לצד ארבעת סוגי השמות שתוארו לעיל קיימת קבוצה קטנה של שמות שמביעים את זיקתו של יישוב לשבטי ישראל באופן כללי, בלי לייחסו לשבט מסוים זה או אחר – אלו שמות של יישובים שנקראו על שם אבנים מאבני החושן. לפי המסופר בתורה היה על הכוהן הגדול לשאת על חזהו חושן זהב משובץ בשתים-עשרה אבנים יקרות, שעליהן היו מפותחים שמותיהם של שנים-עשר שבטי ישראל: 'והאבנים תהיין על שמת בני ישראל, שתים עשרה על שמתם. פתוחי חותם איש על שמו תהין לשני עשר שבט' (שמות כח, כא; וראו גם: לט יד). אבני החושן היו מסודרות בארבה טורים, שלוש אבנים בכל טור כנאמר בהוראות למשה: 'ועשית חשן משפט מעשה חשב... ומלאת בו מלאת אבן ארבעה טורים אבן. טור אדם פטדה וברקת הטור האחר, והטור השני נפך ספיר ויהלם, והטור השלישי לשם שבו ואחלמה, והטור הרביעי תרשיש ושהם וישפה (כח טו, יז-כ, וראו גם: לט, ח, י-יד).
בעשור הראשון לקיום המדינה נקבעו שמותיהן של שלוש מאבני החושן כשמות יישובים: ברקת, נופך ואחלמה.77 כל אחת מהאבנים מייצגת אחר מטורי האבנים שבחושן. הטור הרביעי והאחרון זכה לייצוג בשנת 1993 עם ייסוד שוהם בסמיכות מקום לשלושת היישובים הקודמים.
ברקת, נופך ואחלמה הם יישובים ששמותיהם רבי רבדים (השוו אחוזם, נחם, יושביה, זיתן והודיה שנדונו לעיל). הרובד הכללי ביותר בשמותיהם הוא רובד שמות האבנים; מתוך הרובד הזה נבחר תת-רובד – שמות האבנים היקרות; ומתוך תת-הרובד הזה נבחר תת-רובד נוסף – שמות האבנים היקרות שבחושן של הכוהן הגדול. כל אחד משלושת הרבדים הללו נושא משמעות. ליישובים נבחרו שמות של אבנים משום שמייסדיהם עבדו במחצבות האבן שבאזור. אילו רצו נותני השמות להיות קרובים לראליה יכלו לבחור בשמות כמו חלמיש, צור, סלע, שיש, חצץ, גזית וכדומה, שכולם מצויים במקרא. אבל הם בחרו בשמות של אבנים יקרות, ונראה שעשו כן כדי לבטא עמדה אוטופית. על פי שמות האבנים ארץ-ישראל איננה כשאר הארצות. אבניה הן אבני חפץ, כמאמר הנביא: 'הנה אנכי מרביץ בפוך אבניך ויסדתיך בספירים. ושמתי כדכד שמשתיך ושעריך לאבני אקדח, וכל גבולך לאבני חפץ' (ישעיה נד, יא-יב).78 מבין האבנים היקרות הנזכרות במקרא נבחרו כנראה דווקא אבנים מאבני החושן כדי לצרף לאמירה על טיב אדמת הארץ (אבניה אבני חפץ) אמירה על טיב אוכלוסיה – החברה בישראל היא שלם (הוא החושן) חרף השונות הדמוגרפיה-תרבותית של רכיביו (הם השבטים המיוצגים באבני החושן).
היחס בין השלם לרכיביו העסיק מאד את החברה בעשור הראשון לקיום המדינה. הימים היו ימי העליה של קהילות רבות, שחלקן הגיעו ארצה כמעט בשלמותן,79 והמפגשים בין התרבויות השונות יצרו לא פעם תסכולים ועימותים. מאחר שחוסנה של האומה וסיכויי הישרדותה היו תלויים במידה רבה ביכולתה ליצור מכולם איזה שהוא 'יחד', היה אינטרס לאומי לבסס את הדעה שהקבוצות השונות אינן אלא שבטי ישראל השבים למולדתם ההיסטורית. ועדת השמות הממשלתית הציבה על מפת הארץ את השאיפה ל'יחד שבטי ישראל' (דברים לג, ה). לפי שמות היישובים המשקפים את התפיסה המרחבית השבטית, האומה היא קבוצת שבטים בעלת מוצא משותף שבה כולם הם בניו או בני בניו של אותו אב קדמון.
'קיבוץ גלויות', 'יחד' ו'שבטי ישראל' היו מילות מפתח בעשור הראשון. מהנבואה 'אסף אאסף יעקב כלך, קבץ אקבץ שארית ישראל, יחד אשימנו' (מיכה ב, יב) נשאבה המילה 'יחד' והייתה לשם יישוב;80 פסוקי נבואה הולחנו והפכו ללהיטים – הידוע שבהם היה 'מזרה ישראל יקבצנו' (ירמיה לא, ט [י]), שהלחין אמיתי נאמן, ושעל פיו נוצר מחול עממי מפורסם. בשנת 1952 נקבע הנוהג להדליק משואות בהר הרצל בירושלים בערב יום העצמאות. המשואות יוצרות מבנה של מנורה, אך אין לה שבעה קנים כמו למנורת המקדש, ואף לא תשעה קנים כמו לחנוכייה, אלא שנים-עשר קנים, כמניין שבטי ישראל. נקבע אז שאת המשואות ידליקו נציגים של שתים-עשרה גלויות, שמייצגים כל אחד אזור אחר בארץ, ושכל אחד מהם יכריז 'אני פלוני בן פלוני, איש... מיוצאי גולת... מתכבד להדליק משואה זו של יום העצמאות לכבוד קיבוץ גלויות ולתפארת מדינת ישראל'.81 בטקס השבעתו לנשיא, בשנת 1952, הציג יצחק בן-צבי את התלכדות השבטים לאומה כהתגשמות חזון העצמות היבשות של יחזקאל (לז, א-יד); 'עדים אנו כיום לתהליך הנפלא של התלכדות שבטי ישראל עצם אל עצם, בשר אל בשר, לאומה אחת. הדבר אשר אין משלו בדברי ימי עולם קם ויהי: עם עתיק ימים, גולה ונודד, חידש כנשר נעוריו, קם בארצו והתחיל שוזר את חוט חייו העצמאיים שנותק לפני אלפיים שנה'.82
לפריטים אחרים קשורים לנושא:
- בין מקרא לציונות : התפיסה השבטית של המרחב המשתקפת בשמות יישובים מהעשור הראשון למדינה : מבוא
- בין מקרא לציונות: התפיסה השבטית של המרחב המשתקפת בשמות יישובים המעשור הראשון למדינה : דרכים להבעת זיקתם של ישובים חדשים לנחלות השבטים
- בין מקרא לציונות: התפיסה השבטית של המרחב המשתקפת בשמות יישובים המעשור הראשון למדינה : יחד שבטי ישראל
- בין מקרא לציונות : התפיסה השבטית של המרחב המשתקפת בשמות יישובים מהעשור הראשון למדינה : תפיסת הזמן והמרחב
הערות:
77. ברקת הוקם בשנת 1952 ונקרא תחילה הר-חוצבים וטירת-יהודה. ב. ראו: מרקוס ואלעזרי (לעיל, הערה 15), 1, עמ' 225. גם היישוב הכפרי נופך קיבל את שמו מהעיסוק של מייסדיו בחציבה. ראו: שם, 5, עמ' 125. אחלמה הוא מושב עובדים שנוסד בשנת 1954 בכפר הנטוש דייר-טריף. כינויים ארעיים קודמים: דייר-טריף ובית-עריף ג. ראו: רשומות (לעיל, הערה 23), עמ' 1235; וילנאי, אריאל (לעיל, הערה 12), א, טור 104.78. מכאן נשאב השם אבני-חפץ ליישוב בשומרון שנוסד בשנת 1990. ראו: מרקוס ואלעזרי (שם), 1, עמ' 23.
79. כאלה היו הקהילות שעלו מתימן, מעיראק, מלוב ומבולגריה. לארץ עלו גם חלקים גדולים מיהדות מצרים ויוגוסלוויה. ראו: סיקרון (לעיל, הערה 3), עמ' 515. בכנס נוער המושבים אמר בן-גוריון בשנת 1954: 'אחרי הקמת המדינה ומלחמת הקוממיות קרו שני דברים גדולים. דבר אחד – לא היה כמותו בכל ההסטוריה שלנו: הגל הראשון של קיבוץ גלויות. זה היה דבר גדול יותר מיציאת מצרים. נגאלו יהודים מושפלים ומדוכאים מהגלויות המרודות ביותר וכן שארית הפליטה של מחנות-הריכוז; חוסלו גלויות שלמות, מהן גלויות עתיקות שלמעלה מאלפיים שנה, כגון גלות בבל ותימן. ובשנים מעטות עלו ארצה יותר יהודים מאשר במשך כל השנים שקדמו להקמת המדינה. וקרה דבר שני – אף הוא דבר גדול ועצום: במשך שנים ספורות לאחר קיום המדינה הקמנו כארבע מאות נקודות ישוביות חדשות, יותר מאשר עשינו במשך שבעים השנה לפני קום המדינה, מראשית התיישבותנו המחודשת על הקרקע במולדת' (ד' בן-גוריון, על ההתיישבות: קובץ דברים 1915-1956, תל אביב תשמ"ז, עמ' 117-118).
80. יישוב כפרי בנפת רחובות; מקודם: שכונת פועלים עקיר. ראו: רשומות (לעיל, הערה 23), עמ' 1243.
81. עזריהו (לעיל, הערה 2), עמ' 54-61, 223. בעמ' 61 דוגמאות נוספות לתפוצת סמלי השבטים במרחב התרבותי-הישראלי.
82. הדברים פורסמו בעמוד הראשון של 'מעריב' ב-10 בדצמבר 1952. ראו: ש' רוזנפלד וג' שטרסמן (עורכים), כותרת ראשית: מעריב – חמישים שנה, אור-יהודה 1997, עמ' 77, בן-צבי חשב ש'ברבות הימים נוצרו שבטים חדשים בישראל, אשר הושפעו מהסביבה בה חיו דורות על דורות' אולם 'בהתכנסם בארץ הריהם מתלכדים שוב לאומה אחת' (י' בן צבי, נדחי ישראל, בעריכת א' ראובני, ירושלים תשכ"ט, עמ' 15). בשנת תשי"ד נוסד בירושלים כתב-העת 'שבט ועם – קובץ לבעיות מיזוג גלויות'. בין הכותבים בגיליון הראשון היה בן-גוריון, שכתב שבקצונה של צה"ל 'נמצאים יוצאי כל השבטים מארצות אירופה, אסיה, אפריקא, ואירופא' (שם, עמ' 49).
