 |
תולדות חיים |
הגר"א חי ופעל בווילנה, בירת ליטא. הוא נחשב לעילוי ולגאון, ומכאן כינויו: הגאון מווילנה.
הגר"א היה בעל ידע עצום בכל תחומי היהדות כמו גם מתמטיקה, גאוגרפיה ואסטרונומיה. תלמידיו ייחסו לו כ-70 ספרים, והם נדפסו רק לאחר מותו: אלה כללו פירוש למשנה, ספרים בקבלה, כתבים במתמטיקה וכן פרשנות לתנ"ך, תוך שימוש בכלים דקדוקיים.
הגר"א בחר לחיות בתנאים צנועים במיוחד; הוא לא נשא במשרה רשמית כלשהי, אך בזכות אישיותו וידיעותיו הפך למנהיג ידוע בכל קהילות ישראל.
הגר"א נודע גם בהתנגדותו לחסידות ובמאבקו בה. הוא עמד בראש "המתנגדים" שהתארגנו בליטא נגד תנועת החסידות ורעיונותיה.
|
המתנגדים |
בשנת 1772, ביוזמתו של הגר"א ובהנהגתו, קראו ראשי קהילת וילנה למלחמה בחסידות. בעקבותיהם הלכו קהילות נוספות בליטא, ברוסיה הלבנה ובגליציה. המתנגדים – ובראשם הגר"א – יצאו במאבק עיקש נגד תנועת החסידות ועקרונותיה, ולשם כך השתמשו בכל אמצעי הענישה שעמדו לרשות הקהילה היהודית.
המתנגדים הדגישו את המרכזיות של לימוד התורה והתנגדו לגישת החסידים, שהעיקר הוא כוונת הלב וההתלהבות הדתית ולא הלימוד והקיום הדקדקני של המצוות. מעמדו המיוחד של המנהיג החסידי, "הצדיק", כמתווך בין החסידים הפשוטים לאלוהים היה בעיני הגר"א פסול מיסודו. ובאופן כללי, ראה הגר"א בחסידות כת סוטה שיש להילחם בה בכל האמצעים.
מאבקם של המתנגדים בחסידים נמשך כ-25 שנה, והסתיים בעקבות מותו של הגר"א (1797) וההכרה של הממשלה הרוסית בזכותם של החסידים לחיות ולהתפלל על-פי דרכם.
