סיפורים על מבול, בשינויים כאלה ואחרים, יש לא רק במקרא. בתרבויות שונות יש בזיכרון הקיבוצי סיפר על מאורע המבול - במסופוטמיה קיים סיפור כזה מלפני 3,500 שנה ויותר. וסיפורים דומים יש גם במיתולוגיות אחרות- ההודית, הסינית, האוסטרלית האינדיאנית ועוד.
הממצאים הארכאולוגיים והגאולוגיים אינם מלמדים על תופעת המבול - מים שהכחידו את כל החי. מדוע תרבויות רבות כל כך מספרות על מבול, אף כי נראה שאין לו רקע היסטורי במציאות? איך אפשר להסביר שבמקומות רבים ורחוקים כל כך זה מזה מספרים סיפור דומה כל כך? מה יש בסיפור הזה שמושך כל כך את בני האדם בעולם?
 |
פירוש פסיכולוגי לסיפור המבול |
נראה כי סיפור המבול הוא אחד מאותם סיפורים רבי עוצמה וחסינים מפני פגעי הזמן, משום שיש להם הכוח לעצב את חיינו, לתת להם פשר, להעניק לנו השראה. המיתוסים - ובהם המבול - הם ניסיונות ברוכי דמיון לפתור את תעלומות החיים והיקום. אלה הם סיפורים המבקשים להסביר את מוצא העולם ואת מקור החברה האנושית ותרבותה. יש והמיתוס לא רק מתאר איך ולמה התרחש אירוע אלא מעניק לו משמעות.
זיגמונד פרויד, מאבות הפסיכולוגיה המודרנית, טען שהמיתוסים פורטים על נימים בנפש האדם ובאישיותו. תלמידו ולימים יריבו, קארל יוּנְג, טען שהמיתוסים שואבים את כוחם המסתורי מגיבוריהם - 'ארכיטיפים' בעלי השפעה מרובה על נפש האדם: 'הזקן החכם', 'האם הגדולה'. על פי יונג דמויות אלה שייכות ל'לא-המודע' הקיבוצי, המשותף לכל בני האנוש.
כיצד אפשר לפרש את סיפור המבול כפונה אל תהליכי הנפש וצרכיה?
המבול הוא הצפה, פריצת כל גבול. אולי פריצת גבולות של דחפים - "שִׁיחֵת כל בשר דרכו", כפי שמתואר במקרא. אפילו הגבול בין שמים וארץ נפרץ, ודחפיהם של בני האלוהים גרמו לחציית תחומים בין האלוהי לאנושי. ואולי המבול הוא הצפה של מצבי רוח בלתי נשלטים, דיכאונות, התרוממות רוח, חרדות ועוד. כולנו מכירים מצבים כאלה. נֹח הוא האב-טיפוס של הגיבור הנאבק במבולי ההצפה.
כאשר הדחפים והיצרים לבדם מנחים את האדם בלא ריסון וויסות של ערכים אנושיים-רוחניים, הרוע מתחיל לשלוט בעולם ("וַיַּרְא יְהֹוָה כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ... וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס"): זו האנושות ששקעה בחיי היצר והוצפה על ידם בהצפה מבולית אשר יש לשים לה גבול. הגבול הראשון מושם על ידי ההתכנסות אל תוך תיבה סגורה ומגופרת היטב - התכנסות זאת היא אולי המאפשרת להציב גבולות לתהום הדחפים האנושיים. גבול נוסף הוא כללי החוק והמוסר הראשונים שהוצבו לאדם אחרי המבול.
משרוסנו היצרים והוצבו גבולות, מתרחש שינוי. הנפש יכולה לקבל את קיומו של הרוע כחלק ממחזוריות הקיום ("כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי: עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ"). יש הטוענים שאחת מתכליות מיתוס המבול היא קבלת הרע כחלק מקיומנו הנפשי, בתנאי שיסודות ערכיים מווסתים אותו וקול פנימי רוחני מנחה אותו.
על פי הפירוש הפסיכולוגי הזה נראה כי עוצמתו של מיתוס המבול הוא בתיאור תהליך של התחדשות פנימית, של הרס ואובדן של הדפוסים הישנים לקראת התהוות חדשה.
