עמוד הבית > מדעי הרוח > פילוסופיה
פרידמן, ש.


תקציר
מונטיין היה פילוסוף צרפתי בן המאה השש עשרה. בספרו המפורסם "מסות" ניסה לחשוף את מהות טבע האדם. כתביו השפיעו רבות על פסקל, דקרט והליברטנים בני המאה השבע עשרה וסללו את הקרקע לעלייתה של ההשכלה האירופית



מונטיין, מישל אקואם
מחבר: פרופ' ג'. או. יורמסון


(1592-1533). נולד באחוזת משפחתו בדרום צרפת ושם גם מת. ילדותו עברה עליו בכפר ואחר כך למד בבית - הספר הלטיני בבורדו, אחד המוסדות המתקדמים בצרפת בתקופה זו. בגיל חמש עשרה החל ללמוד את תורת המשפטים ומאוחר יותר הגיע למשרות רמות בעירית בורדו. ב-1570 ויתר על קריירה פוליטית מזהירה והסתגר בחדר העבודה שבמגדל טירתו. במעלה המדרגות העולות במגדל חרט את המוטו, "למען חירותו, שלוותו ומנוחתו", וניצל את הזמן לכתיבת ספר ה"מסות" (Essais), אשר הוציא לו מוניטין עוד בחייו.

במשך כל ימיו, נמנע מונטיין במידת האפשר מלהירתם לתנועות המדיניות והדתיות של זמנו. הוא חשב את עצמו לאזרח העולם וסלד מן המפלגות השונות, אשר לדעתו הקדישו את עיקר מרצן לטבח הדדי ולמעשי שוד תחת מסווה של אידיאולוגיה ואמונה. למרות זאת לא היה אינטלקטואל של "מגדל שן". ב-1580 יצא למסע לאיטליה כדי לעמוד מקרוב על מנהגיהם השונים של בני האדם. ב-1581 נבחר בהעדרו וללא הסכמתו לראש עיריית בורדו אך כעבור זמן לא רב תקפה אותו מחלת כליות קשה וניתן לו לשוב אל מגדלו, שם השלים את הכרך השלישי של ה"מסות". עד יום מותו המשיך לכתוב ולהכניס תיקונים בעבודותיו המוקדמות.

הגותו של מונטיין, שה"מסות" הן ביטויה, מצטיינת בריבוי עניינים הערוכים בחוסר סדר ושיטה ותוך גישות סותרות לעתים. על כן מן הנמנע הוא לסכם כאן את כל תורתו, לכל היותר נוכל להדגיש כמה מקווי אופייה הכללים. משימתו המוצהרת של מונטיין היתה לשרטט לפני הקורא את דיוקן עצמו ללא כחל וסרק של התפארות, של מוסכמות חברתיות או של מלל נמלץ. על ידי כך קיווה לחשוף אה מהותו האמיתית של האדם, כי בכל אדם טבוע לפי דעתו, "המצב האנושי" (I’humain condition). הניסיון לתאר את האדם מתוך חווייתו הפנימית, מבלי להסיק מוסרי - השכל למיניהם (כדרכו של אוגוסטינוס ב"וידויים"), היה לחידושו הגדול ואולי היחיד) בפילוסופיה. אדם יכול לדעת בוודאות רק את זה אשר תופסת תודעתו, לכן כאשר כותב מונטיין אך ורק על עצמו לעולם אינו חוטא לאמת. בכך נזרע הזרע שבתיווכו של דקרט עתיד היה להתפתח ממנו הזרם הפילוסופי השואף להפוך את התודעה האנושית למרכז העולם והמחשבה, והעשוי להתקרב לסוליפסיסם (Solipsism).

מונטיין מתח ביקורת קטלנית על יומרנותו של האדם בתחומי ההכרה. ההכרה האנושית היא סובייקטיבית ביסודה, מותנית בנסיבות חיצוניות ובמצב רוחו של החוקר. הסתמכות על התבונה בלבד סופה ספקולציות תלושות מן המציאות. שום שיטה יציבה לא תהא בעלת תוקף בעולם שכולו "נדנדה נצחית", שהדבר היחיד היציב בו הוא אי - היציבות, עולם שבו נע הכל, גם הצופה וגם הנצפה ואין בו מנוס מהשתנות מתמדת. כלי ההכרה היחיד הנמצא ברשותנו הוא החושים, ויהיו בלתי - מהימנים בכל שיהיו. ואם יבוא למדן להורותני כי קרח "אינו קר" 'או "אינו קיים", די לי שאצמיד גוש קרח אל גופי ואיווכח שאכן הוא קיים והוא קר.

חושים יכולים לתפוס עובדות פשוטות, אך נבצר מהם לתפוס את המורכב והכללי. תפקידו הבלעדי של השכל הוא לקבוע אבני - בוחן לאמת, לבדוק ולברר עד היכן רשאים אנו להתקדם בחקירתנו. אף שומה עלינו להקפיד על שימושנו בלשון, שהיא סיבת מירב המחלוקות בפילוסופיה. "דקדוק", כותב מונטיין ארבע מאות שנה לפני ויטגנשטיין, "הוא הגורם לרוב הפורענויות שבעולם". הוא אף גרס שיש צורך במיני לשונות מלאכותיות כדי להביע משפטים פילוסופיים בעלי משמעות. הספק הפירוניסטי, למשל, סותר את עצמו בשל אופייה המחייב של הלשון. הפירוניסט יכול להטיל ספק בכל מלבד בעובדה שהוא מטיל ספק. משפטו כגון "אני משקר" נושא בחובו סתירה. ייתכן שניתן להימנע מפרדוכסים אלה בלשון אחרת, בעלת אופי שלילי. מונטיין, כדרכו, הצביע על הבעיה אך לא טרח לפתרה.

ה^כוללים^, הערכים המוחלטים והאוניברסליים, שהם נחלת הסכולסטיקה המסורתית מהווים דוגמה לשימוש מוטעה בלשון. מונטיין היה בין הראשונים בתקופה החדשה שטען, כי בדומה לשאר מושאי התיאולוגיה, המוסר והחוק, אין אלה שייכים לתחום ההכרה אלא לתחום האמונה. פולחן דתי, מנהג חברתי, כללי מוסר וחוקים, מקורם בחינוך ובמסורת. '"אנחנו נוצרים כפי שהננו גרמנים או בני פריגורד". האמת עצמה נעלה מבחינת אנוש ובכוחנו רק ליטול חלק בה ע"י חיים פשוטים וטבעיים.

מכאן החשדנות השמרנית האופיינית למונטיין ביחס – לחידושי מדע ולרפורמות דתיות וחברתיות, ספקנותו ביחס לתוקפה של תורת קופרניקוס ועמדתו העוינת כלפי הרפורמציה הלותרנית והקלוויניסטית.

לעומת הספק הקיצוני של "הפירוניסטים", אין מונטיין מבקש לשלול את המציאות או את ממשותה של התופעה. הוא אדם מעשי והומניסט המחייב את הקיום אפילו בעולם חולף, משתנה ובלתי מובן. אין הוא רואה את תכליתה של הפילוסופיה בצבירת ידע אלא בהחדרת המידות הטובות ובהכוונה למעשים נכונים. "אין אני משקיע את עצמי בלימודים למען כל מדע אחר זולת אחד, זה המדריכני כיצד למות וכיצד לחיות כמו בן חורין...".

ה"מסות" הן יצירה אקלקטית; מעטים -בהן הרעיונות שלא נוסחו לפנים. אולם השפעתן על מהלך המחשבה הפילוסופית היתה מכרעת. תביעתו לנטוש את הספקולציות ולשוב ולהשתמש בשכל הישר (Bon sens) מצאה תומכים נלהבים בין מתנגדי הסכולסטיקה. הספק שלו היווה מכשול שכל מבקש - אמת בפילוסופיה חייב היה להתמודד עמו. השפעתו ניכרת היטב בהגותם של פסקל, דקרט וה"ליברטריאנים" של המאה ה-17 ובכך הכשירה את הקרקע לעלייתה של ההשכלה האירופאית. תביעתו להפריד את הדת מן המדע ניתנה להתפרש הן לשביעות רצונם של "הכופרים" כמו וולטר ויום, והן לשביעות רצונם של "חסידי האמונה'" כמו פסקל או קירקגור. כתיבתו הציורית, המנוסחת כשיחת רעים, ועיסוקו בנושאים כמו חינוך, ידידות, אהבה, מוות, הוציאו למונטיין מוניטין של אחד מגדולי המורליסטים של הספרות הצרפתית, אך בשל זלזולו בשיטה, בקפדנות למדנית ובעקביות הגיונית, עורר את הסתייגויותיהם של פילוסופים רבים (כמו ברטנרד רסל). היתה זו מדאם דה לפאייט ולא פילוסוף שאמרה עליו "איזה שכן נפלא יכול היה להיות!". עד עצם היום הזה אין הוא שכנם הנוח ביותר של פילוסופים רבים ואולי הוא אף בבחינת מצפונם הרע של למדנים נעדרי תוכן חי ובעלי שיטות תלושות ממציאות החיים.

* העורך הוא פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטאות פרינסטון ואוכספורד.

ביבליוגרפיה:
כותר: מונטיין, מישל אקואם
שם  הספר: פילוסופיה
מחבר: יורמסון, ג'. או. (פרופ')
עורכי הספר: שרפשטיין, בן עמי  (פרופ') ; יורמסון, ג'. או.  (פרופ')
תאריך: 1967
הוצאה לאור: פרידמן, ש.
הערות: 1. עורך המהדורה העברית: פרופ' בן עמי שרפשטיין.
2. עורך המהדורה הלועזית : פרופ' יורמסון, הוא פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטאות פרינסטון ואוכספורד.
3. סדרה אנציקלופדית ''אופקים חדשים''.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית