עמוד הבית > מדעי הרוח > היסטוריה > שואה > הצלה > חסידי אומות עולם
יד ושם - רשות הזכרון לשואה ולגבורהספרית פועלים



תקציר
על ראול ולנברג, דיפלומט שוודי, שהציל רבבות יהודים בבודפשט מהשמדה, בעזרת חלוקת תעודות חסות.



ולנברג, ראול (1912- ?)


פריט זה הוא חלק ממאגר מידע בנושא השואה שהוקם בשיתוף: בית הספר המרכזי להוראת השואה ומטח.

(Raoul Wallenberg). דיפולומט שוודי, מציל רבבות יהודים בבודפשט. ולנברג נולד למשפחה מיוחסת של בנקאים, דיפלומטים וקצינים. הוא נולד אחר מות אביו, קצין בצי שוודיה, וגדל בבית אביו החורג, פרדריק פון דרדל, למד אדריכלות בארצות-הברית אך עסק בבנקאות ובסחר בין-לאומי, ואגב כך עשה חצי שנה בחיפה (1936). בהמלצת חברי ה'קונגרס היהודי העולמי' בשוודיה ובתמיכת ה'ועד לעניני פליטים' האמריקני נשלח ביולי 1944 מטעם משרד החוץ השוודי לבודפשט, כדי לעזור להגן על יותר מ-200,000 היהודים שנשארו בבירת הונגריה אחרי שכ-437,000 יהודים מיהודיה נשלחו לאושוויץ.


ראול וולנברג עם עוזריו היהודים בשגרירות השוודית

פעולת צירות שוודיה בבודפשט למען היהודים הנרדפים החלה זמן קצר לאחר כיבוש הונגריה בידי הגרמנים, ב-19 במרס 1944, כאשר אירגנו אדולף אייכמן והקומנדו המיוחד שבפיקודו עם השלטונות ההונגריים את שילוח היהודים להשמדה. הציר השוודי, איוור דניאלסון, יזם הוצאת דרכונים שוודיים זמניים ליהודים הונגרים שלהם קשרי משפחה או קשרי מסחר עם נתינים שוודים. כבר לפני בואו של ולנברג הגיע מספרם של 'דרכוני חסות' הללו לכמה מאות. בדיוק בהגיע ולנברג לבודפשט ב-9 ביולי 1944 הופסק השילוח על-פי החלטת ממשלת הונגריה בעקבות לחץ בין-לאומי עליה, ובכלל זה התערבות מלך שוודיה, גוסטב ה-V. ואולם, פעולות ההגנה של צירות שוודיה נמשכו, וכן פעולות הנציגויות הדיפלומטיות האחרות, והנספח החדש, ולנברג, הועמד בראש מחלקה חדשה שהוקמה למטרה זו. לפי דרישותיו, שהעלה לפני צאתו לבודפשט, הוענקו לו סמכויות מיוחדות שכללו סידורים מיוחדים להעברת כספים באמצעות ה'וועד לענייני פליטים' האמריקני, וה'וועד' קיבל את הכספים הללו מן הארגונים היהודיים בארצות-הברית.

קיץ 1944 אופיין בשקט יחסי, ואולם, עם ההפיכה בהונגריה ב-15 באוקטובר 1944 והשתלטות הארגון הפשיסטי האנטישמי 'צלב החץ' בראשותו של פרנץ סלשי, נשקפה סכנת כליה ליהודי בודפשט הן ממעשי הרצח של אנשי 'צלב החץ' והן מפעולת השילוח של אייכמן. מאז גילה ולנברג את גבורתו בפעולות ההצלה. בשלושת חודשי פעולתו הוציא אלפי 'דרכוני חסות' [Schutz-Pass]. התברר שלרוב כיבדו השלטונות ההונגריים וכן הגרמנים את חתימות צירות שוודיה, וניתן היה להגן ב'תעודות החסות' על יהודים רבים. כאשר אירגן אייכמן את צעדות המוות של אלפי יהודים לגבול אוסטריה, רדף ולנברג במכונית אחרי השיירות והצליח להוציא מאות בעלי דרכונים ולהחזירם לעיר. הופעתו הבטוחה והנמרצת איפשרה לו להוציא בני-אדם אפילו בתחנת הרכבת שממנה עמדו להישלח לאושוויץ, וכן מפלוגות שרות העבודה שלהן גוייסו. את חיי היהודים סיכנו גם התנפלויות אנשי 'צלב החץ', ולפיכך הקים ולנברג מעונות מיוחדים ובהם רוכזו 15,000 נפש. בפעולה זאת שיתפו עמו פעולה דיפלומטים גם מנציגויות אחרות, שהחלו להוציא 'כתבי חסות', וב-31 בתים הנתונים בחסות שוודיה הוקם 'הגטו הבין-לאומי' בנפרד מן הגטו המרכזי של בודפשט. ניהול הבתים הללו היה כרוך בבעיות ארגון רבות ומסובכות, כי היה צריך לדאוג למזון ולסידורי תברואה ובריאות. לכול אלו נדרש כסף רב ומספר היהודים שטיפלו בארגון ובאחזקה הגיע ל-600.

שני הגטאות נמצאו בחלק העיר פּשט שהיה הראשון שכבשו הסובייטים. ולנברג ניסה לשאת ולתת עמם ולשכנעם כי יתנו לדאוג ליהודים ששוחררו. הסובייטים התייחסו לנציגות שוודיה בחשדנות רבה והאשימו את עובדיה בפעולות ריגול לטובת הגרמנים. גם מספרן הרב של תעודות שוודיות שבידי היהודים לא נראה להם. ולנברג חשב כנראה שחסינותו הדיפלומטית תגן עליו, מה עוד שצירות שוודיה היא שייצגה את ברית-המועצות כלפי הגרמנים, והוא יצא אל מיפקדת הסובייטים. ב-17 בינואר 1945 חזר ולנברג לבודפשט בליווי חיילים סובייטים, והעיר שאיננו יודע אם הוא אורח הסובייטים או אסירם. מאז נעלמו עקבותיו ועקבות נהגו וילמוש לאנגפלדר. גם שאר אנשי הצירות הוחזקו בידי הסובייטים אך הם חזרו אחרי כמה חודשים דרך בוקרשט ומוסקווה לסטוקהולם.

בשנים הראשונות אחרי היעלמו טענו הסובייטים שאין להם כול ידיעה על אדם ששמו ולנברג, ולא ידוע להם כי הוא נמצא באחד מבתי-הכלא שלהם. ואולם, שבויי מלחמה גרמנים שחזרו מן השבי הסובייטי העידו שפגשו את ולנברג בבתי-סוהר ובמחנות שבויים ברחבי ברית-המועצות. באמצע שנות ה-50 דרשה שוודיה בתוקף על סמך העדויות הללו מידע על ולנברג, ואז, בשנת 1956, טענו השלטונות הסובייטים שהם גילו ידיעה שהוא מת בשנת 1947 באחד מבתי-הכלא. בני משפחתו של ולנברג, בעיקר אמו, וכן השלטונות השוודים לא קיבלו את הטענות הללו, שסתרו את כול העדויות. במרוצת השנים הושמעה ביקורת רבה מאוד בציבור השוודי ובעולם על צורת טיפולה של ממשלת שוודיה בעניין, והנושא עלה כפעם בפעם בציבוריות, במיוחד לאחר מות האם בשנת 1979. הופיעו ספרים ונוסדו ועדים מיוחדים לטיפול בעניין ולנברג, בעיקר בבריטניה, בארצות-הברית ובישראל. ב-1989 מסרו הסובייטים לשוודים את חפציו האישיים של ולנברג. ביניהם היה גם יומן הפגישות שלו בעת שירותו בבודפשט, ובו פרטים על פעילותו אז. בפרסומים על ולנברג התברר, שבימים האחרונים לפני שחרור בודפשט עלה בידיו לסכל בעזרת ההונגרים ומועצת היהודים את כוונת הס"ס ואנשי 'צלב החץ' לפוצץ את הגטאות לפני שחרור העיר. במעשה ההצלה ההוא, היחיד במינו בתקופה השואה, ניצלו בשני הגטאות כ-100,000 יהודים. לאות הוקרה על מעשה ההצלה העניק הקונגרס של ארצות-הברית לולנברג אזרחות כבוד; הוקמו מפעלי זיכרון שונים, רחובות נקראו על שמו, הופק סרט המתאר את פועלו בבודפשט, ושמו קיבל מקום של כבוד בין חסידי אומות העולם.

לקריאה נוספת:
חסידי אומות העולם
בודפשט
מעדותה של רוני נעמי מרקוביץ על פעילויות הצלה מחתרתיות בהונגריה

באתר יד ושם:
ערכי לקסיקון נוספים בנושא הצלה
אתר יד ושם: חסידי אומות העולם
"במקום שאין אנשים השתדל להיות איש" – הצעה לפעילות בנושא חסידי אומות העולם



אל האסופה הצלה3

ביבליוגרפיה:
כותר: ולנברג, ראול (1912- ?)
שם  הספר: האנציקלופדיה של השואה
עורך הספר: גוטמן, ישראל
תאריך: 1990
הוצאה לאור: יד ושם - רשות הזכרון לשואה ולגבורה; ספרית פועלים
הערות: 1. כרך א: א-ב
2. כרך ב: ג-ז
3. כרך ג: ח-מ
4. כרך ד: נ-צ
5. כרך ה: ק-ת
הערות לפריט זה:

1. מחבר: לני יחיל.


הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית