מרדכי ארדון נולד בשנת 1896 בכפר קטן ברוסיה. אביו, שהיה שען במקצועו, רצה שבנו ילך בעקבותיו, אך ארדון אהב לקרוא ספרים על טבע ואסטרונומיה, אהב להתבונן בכוכבים ולעשות עפיפונים ולהעיף אותם. הוא דימה כי העפיפונים נושאים אותו אל מחוץ לכפרו, אל העולם הגדול.
חייו של ארדון היו רצופי הרפתקאות, וכה רבות היו הרפתקאותיו, עד שלא אוכל למנות כאן את כולן. לא אוכל לספר כיצד ברח מביתו בגיל שלוש-עשרה, כיצד הפך לשחקן, או כיצד למד ולימד ציור בגרמניה. עם עליית הנאצים נמלט ארדון מגרמניה. הוא התכוון להגיע לפאריס, אך בדרך מקרה הגיע תחילה לירושלים. הוא יצא לטייל בעיר והגיע אל העיר העתיקה, ולפתע נזכר בכפר שבו עברה עליו ילדותו, ונזכר בכל מה שלמד שם על היהדות. זמן-מה חי בקיבוץ, שם היה מנהל חשבונות, אבל לבסוף החליט לחזור לציור.
ארדון צייר דברים רבים, אבל בעיקר את ירושלים, ובמיוחד את ההרים סביב לה. הוא אהב את אדמתה. הוא אהב אותה על כל צבעיה - צהוב ושחור ואדום - ואהב אפילו את ריחה בחומו היבש של הקיץ. תחילה צייר את ירושלים ואת ההרים כמעט כפי שהם נראים, אבל אחר-כך החל לגלות עניין גובר והולך במחשבה היהודית על הקדושה והמסתורין בעולם, ובעזרתה יצר את ירושלים של הדמיון. אנשים רבים, בעלי אמונות שונות, רואים בירושלים מקום קדוש, ולכן צייר ארדון את ירושלים כשסולמות ניצבים בה וראשם מגיע השמימה, ואת ירושלים המלאה במגילות קלף ובמלים, ואת ירושלים המלאה תקווה ועצב.
חייו של ארדון עצמו מתמזגים בירושלים של תקווה, עצב ומסתורין.
