בין מקרא לציונות : תפיסת הזמן והמרחב

השמות השבטיים לא נועדו לסמן גבולות פנימיים בתוך הארץ, דהיינו קווים מדויקים שיפרידו בין אזורים, וגם לא לומר שבמרחב של 'שבט' מסוים יושבת אוכלוסייה שיש בין חבריה קשרים מיוחדים המבדילים בינה לבין האוכלוסייה שיושבת במרחב של 'שבט' אחר. תפקידם היה לעצב עמדה תודעתית – מדינת ישראל היא בת דמותה של ארץ-ישראל המקראית וממשיכתה ההיסטורית.

השמות השבטיים ייצגו את כל שבטי ישראל שישבו בתקופת המקרא בעבר הירדן המערבי,⁸³ אבל סך נחלותיהם יצר מרחב שהיקפו לא תאם את גבולות המדינה. בדרום חרג תחום המדינה (שהגיע עד אילת) מתחום נחלות השבטים, ובמרכז חרג תחום נחלות השבטים מתחום המדינה (רוב שטחם של שבטי רחל היה בתחום ירדן). יוצא מכאן שמפת הארץ דיברה בשני קולות: בקולו של המרחב שסומן על-ידי הגבול הבין-לאומי ובקולו של המרחב שהצטייר מהשמות השבטיים. קו הגבול הבין-לאומי תיאר את המרחב העובדתי, ושמות היישובים – את הדימוי הרוחני והרגשי שלו; קו הגבול ביטא תוצאות של משא ומתן פוליטי בין מדינות, ושמות היישובים – תוצאות של תהליכים פנימיים בתודעה הלאומית. שמות היישובים הטילו על מפת הארץ את צלו של העבר המקראי ורוקנו על ידי כך מתוכן את מושג הגבול הפוליטי.⁸⁴

שמות היישובים שמבטאים תודעה שבטית נשאבו מהקשרים מקראיים מסוימים ביותר. השמות הפיוטיים נגזרו מברכת יעקב ומברכת משה, שמות האישים נלקחו מתיאורי הנדודים במדבר ומרשימות היחס הפותחות את ספר דברי הימים, והשמות ההיסטוריים נשאבו בעיקר מהרשימות שבספרי יהושע ושופטים (אם כי יש בהם גם מקומות מפורסמים ששמותיהם נזכרו גם מחוץ להן). כמו כן נלקחו מעט שמות היסטוריים מספרות שיבת ציון. הכתובים שהיו מקור השראה לשמות השבטיים מתחברים אפוא לנרטיב היסטורי על עברו הלאומי של עם ישראל: ראשיתו בברכת יעקב לבניו טרם הפיכתם לעם במצרים, המשכו במסעותיהם של השבטים במדבר ובברכה שבירכם משה סמוך לכניסתם לארץ, ושיאו בהתנחלות השבטית בארץ אחרי כיבושה. לרצף הזה מצטרף פרק על שיבת ציון: צאצאי גולי בבל עולים ליהודה ומתיישבים בה מחדש.⁸⁵ גיבוריו המקראיים של הסיפור הם יעקב, משה, יהושע בן נון, מנהיגי שבטים ובתי אב ואישים מתקופת שיבת ציון.

הנרטיב ההיסטורי הזה שימש כמיתוס לאומי שעיצב את הזיכרון הקיבוצי. הוא שיקף את רוח הזמן, אידיאולוגיות וצרכים חברתיים.⁸⁶ על רקעו נתפרשה ההגירה הציונית לארץ-ישראל כשיבת ציון מחודשת לארץ האבות, והקמת היישובים החדשים בה – כאנלוגיה היסטורית להתנחלות השבטית בארץ בתקופת יהושע בן נון. ההווה נעשה אפוא לעבר מחודש ומעודכן.

לפריטים אחרים קשורים לנושא:

בין מקרא לציונות : התפיסה השבטית של המרחב המשתקפת בשמות יישובים מהעשור הראשון למדינה : מבוא
בין מקרא לציונות: התפיסה השבטית של המרחב המשתקפת בשמות יישובים המעשור הראשון למדינה : דרכים להבעת זיקתם של ישובים חדשים לנחלות השבטים
בין מקרא לציונות: התפיסה השבטית של המרחב המשתקפת בשמות יישובים המעשור הראשון למדינה : יחד שבטי ישראל
בין מקרא לציונות : התפיסה השבטית של המרחב המשתקפת בשמות יישובים מהעשור הראשון למדינה : תפיסת הזמן והמרחב

הערות:

83. להלן שמות היישובים על פי השיוך השבטי (בסדר אלף-ביתי) כפי שפורט בדיון לעיל: אשר – אחיהוד, בית-העמק, דובא, מעונה, עין-יעקב, שלומי; בנימין – אונו, זיתן, חדיד; דן – אזור, אחיסמך, אחיעזר, אשתאול, יהוד, עקרון, צרעה, שעלבין/שעלבים; יהודה – אחוזם, אשדוד, אשקלון, אשתאול, בית-שמש, גני-יהודה, דבירה, דימונה, זנוח, טירת-יהודה, כסלון, לכיש, נחם, נחשון, עדולם, עין-גדי, עמינדב, עקרון, צקלג, צרעה, קריית יערים, שורש; יוסף (אפרים ומנשה) – אלישמע, דאר (כיום; דור), חניאל, מגידו, פורת, רמות-מנשה, שער-אפרים, שער-מנשה; יששכר – עין דור; לוי – בית-שמש, דביר, עבדון; נפתלי – אחוזת-נפתלי, חצור (הגלילית), יראון, שפר; שמעון – יכיני, ישיביה, צקלג.
84. על גילויים אחרים של התופעה ראו: א' קמפ, 'הגבול כפני יאנוס: מרחב ותודעה לאומית בישראל', תיאוריה וביקורת, 16 (2000), עמ' 13-43.
85. בשמות היישובים מהעשור הראשון מיוצג גם העידן שבין כיבוש הארץ לבין שיבת ציון (היישובים דבורה, ברק, פרזון, אדירים, מדרך-עז, גדעונה, אמציה, שדה-עוזיהו ועוד), אך הדיון בשמות המייצגים אותו חורג מהדיון על התפיסה המרחבית השבטית.
86. א' שפירא, 'היסטוריוגרפיה וזכרון: מקרה לטרון תש"ח', אלפיים, 10 (תשנ"ה), עמ' 9.