כולנו שומעים, מדי פעם, ציוץ של ציפורים, אך האם חשבתם פעם: על מה הן מדברות? איך הן מבינות האחת את השנייה? האם הציפורים יכולות ללמוד לשיר? כל מה שרציתם לדעת על שפת הציפורים
שְׁלמה הַמֶּלֶךְ, החכם באדם, ידע, כך מספרת הָאַגָּדָה, לדבר בשפת החיות. הרצון להבין את שפת החיות ו"להיכנס לראש שלהן" הוא עתיק לפחות כמו סיפור הָאַגָּדָה הזה. אבל לפני שנעסוק בניסיון להבין את החיות, יש עוד שאלות רבות שעלינו לברר: מהי שָׂפָה? האם יש שפה אחת משותפת לכל החיות?! האם החיות לומדות את שְׂפָתָן בצעירותן, או אולי נולדות עם המידע הזה? האם לכל חיה שפה אחת או יותר?
מהי שפה?
למושג "שפה" הגדרות רבות, אבל אפשר לומר, כי שפה היא בעצם דרך לְהַעֲבָרַת מידע בין פְּרָט אחד לשני. "מידע" זה יכול להיות:
- פשוט למדי: קולות אזהרה, איום, כְּנִיעָה, או בקשת מזון.
- מורכב קצת יותר: חיזור, הַפְגָּנַת שְׁרִירִים, או הצגת טֶרִיטוֹרְיָה.
- מורכב מאוד: תיאור מקור מזון והדרך להשיגו, או ניסיון להסביר מהי שפה.
האופן שבו מועבר המידע יכול גם הוא להשתנות: מידע שְׁמִיעָתִי (על פי צלילים), חָזוּתִי (שניתן לראות אותו), ריח, או מגע ומישוש.
 |
השפות הנסתרות |
לגבי חלק מֵעֲרוּצֵי התקשורת הללו אנו עיוורים לחלוטין. למשל, פְּרוֹמוֹנִים - הם חומרי ריח המיוצרים על ידי בעלי חיים רבים (יוֹנְקִים, חֲרָקִים שונים ועוד) ויכולים להגיע למרחקים של קִילוֹמֶטְרִים (כמו למשל: עַשִׁים וּפַרְפָּרִים). על מנת להבחין בסימנים נסתרים שכאלה עלינו להשתמש במכשירים מיוחדים המסוגלים לקלוט אותם. לפעמים, גם במקרה של ערוצי תקשורת שאנו מסוגלים לקלוט יש בעיה בהבנת ה"קוֹד" המוצפן בהם. איך זה קשור? ובכן, כאשר אנו שומעים לדוגמא את שירתה של ציפור שיר, אנו מבחינים על פי רוב בקולות "צִיף צִיף" פשוטים למדי. אולם, אם נקליט קולות אלה ונשמיע אותם בְּהילּוּךְ איטי, נבחין בשלל צלילים ובעושר שירה שלא תיארנו לעצמנו שהוא קיים באותו שיר קצר. כל זאת, משום שאוזנינו (או ליתר דיוק, מוחותינו) אינן מסוגלות להפריד בין צלילים צפופים כל כך.
צעד גדול להבנת שפתם של בעלי חיים עשה חוֹקֵר הַטֶּבַע הַדָּגוּל קָרְל פוֹן-פְרִישׁ, שֶׁפִּעְנֵחַ את סוד שפתן של הַדְּבוֹרִים מֵהִתְבּוֹנְנוּת בריקודה של הַדְּבוֹרָה בפני חברותיה לַכַּוֶּרֶת. מטרת הריקוד הייתה לעזור לחברותיה להגיע למזון שמצאה בשדה. פוֹן-פְרִישׁ קיבל על תגליתו את פְּרַס הַנּוֹבֵל לִרְפוּאָה וּפִיסְיוֹלוֹגְיָה לשנת 1973.
אם כך, על מנת שנוכל לנתח ולנסות להבין שפה עלינו לשנות את האותות (הַסִּימָנִים) שבה בצורה שתאפשר לחושים שלנו לקלוט ולהעביר את המידע כולו למוחנו.
|
שפת החיות |
מתברר, כי מינים רבים של בעלי חיים יכולים להעביר או לקלוט מידע. בדרך כלל, מדובר במידע פשוט כמו הַרְתָּעָה וְאִיּוּם (שַׁאֲגַת הָאַרְיָה תַּרְתִּיעַ צָבוֹעַ, שׁוּעָל אוֹ אָדָם לֹא פָּחוֹת מֵאַרְיֵה סָמוּךְ), אַזְהָרָה (קריאת הַסִיקְסְק, המשמשת לְהַתְרָעָה על סכנה, ברורה לחלוטין לכל שאר עופות המים סביבו ותגרום לְהִתְעוֹפְפוּתָן המהירה) או בקשת מזון (וזהו מקור התופעה הלא כל כך נדירה של אימוץ גּוּרִים על ידי אם ממין שונה המגיבה לְיִלְלוֹתֵיהֶם כאילו היו גּוּרֶיהָ). היה, למשל, קִיכְלִי (ציפור שיר), שנעמד על שפת בריכת דגים והאכיל דג זהב עד ש"תפס את הַפָּטֶנְט" ופער את לועו האדום כך שֶׁיֵּרָאֶה כלוע של גוזל רעב.
יחד עם זאת, תקשורת בין-מִינִית (כלומר בין מינים שונים) יכולה להיות מורכבת מאוד. אחד המקרים המרתקים הוא הקשר בין ציפור אַפְרִיקָאִית ששמה אוֹבִיל ליונק בשם גִּירִית הַדְּבַשׁ. האוֹבִיל ידוע באהבתו לְדוֹנַג וְשַׁעֲוָה ואילו גִּירִית הַדְּבַשׁ פשוט "חוֹלָה" על דבש. כאשר האוֹבִיל מוצא קֵן דְּבוֹרִים אוֹ צְרָעוֹת, הוא לא מבזבז מזמנו וממהר לקרוא לְגִירִית דְּבַשׁ מזדמנת. בציוצים ונפנופי כנפיים מודיע האוֹבִיל לַגִּירִית על מקום הִמָּצְאוּ של האוצר היקר. הַגִּירִית ממהרת בעקבותיו וכשהיא מוצאת את הקן היא מְכַלָּה בו את רעבונה, זוללת את הדבש ומשאירה לידידנו האוֹבִיל את הַדּוֹנַג הַנִּכְסָף. לאחרונה נמצא כי בני שֵׁבֶט אַפְרִיקָאִי מקיימים גם הם קשר דומה עם האוֹבִיל ויודעים לפענח את הודעותיו ממש כפי שעושה זאת הַגִּירִית!
|
איך שיר נולד? |
למרות שלרוב הציפורים יש תקשורת קוֹלִית מפותחת, לא כל מין יודע "לשיר". בדרך כלל, ה"מְשׁוֹרְרוֹת" הגדולות הן ציפורי השיר (או יותר נכון - ה"מְשׁוֹרְרִים", כיוון שבדרך כלל הַזְּכָרִים הם הַזַּמָּרִים שבחבורה ולא הַנְּקֵבוֹת).
הציפורים אינן נוֹלָדוֹת (או נכון יותר, בּוֹקְעוֹת) עם היכולת לשיר שירים מורכבים, אלא עם היכולת ללמוד לשיר אותם. מַדְעָנִים, שניסו לבדוק האם הציפורים לומדות לשיר או נוֹלָדוֹת עם יכולת זו, לקחו ציפורים ממינים שונים (פְּרוּשִׁים, קָנַרִים, קִיכְלִים, עֶפְרוֹנִים) וּבוֹדְדוּ אותן מיד לאחר הַבְּקִיעָה. לא נשמעה כמעט שירה, וכשכבר שנשמעה - הייתה דַּלָּה מאוד. התברר, שכאשר שַׁחֲרוּרִים וְעֶפְרוֹנִים נֶחְשְׂפוּ בצעירותם לשירה של מין אחר, שירתם נעשתה עשירה הרבה יותר. לעומתם, מינים אחרים (פָּרוּשׁ מָצוּי לדוגמא) לא הושפעו כלל משירה זרה (של ציפורים מסוג אחר). החוקרים גילו דבר מעניין. התברר, כי זמן הלמידה של הציפורים מתרחש בתקופה מוגבלת ובשלב שלאחר הפריחה מהקן אין לציפור, בדרך כלל, יכולת לקלוט שירים מהסביבה. בחודשים שלאחר מכן מתרחש תהליך מרתק של תרגול, בדומה ללימוד הדיבור אצל תינוקות - מִמִּלְמוּל סְתָמִי ועד לגיבוש השירה הבוגרת. הָקָנַרִי, לעומת זאת, הוא בהחלט ציפור יוצאת דופן. במשך כל תקופת חייו הוא יוצא, בכל אביב, עם "אוסף שירים" חדש. אוסף זה הוא בדרך כלל עשיר יותר מהאוסף של השנה שעברה.
אם יש בחצר שלכם שַׁחֲרוּרִים, האזינו היטב לשירתם היפה וייתכן כי תצליחו למצוא בה שילוב של קטעים משירים שאתם נוהגים להשמיע בקולי קולות בְּחַדְרְכֶם או מֵהַשְּׁרִיקָה המשפחתית שלכם.
|
איך ישוחח הַיַּרְגָּזִי מִיִּשְׂרָאֵל עם בן מינו הַבְּרִיטִי? |
כשהציפורים לומדות לשיר כתוצאה משמיעת הציפורים שבסביבתן הקרובה, הדבר יכול לגרום לִדְפוּסִים גֵּאוֹגְרָפִיִּים אופייניים של שירה. למשל, בְּמֶחְקָר שֶׁנַּעֲשָׂה עַל יַרְגָּזִים נמצא, כי אף על פי שלכל יַרְגָּזִי שירים המיוחדים לו, קיימים נִיבִים (דִּיאָלֶקְטִים) רבים הקשורים למקום שבו הוא חי. כיום, חוקרים מסוגלים לדעת מהיכן הגיע כל יַרְגָּזִי רק על פי האופן שבו הוא שר (הדבר דומה, למשל, לבני אדם החיים במקומות שונים ויש להם מבטא שונה). בניסוי שנערך נמצא, כי אם נעביר גּוֹזַל יַרְגָּזִי ממקום אחד למקום אחר, שבו ניב שונה, ישיר הַיַּרְגָּזִי שירים בניב המקומי המתאים לאזור אליו הועבר.
|
איך מנתחים שיר? |
חוקרי שירת הציפורים משתמשים בציור מיוחד שנקרא "סוֹנוֹגְרָמַה". הסוֹנוֹגְרָמַה מתארת שינויים בגובה הַצְּלִיל (תֶּדֶר) לאורך הזמן. מכשירים מיוחדים מתרגמים את אוסף הצלילים בשיר המוקלט לצורה של הסוֹנוֹגְרָמַה. לעיתים, צפיפות השינויים בגובה הצליל היא כה רבה עד כי האוזן האנושית אינה מסוגלת להבחין בהם והקטע נשמע חַד-גוֹנִי.
|
למה שרות הציפורים? |
חוקרי הציפורים (אוֹרְנִיתוֹלוֹגִים) חֲלוּקִים ביניהם לגבי הסיבות לשירתן העשירה של צִפּוֹרֵי הַשִּׁיר.
אחת הטענות הנפוצות היא, כי שירה עשירה של זָכָר מעידה על אֵיכוּתוֹ. כיצד? קודם כל, כדי לזכור שירים רבים צריך זיכרון טוב. אם הזכר מסוגל להקדיש לכך נֶפַח מוח כל כך יקר ובכל זאת לְתַפְקֵד ביעילות ולשרוד, כנראה שמדובר בְּזָכָר "אֵיכוּתִי". חוקרים אחרים מעלים את הטענה, כי זָכָר המשקיע זמן רב הן בלימוד שירה והן בְּהַשְׁמָעָתָהּ, עושה זאת על חשבון זמן אותו יכול היה להקדיש לפעילויות חיוניות כמו חיפוש מזון, התורמות לכושר הַהִשָּׂרְדוּת שלו. אם שרד, למרות הזמן שהשקיע בשירה - כנראה שגם במקרה זה מדובר בְּזָכָר אֵיכוּתִי. גישה שונה לגמרי מתייחסת לְעוֹשֶׁר הַשִּׁירָה של הַזָּכָר ומביאה, כדוגמא, את סיפורו של גיבור המלחמה בּוֹ זֶ'סְט (Beau Geste): באחד הקרבות המרים נותר הגיבור לבדו לאחר שכל חבריו נפגעו מֵאֵשׁ הָאוֹיֵב. הלוחם זֶ'סְט הציב בכל חֲרַךְ ירי של הַמְּצוּדָה רובה של אחד הלוחמים שנהרגו, עָבַר מנקודה לנקודה וירה לעבר הַתּוֹקְפִים על מנת לִיצור את הרושם כי במצודה יש לוחמים רבים. לאחר זמן מה הִתְיָאֲשׁוּ חַיָּלֵי הָאוֹיֵב וְנָסוֹגוּ. כך ניצח הלוחם הבודד צבא שלם בעזרת הַטְעָיָה ויצירת רושם של ריבּוּי לוֹחֲמִים. כמו שמתואר בסיפור, הגישה טוענת כי עושֶׁר הַשִּׁירָה של הזכר מאפשר לו לְדַמּוֹת את נַחֲלָתוֹ לאזור שיש בו זְכָרִים רבים (כי מושמעים בו הרבה שירים שונים) וּלְהַרְתִּיעַ פּוֹלְשִׁים אפשריים שלא ירצו לְהִלָּחֵם על שטח כל כך צָפוּף בִּזְכָרִים בַּעֲלֵי טֶרִיטוֹרְיוֹת.
|
איך שרות הציפורים? |
האיבר האחראי להפקת קולות בבני אדם (וברוב הַיּוֹנְקִים האחרים) הִנּוֹ מֵיתְרֵי הַקּוֹל בַּגָּרוֹן. קולות הציפורים לעומת זאת מוּפָקִים מאיבר ייחודי - הָסִירִינְקְס, הממוקם לרוב במקום הַהִתְפַּצְּלוּת של קְנֵה הַנְּשִׁימָה לִשְׁתֵּי הָרֵאוֹת. מקור השם סִירִינְקְס בַּיְּוָנִית ופירושו "חָלִיל דּוּ-קָנִי". ואכן במינים רבים (שַׁחֲרוּר, לדוגמא) בהם הָסִירִינְקְס ממוקם מתחת לנקודת הַהִתְפַּצְּלוּת יש למעשה שני איברים נפרדים המאפשרים לאותו פְּרָט לשיר דּוּאֶט (כלומר בשני קולות)! אלה שבינינו שצפו בעשרות אלפי הָעֲגוּרִים הַחוֹרְפִים אצלנו בעמק הַחוּלָה, לא יכולים היו לְהִתְעַלֵּם מקולותיהם הָרָמִים הנשמעים למרחק של קִילוֹמֶטְרִים. הקולות הרמים הללו מוּפָקִים בעזרת הִתְאָרְכוּת מוגזמת של קְנֵה הַנְּשִׁימָה וְהִתְפַּתְּלוּתוֹ בַּחֲזֵה כך שנוצר מבנה הדומה לזה של חֲצוֹצְרָה.
|
אילו בעלי חיים אחרים שרים? |
בני האדם, כמובן. אולם, זמרים ידועים וְקוֹלָנִיִּים במיוחד הם זִכְרֵי הַצְּפַרְדְּעִים הַמְּקַרְקְרִים לילות שלמים לִבְחִירוֹת לִבָּם על ידי נִפּוּחַ שַׂקֵּי הֶחָזֶה הענקיים שלהם. הַצִּרְצָרִים אף הם משמיעים את צִרְצוּרֵי האהבה שלהם ללא הפסקה על ידי חִיכּוּךְ כַּנְפֵיהֶם. בשל הַתֶּדֶר הגבוה של צִרְצוּרֵיהֶם, קשה מאוד לטורפים לְאַתֵּר את מקומם המדויק וכך אין הם חוששים שיתגלו (נסו אתם לְאַתֵּר צִרְצַר על פי צִרְצוּרָיו).
המשוררים הגדולים בקרב הַיּוֹנְקִים (להוציא את האדם) הינם ללא ספק הלִוְויָתַנִים. יצורים אלה משמיעים שירים אישיים מורכבים (עד לכדי חצי שעה בִּרְצִיפוּת!) והם נשמעים על ידי לִוְויָתַנִים אחרים המצויים במרחק אַלְפֵי קִילוֹמֶטְרִים בְּקָצֵהוּ האחר של הָאוֹקְיָנוֹס!
