הסדרי נגישות
עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > עולם המקרא > אמונות ודעות במקראעמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > תקופת המלוכה > שאול
ידיעות אחרונות


תקציר
ניתוח סיפור ביקורו של שאול אצל בעלת האוב, מגלה שיש בו מורכבות. מצד אחד הסיפור מדגיש במפורש ששאול חוטא בכך שפונה אל מגדת העתידות, מצד שני הוא מציג אותה באופן חיובי: מקצוענית, רגישה וחכמה. הדבר משקף את עמדתו המהוססת של מחבר ספר שמואל, המכיר בחוק התורה האוסר פניה לאובות ולידעונים, אך מכיר בכוחם ככוח אמיתי לגלות את העתיד.



גלוי ועקיף אצל בעלת האוב (שמואל א' כח 25-3)
מחברת: פרופ' יאירה אמית


המאבק בעולם האמונות, הדעות והמנהגים של הגויים מסביב הוליד את החוק: "לא תלמד לעשות כתועבת הגויים ההם [...] ושאל אוב וידעני ודרש אל המתים" (דברים יח 11-9; השוו ויקרא כ 27). ברוח הנשקפת מחוק זה פעל המספר כאשר תיאר את שאול כמי ש"הסיר האבות ואת הידענים מהארץ" (שמואל א' כח 3) וכמי שבסופו של דבר נאלץ להסתייע בשירותיה של בעלת אוב.

ערב המלחמה הגורלית עם הפלשתים, חיפש שאול לשאול בה' "ולא ענהו ה' גם בחלמות גם באורים גם בנביאים" (שם, 6). שאול לא קיבל את המענה האלוהי בדרכים הכשרות, ולכן כמו גיבור טרגי נאלץ לנהוג בניגוד למצפונו ולפנות אל אשת בעלת אוב בעין דור.

מכאן ואילך, אף-על-פי שהדבר לא נאמר במפורש, הקורא נוכח ביתרונות ההליכה לאובות ולידעונים, שהרי שאול קיבל באמצעות בעלת האוב את דבר ה' שנמנע ממנו קודם לכן, ובעלת האוב מעוצבת כמקצוענית, השולטת בכוחות נסתרים. למן הרגע שהיא מעלה את המת, היא רואה את שמואל ומגלה שהעומד לפניה הוא שאול. פעילותה של בעלת האוב משלבת את המתח בין המקצועי לאסור, כדברי קויפמן: "אין ספק, שגם המספר חושב את מעשה האוב לחטא משפט מות. אבל תפיסתו היא זו, שאנו מוצאים בכל המקרא: קסם ונחש הם חטאים כבדים, הם מרי באלוהים, אבל יש בהם ממש, הן מין 'חכמה'. הם חכמת-סתרים לא-אלוהית, אבל הם מפעילים כוחות ריאליים, על-טבעיים, ודווקא מפני שהם ממשיים, הם חטא ומעל" (קויפמן, בעלת האוב, עמ' 214). יתירה מזו, בעלת האוב מעוצבת כאדם רגיש. העיצוב המבליט את סגולותיה ויפי אישיותה מלמד, לדעת סימון, על הפואטיקה של ספרות המקרא, שאינה ספרות דידקטית ומורליסטית (סימון, שאול בעין דור, עמ' 103-104). אנושיותה והתנהגותה מלאת הרוך והחמלה כלפי המלך המוכה, בניגוד לדברים הקשים שמטיח בו שמואל, תורמות ליחס החיובי כלפיה. קורא סיפור זה לומר אפוא גם על מידותיה החיוביות של בעלת האוב, שאין עמה גילויים של תאוות ממון, אלא הבנה והזדהות עם הגיבור הטרגי. פרשן הרוצה להרשיע את שאול, להתעלם מן הפן המורכב והטרגי שבעיצובו, ולהציגו כמי שגם למעשיו החיוביים אין אלא ערך זמני בלבד – ישמח לאידו של שאול ויפרש את הסיפור על דרך האירוניה, שמי שהסיר אובות וידעונים נאלץ בסופו של דבר לחפש אחריהם בבגדים אחרים. אומנם, אפשר היה לעצב את המפגש עם בעלת האוב כמפגש עם אישיות נלוזה, שכל מעשיה שליליים, אך לא כך הדבר בסיפור זה. לכן נראה כי הסיפור בעיצוב שלפנינו, שיש בו אהדה והבנה הן לשאול והן לבעלת האוב, משקף עמדה עקיפה, שהיא תוצאה של המתח הדו-קוטבי ששרוי בו הכותב. מצד אחד, הוא עצמו, בדומה לרבים מן הקוראים בני החברה המערבית במאה העשרים (והשוו לבקיאותו של קויפמן במאמר הנזכר לעיל בתופעות כמו ספיריטואליזם, טרנס, מדיום ודומיהם), מאמין בשירותים הטובים של בעלות אוב ובסיוע שניתן לקבל מהן, והדבר בא לידי ביטוי בעיצוב העלילה ודמותה של בעלת האוב. מצד אחר, הכותב יודע שלדידו בעלות אוב הן מחוץ לחוק, והן מספקת שירותים אסורים שיש להסירם. והתוצאה היא סיפור שיש בו דבר והיפוכו: יש להסיר אובות וידעונים, שהם גם אנושיים ורחמניים וגם אמצעי יעיל להשיג את דבר האל. במילים אחרות, הדרישה המפורשת להסיר את האובות והידעונים, שאינה מסתייעת בהטלת ספק בכוחם או באישיותם, חושפת את עמדתו העקיפה של הכותב, שאין בה שלילה מוחלטת של אובות וידעונים והיא מבטאת, כנראה, את האמונה העממית הרווחת. יתירה מזו, נראה כי הסיבה שחל איסור על סוג זה של מנטיקה (הגדת עתידות), היא דווקא משום כוח המשיכה שלה ונטיית האדם שלא לוותר על שירותים מסוג זה ולדבוק בהם, משמע משום יכולתם לאיים על דת ה'. במקרה של שאול, לא עמדה לו הזכות של הסרת אובות וידעונים, וגורלו וגורל שלושת בניו נחרץ למוות באותה מלחמה משום הצטברות חטאיו הקודמים (שמואל א', יג, טו). מן העמדה העקיפה של סיפור זה עולה ביקורת מאולצת, ולכן דו-משמעית, על בעלת האוב המיטיבה, המסוגלת להעלות מתים ויש ביכולתה להשיג את דבר ה' באמצעות רוחו המתה של נביא ה', אך אסור להיעזר בה.

דו-ערכיות אינה דרכו של בעל דברי הימים כאשר הוא דן באותה סוגייה. ספר דברי הימים המאוחר מגלה עמדה גלויה וחד-משמעית, המדגישה את החטא הנורא שבהליכה לאובות וידעונים. בעל דברי הימים מתעלם כליל מהמסופר בשמואל א' כח 6 ("וישאל שאול בה' ולא ענהו ה', גם בחלמות גם באורים גם בנביאם"), הוא מציג את שאול כמי שהעדיף לשאול באובות ובידעונים על-פני שאילה בה', ורואה במעשה זה סיבה מרכזית להסבת המלוכה מבית שאול לבית דוד (דברי הימים א' י' 13-14).

הפתיחה המפורשת בעניין הסרת האובות והידעונים בשמואל א' כח 3, שאי-אפשר לנתקה מן המאבק על דרכי השאילה בה' בדברים יח 11-9, לצד האופן שמעוצב בו המסופר, חושפים את העמדה העקיפה והמהוססת של הכותב בספר שמואל, משמע את לבטיו, שיש בהם הרהורי עברה.

בבליוגרפיה:

  1. קויפמן, י', "לספור על בעלת האוב" מכבשונה של היצירה המקראית: קובץ מאמרים (תל אביב: דביר, תשכ"ו) עמ' 208-205.
  2. סימון, א', "שאול בעין דור- איזון סיפורי בין הנביא הדוחה ובעלת האוב המקרבת" קריאה ספרותית במקרא: סיפורי הנביאים (ספריית האנצקלופדיה המקראית: ירושלים: מוסד ביאליק, רמת גן: הוצאת הספרים של אוניברסיטת בר אילן, תשנ"ז) עמ' 189-278.

ביבליוגרפיה:
כותר: גלוי ועקיף אצל בעלת האוב (שמואל א' כח 25-3)
שם  הספר: גלוי ונסתר במקרא : פולמוסים גלויים, עקיפים ובעיקר סמויים
מחברת: אמית, יאירה (פרופ')
תאריך: 2003
הוצאה לאור: ידיעות אחרונות; ספרי חמד
הערות: 1. סדרה : יהדות כאן ועכשיו.
הערות לפריט זה: 1. מתוך הפרק השני של החלק הראשון של הספר.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית