש בתקופת שהותו באמריקה. הוא עזב את אמריקה ב-1895, זמן קצר לאחר שחיבר את הקונצ'רטו לצ'לו. זו היתה יצירתו הסימפונית הגדולה האחרונה, והיא משתווה לסימפוניה השביעית בעוצמת ההבעה וביופי המלודי.
דבוז'ק שב לפראג בתחושת הקלה מסוימת. הוא חזר לעבודתו בקונסרבטוריון של פראג, וב-1901 התמנה למנהלו. בארבע השנים האחרונות לחייו הקדיש את רוב מרצו לחיבור פואמות סימפוניות ואופרות. הוא מת ב-1904.
חשיבותו של דבוז'ק טמונה בין השאר בהשקפותיו הלאומניות. במחצית השנייה של המאה ה-19 נאבקה בוהמיה (לימים חלק מהרפובליקה הצ'כית) על עצמאותה המדינית והתרבותית, שדוכאה זמן רב תחת השלטון הגרמני. בדומה לסמטנה וליאנצ'ק, פנה דבוז'ק אל הפולקלור הבוהמי בחיפוש אחר השראה אמנותית. הוא חיקה את המנגינות המסורתיות ביצירות כדוגמת ריקודים סלבוניים, וכתב מוסיקה המבוססת על אגדות עממיות, כמו האופרה הידועה ביותר שלו, רוסלקה (1900). דבוז'ק ניחן בכשרון מופלא לספוג סגנונות עממיים ולשלבם בצורות המסורתיות של המוסיקה הקלאסית.
The Classical Music Pages - אתר בו ניתן לשמוע קטעים מהסימפוניות של דבוז'ק
