עמוד הבית > מדעי הרוח > פילוסופיה > אסתטיקה
על מה : כתב עת לקידום מעמד האישה


תקציר
מהו היפה?
בין הראשונים שדנו בשאלה זו היה הפילוסוף היווני אריסטו. המאמר מביא פרשנות לדבריו.



היפה על פי אריסטו
מחבר: דן גרוסמן


נוף יפה, חפץ יפה, אישה יפה, תמונה יפה. מה עושה אותם ליפים? האם ליפה מכנה משותף המופיע בדוגמאות השונות והמבקש את הסכמת הכול? האם היפה קבוע או משתנה תדיר כאופנה, לפי מצב רוח, לפי זווית הראייה, הגיל וכו'? האם היפה מתייחס לצדדים החיצוניים של דבר או שניתן להחילו על פעולה או רוח של דבר? האם ניתן לנסחו בכללים ולהעבירו מאדם לאדם, מאומן לאומן, מעם לעם ומתקופה לתקופה?

ובכן מהו היפה הזה שהכול מצד אחד דנים, מדברים, עוסקים בו ושופטים אותו ומצד שני מתקשים להגדירו, או להסבירו? בין הראשונים לדון בשאלת מהו היפה היה הפילוסוף היווני אריסטו. במסכת קטנה בשם "פואטיקה" (אומנות השירה) שנכתבה כנראה כ- 330 שנה לפני הספירה כתב אריסטו שהיפה "יסודו בשיעור ובסדר".

אנסה להבהיר למה אולי התכוון אריסטו בדבריו, ראשית לפירוש המושגים שלו. שיעור פירושו יחס, וסדר פירושו אופן הארגון של הדברים, אך כיוון שלא ניתן להחיל אותם על חלק אחד, אפשר להסיק שהתנאי הראשון ליפה הוא הופעתו במסגרת דבר המורכב ממספר חלקים. (לפחות שניים...)

זאת ועוד, אם הדבר הראשון שמזהה העין הוא הימצאותם של החלקים ולאחר מכן היא מזהה את מערכת היחסים והסדרים ביניהם, ניתן להבין שקיים מעין סדר ליניארי של אופן התקבלות היפה אצל הצופה.

בהמשך כותב אריסטו שהיפה צריך להתקבל בסקירה אחת, כלומר על העין לזהות בבת אחת שמדובר במספר חלקים ושמתקיימים ביניהם יחסי שיעור וסדר. מכאן, לא יכול להתקיים מצב בו לא ניתן לראות למשל את כל חלקי האובייקט, או שלא יהיה קשר הרמוני בין החלקים, התוצאה צריכה להיות גלויה, בהירה וברורה.

כיצד, על כן, ניתן ליישב בין אופן ההתקבלות הלינארי של היפה מצד אחד, לבין הדרישה שעל כל המערכת להיתפש בעיני הצופה בבת אחת וברגע אחד? יש לכך הסברים רבים, אך אסתפק ואומר שההנחה היא שיש שני מצבי התבוננות אשר אינם עומדים בסתירה האחד לשני: ראייה ראשונית הבאה להבטיח את תנאי הסף לקיומו של היפה וראייה שנייה מעמיקה, הבאה לאשר ולעגן זאת.

ועתה נפנה לדון בהיבטים אחרים. מה קורה כאשר אנחנו קרובים מאוד אל הדבר הנצפה ואיננו יכולים לראות את כל חלקיו? או כאשר אנחנו רחוקים מהדבר הנצפה והוא נראה לנו מטושטש? לכאורה הדבר הנצפה יפה הוא, אך הוא אינו מתקבל ככזה בעיני המתבונן. במצבים אלה, לדעת אריסטו, לא מתקבל היפה. מכאן שלא מספיק שבין חלקיו יתקיים תיאום והרמוניה, אלא שחייבים להתקיים תנאי צפייה כאלה שיאפשרו את גילויים.

ניתן לסכם עד כה ולומר שהיפה הוא דבר העומד מצד אחד בפני עצמו אך גם נגזר מאופן ראייתנו אותו. והחשוב מכל, היפה משותף לכלל בני האדם. כלומר אם שני אנשים יימצאו באותם תנאי צפייה מול אותו אובייקט, הם יגיעו למסקנה דומה, גם אם הם בני תרבות שונה וחיים בתקופות שונות.

ומה באשר לכיעור? אם ניתן להגדיר מהו היפה, ניתן מין הסתם לתאר את היפוכו - ה"כיעור". הכיעור אינו ניתן לסקירת העין בבת אחת. חלקיו אינם ביחס הרמוני האחד עם השני ואינם מתואמים.

ומה באשר להוראת היפה? אם ניתן לנסח את התנאים והכללים ליפה ולמכוער, ניתן גם ללמדם. כיצד? על ידי מתן דוגמאות של דברים שקיימת לגביהם הסכמה זה מכבר שהם יפים. כך הופך אריסטו לאבי השיטה המימטית, החיקויית בהוראת האומנות אשר שלטה בכיפה עד מחצית המאה ה- 18. תחילה למדו התלמידים על ידי העתקת דוגמאות של הדברים היפים, ולאחר מכן כאשר חשבו שאין אלה מספקים יותר, הם עברו להעתקת מודלים שנדמה היה כי הם יפים יותר ונמצאים בטבע.

הסדקים הראשונים בתפישת "היפה על פי אריסטו" על נגזרותיה לעולם האומנות והוראתה החלו להסתמן בשלהי התקופה הקלאסית, במאה השמונה עשרה, עת החלה להופיע בשורת עידן היפה על פי "הטעם האישי".

ביבליוגרפיה:
כותר: היפה על פי אריסטו
מחבר: גרוסמן, דן
תאריך: מאי 2004 , גליון 13
שם כתב העת: על מה : כתב עת לקידום מעמד האישה
עורכת הכתב עת: מנדל, עליזה
הוצאה לאור: משרד החינוך התרבות והספורט. מחלקת הפרסומים
הערות: 1. ממשיך את : כתב העת בראש אחר. 
הערות לפריט זה:

1. דן גרוסמן, מפקח על הוראת האומנות.


הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית