גורמים רבים תרמו להתגבשותה של האמנות המודרנית כפי שהיא כיום. בטוחני שאחד מהם הוא המצאת המצלמה; גורם שני הוא כל מה שלמדנו על האמנות שלנו ושל אחרים; וגורם שלישי - דמותו של האמן בעינינו. בעבר היה זה תפקידם של האמנים להציג את הדברים כפי שהם נראים, כדי שנוכל להכיר בערכם ולזכור אותם. עד שהומצאה המצלמה היה כל אמן הוא עצמו, אך גם מעין מצלמה. אך המצלמות האמיתיות תפסו את מראה הדברים בצורה הרבה יותר טובה, או לפחות יותר מהירה, והאמנים נאלצו לשקול ברצינות את האפשרות לותר על העתקת הדברים ולהתרכז בשימוש בדמיון.
המצלמה היא אפוא שגרמה לאמנים לפנות לדמיונם, ומרגע שעשו זאת, לא היתה כל סיבה להניח שהאמנות שלהם עולה על אמנותם של זרים, של אפריקאים, סינים או אחרים שעליהם למדו. לכן לא היה להם קל להחליט מה עליהם לעשות. הדבר היה נכון עוד יותר מפני שחשיבותה של המקוריות ביצירות האמנות עלתה בהתמדה, החל בתקופת הרנסנס באירופה. הואיל והכול כמעט הסכימו שהאמנות צריכה להשתמש בדמיון, אפשר היה לאהוב כל מיני סוגים של אמנות בלתי רגילה, מוזרה ואף מטורפת. אך האמנים, ככל שאר בני-האדם, התקשו להחליט מה הם אוהבים או מה עליהם לאהוב.
האמנים החלו לנסות כל דבר. הם עשו דברים משונים כמו חיקויים של בקבוקי קוקה קולה; או החלו להשתמש במכונות שונות, לרבות מחשבים, כדי לרשום או לצייר או לעצב או להניע דברים. אמן אחד הניח בדי ציור מרוחים בצבע טרי על גג מכוניתו, כדי שיקלטו את סימני הגשם, הרוח והשמש. אמן אחר השתמש בדמיונו ועטף כל דבר אפשרי. יש כל-כך הרבה סוגי אמנות, שכל אחד יכול למצוא משהו כלבבו, אבל יש גם כל-כך הרבה, שאדם אחד אינו יכול לאהוב את רוב הדברים.
האמנות של ימינו היא הרבה פעמים מעניינת, והרבה פעמים חידתית. אנשים רבים מתלוננים שאין הם מבינים אותה. מהי אמנות מודרנית? ראשיתה באמנות הרנסנס הישנה, שביקשה להיות פשוט אמיתית ויפה, אך היא שוברת אותה בכל דרך אפשרית. היא שוברת אותה למרכיביה השונים, לצבע, לצורה או לכל דבר אחר שאפשר עוד לסחוט מן האמנות הישנה או להוסיף אליה או להחסיר ממנה או לעוות ממנה. האמנות המודרנית היא אפוא כל דבר שהדמיון יכול להיאחז בו ולתת לו צורה גשמית ואמנותית, משהו שאפשר לראות או לחוש. האמנות המודרנית חופשית מאוד, מעניינת מאוד, ומאוד מבלבלת.
