עמוד הבית > מדעי הרוח > פילוסופיה
פרידמן, ש.


תקציר
הוגי דעות צרפתים שחיו במאה ה-18 והיו בין מתרגמי וכותבי האנציקלופדיה של המדעים, האמנויות והמלאכות. דידרו היה הבולט בהם, ובהיותו עורכה הראשי של האנציקלופדיה כתב ערכים רבים בנושאי דת, פילוסופיה, מדעים, ורפואה.



אנציקלופדיסטים
מחבר: פרופ' ג'. או. יורמסון


כוונתו המקורית של המו"ל הפריסאי לה ברטון (Le Breton) היתה לתרגם את ה"ציקלופדיה" האנגלית של אפרים צ'אמברס (Ephraim Chambers), שנתפרסמה בשת 1727, אלא שכאשר הצטרפו דידרו (Diderot) וד'אלמבר(d’Alembert) למערכת הורחב היקף העבודה, עד שהיצירה הפכה ל"אנציקלופדיה או מילון מוסבר של המדעים, האמנויות והמלאכות" (“Encyclopedie Raisonne des Sciences, des Arts et des Metiers”, 1751-1765) עבודה עצומה זו, שהשתרעה על פני שבעה-עשר כרכים, היתה בבחינת אנדרטה לידענותם הנרחבת של האינטלקטואלים והפילוסופים הצרפתיים; מגמתה היתה לספק ידיעות בכל ענפי הדעת, תוך תשומת-לב מיוחדת למקומם של המדעים בתעשיה, במסחר ובאומנויות.

ראש וראשון למשתתפים היה דידרו והוא אשר קבע את הכיוון הכללי לעבודה. נוסף להתוויית התכנית הכללית חיבר מספר עצום של מאמרים על דת, היסטוריה עתיקה, תיאוריה פוליטית (מאמרו "הסמכות הפוליטית" הוא הביטוי הספרותי הבולט ביותר בכל היצירה) ופילוסופיה; והוא אף כתב בהרחבה על האמנויות השימושיות. ד'אלמבר שהיה חבר האקדמיה למדעים עוד לפני מלאת לו שלושים, כתב את ה"נאומים המוקדמים" (Discours Preliminare) המפורסמים שלו, שבהם ניסה לעקוב אחר התפתחות הדעת מראשיתה. אף שעיקר התעניינותו היתה בגיאומטריה, במתמטיקה ובמדעים, כתב בשנת 1757 את המאמר הפולמוסי על ז'נבה, מאמר שעורר מצד אחד את זעמם של אנשי-הכנסיה המקומיים (המזוהים במאמר עם הסוציניאניסם), ומצד שני גם את כעסו של רוסו (Rousseau) ,כיוון שד'אלמבר התלונן על חסרונו של תיאטרון בז'נבה. דבר זה הניע את רוסו להביע את מורת-רוחו ב"מכתב אל ד'אלמבר על החזיונות" (Letter a d’Alembert sur les Spectacles). בשל התפרצות כללית זו ומתוך טעמים נוספים של זהירות ושאפתנות, ביטל ד'אלמבר את השתתפותו באנציקלופדיה בסוף שנת 1757 וכל המעמסה עברה עתה אל דידרו. למרבית מזלו של דידרו הצטרף אל מפעלו אחד מידידיו המסורים, האביר דה ז'וקור (De Joacourt) שלמד רפואה בז'נבה, ליידן וקייברידג'. הוא כתב מאמרים מרובים על קשת נרחבת של נושאים - פילוסופיה (הוא פירסם קודם לכן מחקר של לייבניץ), מדיניות, ספרות, מלחמה, עריצות, מימשל ומונרכיה וכיוצא באלה. מבקרים אחדים טוענים שחשיבות תרומתו למפעל זה ומסירותו לו אינן נופלות מאלה של דידרו.

רוסו כתב על מוסיקה, אך תרומה חשובה יותר שלו היתה כתיבת הערך "כלכלה מדינית"; במאמר זה ניכרים כבר אחדים מרעיונות היסוד של "האמנה החברתית". לאחר מכן התייחס רוסו אל האנציקלופדיה כאל יציר השטן; הוא הסתכסך לא רק עם ד'אלמבר אלא גם עם דידרו.

הכרך החמישי של האנציקלופדיה פתח במאמר הלל על מונטסקייה (Montesquieu) בעל "רוח החוקים" (Esprit des Lois); השפעתו של מונטסקייה על האנציקלופדיה היתה ניכרת בכל תחומיה. ברם, מונטסקייה סירב לכתוב מאמרים על "עריצות" ועל "דמוקרטיה" ושלח מאמר בלתי-שלם על "הטעם", מאמר שהושלם לאחר מכן על-ידי וולטר (Voltaire). גם וולטר עצמו, למרות שגילה עניין במפעל ועודדו, לא השתתף בו בפועל במידה ניכרת.
מאמריו על "הקור", "עתון" "סגנון", "גדולה", "חסד", "היסטוריה", "אלילים", "אלילות" וכדומה, הם חשובים בשל סגנונם יותר מאשר בשל תוכנם, להוציא את המאמר על ההיסטוריה. מארמונטל (Marmontel) ידידו של וולטר, סופר ומחזאי שהוא כיום כמעט בלתי ידוע, תרם מאמרים מפרי עטו בעניינים ספרותיים.

למרות שהעורכים טענו כי האנציקלופדיה משכה את מיטב הכוחות של העת ההיא, הרי היו שני אישים בולטים שמצאו כי האווירה סביב המפעל היתה רוויית - מדון יתר על המידה. שני אלה היו ביופון (Buffon), מחבר "ההיסטוריה הטבעית" הגדולה (L’Histoire Naturelle) ,אשר כתב רק מאמר אחד על הטבע, ודיקלו (Duclos), אחד מהיסטוריוני החצר, שכתב רק על "הדקלום" ועל "דרך ארץ". רופא המלך, קוואניי (Quesnay) כתב שני מאמרים בולטים, על "התבואה" ועל "האיכרים" שהם פרי הגישה הפיסיוקרטית. טיורגו (Turgot) שהתפרסם לאחר מכן כשר ומפקח ממלכתי, אף הוא מן האסכולה הפיסיורקטית, כתב מאמרים על "שווקים", אשר בו דן ברותחין את כבילת היוזמה הפרטית ועל "Fondations", שבו הצביע על מגרעות שבירושות בלתי-משתנות, וכן כתב מאמר שופע למדנות על האטימולוגיה ומאמר אחר על האכסיסטנציה. הברון הגרמני הולבאך (Holbach), המצנט של תנועת הפילוסופים בתקופה זו, כתב על מינרלוגיה, כימיה וכנראה גם מאמר על "הנציגים", אשר בו טען שמדינה איננה יכולה לשגשג ולהיות מאושרת, בלא שהמלך ישתף פעולה עם נציגי כל האוכלוסייה. העקרונות הכלליים של הגותו מובאים בספרו הידוע לשמצה "מערכת הטבע" (System de la Nature) שהופיע בשנת 1770, בו הוא טוען שמלכים הם מגיני חירות נתיניהם. הולבאך היה אתאיסט ובתורת שכזה הותקף על ידי וולטר. הרוב הגדול של המאמרים שפורסמו באנציקלופדיה, היו עובדתיים ואובייקטיביים, ונכתבו בידי מומחים. שמותיהם נשכחו לרוב כיום, אך אפשר בכל זאת להזכיר את דובנטון (Daubenton) שכתב על היסטוריה טבעית, דומרסה (Dumarsais) שכתב על דיקדוק, טוסין (Toussaint) שכתב על תורת המשפטים, האב איבון והאב מאלה (Abbe Yvon ,Adde Mallet) שני התמימים שכתבו על תיאולוגיה.

עם זאת היו גם מאמרים עוקצניים יותר. בה בשעה שההשקפות המדיניות היו מתונות למדי כיוון שהרפובליקניסם לא זכה לאוהדים, היו המאמרים הפילוסופיים (שהיו ברובם חדורים רוחו של האמפיריציסם של לוק והדתיים בבחינת חרב פיפיות, על אף אמונותיהם האורתודוכסיות של כותביהם. כך למשל, תחת הערך Capuchon, מתלונן המחבר על העדרה של "הפילוסופיה הבריאה" (La Saine Philosophie) מן המנזרים, ואילו תחת הערך (Encyclopedie) מועלית הטענה המרגיעה כי תרומתה של הסורבון למכלול הידע היא בתיאולוגיה, בתולדות הכנסיה הקדושה ובתולדות האמונות התפלותי מן ההכרח לקרוא בין השיטין ולגלות רמזי-רמזים, כדי לעמוד על גישתם הספקנית של הוגים אלה ביחס לאמיתותיה של הדת. אמיתות הדת אינן עשויות "לגבור" על חוקי האבידנציה, שכבודם נתבע במאמרו של דידרו (Agnus Scythicus). בשל גישה זו, היתה האנציקלופדיה חשודה מראשיתה, ובמהלך התפתחותה הגיעה לידי סכסוכים עם ישועים, הינסניטים, הסורבון, האפיפיור, הפרלמנט והחצר, ואף אויבים פרטיים לא חסרו. בשל מזימה ישועית, נאסרה הופעת האנציקלופדיה לראשונה בשת 1752; ב-1759 נאסרה ההופעה בשנית, בשל הזעקה הכללית נגד המטריאליזם שבא לידי ביטוי במאמר "על הרוח" (De l’esprit) מאמרו של הלווציוס (Helvetius), שהיה מאוהדי המפעל אך לא משתתף קבוע בו, התובע הכללי טען שדברי הלווציוס הם בבחינת עיקר של התורה הפילוסופית המתגבשת סביב האנציקלופדיה והם נידונו לשריפה. שני האיסורים לא האריכו ימים והמפעל המשיך להתקדם למרות האווירה העויינת. עורך-דין ושמו מורו (Moreau) פירסם ב-1757 כרוז בו כינה את הפילוסופים Cacouacs, דבר שעורר אצלם מורת-רוח חריפה. ב-1760 הפך פאליסו (Pallisot) את הפילוסופים, ובעיקר את רוסו ודידרו, לגיבוריה של הקומדיה שלו שנשאה את אותו השם. הבישוף בואייה (Boyer) והמשורר לה פרנק דה פומפיניאן (Le France de Pompignan), נמנו אף הם עם אויבי האנציקלופדיה, אשר וולטר שלח בהם את חיצי לעגו הארסי. האיש שגרם להטרדה החמורה ביותר היה פרארון (Freron) עורך שנתון ספרותי, עתונאי טרדני ועוקצני, אשר אליו כיוון וולטר את ביקורתו הנזעמת - אם כי ללא הועיל - במחזהו (L’Ecossaise ) (7601).

למרות כל הקשיים הללו, ניצב דידרו איתן בעמדתו. הודות למאמציו הבלתי נלאים, יצא הכרך השבעה - עשרה והאחרון בשנת 1765 ואילו אחד-עשר כרכי התמונות הושלמו בשנת 1772. מפעל רב-ממדים זה של התנועה הפילוסופית הצרפתית היה, למרות ההשמטות והסתירות שבו, לאחד משירי ההלל הדגולים ביותר לתבונה ולרוח האנושית, שנוצרו על-ידי תקופת ההשכלה והעם הצרפתי. כך הושגה במידה ניכרת מטרתו המוצהרת של דיררו (“Changer la facon Commune de penser) (לשנות את הרגלי המחשבה המקובלים).

* העורך הוא פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטאות פרינסטון ואוכספורד.

ביבליוגרפיה:
כותר: אנציקלופדיסטים
שם  הספר: פילוסופיה
מחבר: יורמסון, ג'. או. (פרופ')
עורכי הספר: שרפשטיין, בן עמי  (פרופ') ; יורמסון, ג'. או.  (פרופ')
תאריך: 1967
הוצאה לאור: פרידמן, ש.
הערות: 1. עורך המהדורה העברית: פרופ' בן עמי שרפשטיין.
2. עורך המהדורה הלועזית : פרופ' יורמסון, הוא פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטאות פרינסטון ואוכספורד.
3. סדרה אנציקלופדית ''אופקים חדשים''.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית