הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדעי הרוח > פילוסופיה > תיאולוגיהעמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > סיפורי הראשית > סיפור הבריאהעמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > סיפורי הראשית > סיפורי הראשית ומיתוסים מקבילים
מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


תקציר
ההבדל בין סיפור הבריאה המקראי לסיפורי הבריאה במיתוסים הוא הבדל עקרוני שמקורו בהשקפה דתית שונה. סיפור הבריאה המקראי הוא מונותאיסטי. אין בו חבורה של אלים הנלחמים ביניהם אלא אל בורא אחד. דף המידע דן בהשקפה המונתאיסטית ובהשפעת תפיסה זו על חיי בני האדם.



על ההבדלים בין סיפורי הבריאה המקראיים והמיתוסים האזוריים
מחברים: אבי ורשבסקי; אביבה לוטן; ד"ר רוני מגידוב; אילה פז


קשה להתעלם מריבוי הכתובים במקרא שמהדהד בהם מרד הים. אנחנו עסקנו רק בקצתם. דווקא על רקע המוטיבים המשותפים מתחדד ייחודה של ההשקפה המקראית. המקרא הוא טקסט מונותאיסטי, ולכן הוא מרחיק מעלילות הראשית תכונות מרכזיות המאפיינות את האלים במיתוסים.

חשוב לזכור שהמקרא אינו ספר אחד שחוּבּר בידי מחבר אחד בזמן אחד, אלא אסופה של כתובים רבים שנוצרו במשך מאות שנים בעם ישראל. חלקם מבוססים על סיפורים שסופרו בעל-פה מאות שנים עוד לפני שנכתבו. במשך מאות השנים האלה עבר העם תהפוכות רבות, וממלכות קמו ונפלו. באסופה הזאת יש טקסטים שחוברו בחצרות מלכים מעודנות, ויש טקסטים שחוברו בדם לבם של ישראלים גולים. במשך הזמן הזה נחשף העם גם לתרבויות אחרות, תרבויות מסופוטמיה, מצרים, כנען, יוון ועוד רבות אחרות. מובן מאליו שספר המכנס בתוכו מגוון כזה אינו אחיד בהשקפותיו. בספרי המקרא יש הבדלי גישות עמוקים שלא כדאי לטשטש, ולעומת זאת יש מאפיינים והשקפות משותפות כמעט לכל ספרי המקרא.

למשל, ההשקפה שהאל המוזכר במקרא הוא האל היחיד, אינה ההשקפה היחידה בעניין זה. בכמה מקורות מבצבצת השקפה הרומזת כי קיימים אלים אחדים. אבל ההשקפה הזאת שולית ואינה מלמדת על הכלל. ההשקפה הרווחת היא ההשקפה המונותאיסטית, ולכן אפשר לומר שהמקרא הוא טקסט מונותאיסטי.

על מונותאיזם ודוֹמִינוֹ

כאמור, הטקסט המקראי הוא טקסט מונותאיסטי, הוא משקף את האמונה בקיומו של אל אחד. בכל פעם שמשווים את האמונה הישראלית לאמונות אחרות מקפידים לציין את זה. עד היום אחד המרכיבים המרכזיים בחיי הפולחן היהודיים הוא ההצהרה המונותאיסטית 'שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד' (דברים ו,4).

במבט ראשון קשה להבין את חשיבותה של האמונה באל אחד. בדיוק כפי שיש משטרים ובהם עשרה שרים, ויש משטרים ובהם שלושים שרים, באמונה אחת יכולים להיות עשרים אלים, באמונה אחרת - שלשה ובאמונה הישראלית - אל אחד. לכאורה, מדובר בשאלה של ארגון - פיזור סמכויות לעומת ריכוז סמכויות.

מבט נוסף באמונה המונותאיסטית יכול להסביר מדוע היא מרכזית כל-כך. אפשר לדמות את ההשקפה המונותאיסטית לקוביית הדומינו הראשונה במשחק. כאשר מזיזים אותה משתנה המשחק כולו. השינוי הטכני לכאורה של אמונה באל יחיד הביא לשינויים עצומים באורח החיים היום-יומי של האדם.

כדי לעמוד על הבשורה הגדולה הטמונה במונותאיזם, כדאי להשוות שוב את עלילות הראשית של עמי האזור לסיפורי הבריאה שבמקרא. בעולם של ריבוי אלים, האלים מגבילים זה את זה. הים מאיים על כוחו של האל בעל, ורק המאבק מוכיח שבעל מסוגל לנצח אותו.

בנוסף, האלים ניחנים בכוחות עצומים, אולם יש כוח גדול מהם - כוחו של הגורל. תכונות והכישרונות שלהם נכפו עליהם. האל המסופוטמי אֶאָה חכם, האל היווני הֵרְמֶס זריז, והאל הכנעני בַּעַל מסוגל להביא את הגשם. האלים, בדיוק כמו בני האדם, אינם יכולים להשתנות על פי בחירתם. בעולם יש תהליכים שאפילו האלים אינם יכולים לעצור - הם אינם שולטים בגורל, ובדרך כלל אינם יכולים להתגבר על המוות.

ההשקפה המונותאיסטית שונה במהותה מן האמונה באלים רבים. אין בה כל כוח המגביל את כוחו של האל. האל שבמקרא אינו מאוים ואין לו שום תכונה קבועה שמגבילה אותו. במיתוסים של האזור ניחנו הים, התהום, ומקווי המים הגדולים אישיות משלהם, ואילו על-פי סיפור הבריאה בספר בראשית הם כוחות טבע הנתונים לשלטון האל. התנינים הגדולים אינם עוד מפלצות שיכולות להתחרות בכוחו של האל אלא יצורים שנבראו במאמר האל.

ההבדל בין האמונה מונותאיסטית לאמונה הפוליתאיסטית [ריבוי אלים] אינו כמותי-טכני בלבד אלא מהותי: יש בה בשורה חדשה ושונה מאמונות האזור.

השפעת ההבדלים על חיי בני האדם

ההבדלים בין המונותאיזם לאמונות המיתיות אינם נשארים בתחום התאולוגיה. להבדלים אלה השפעה ניכרת על חיי היום יום של בני האדם. המונותאיסט חי אחרת משכנו הסוגד לכמה אלים. השוני הזה בא לידי ביטוי באופן שבו האדם תופס את האל, את הטבע ואת עצמו:

א. בין אדם לאלוהים

מכיוון שאת האל היחיד לא מאפיינות תכונות קבועות, אי-אפשר לתאר אותו תיאור שלם ומדויק. אי-אפשר לצייר או לפסל אותו. ככל שהתפתחה והשתכללה האמונה המונותאיסטית כן הלכו ופחתו בסיפורי המקרא ביטויים המאנישים את האל, המייחסים לו תכונות אנושיות.

לאלים ב'אנומה אליש' יש מראה אנושי: יש להם ידיים ורגליים ועיניים. כשרוצים לתאר אל שיש לו תכונות יוצאות דופן, כמו האל מרדוך, מתארים אותו כבעל ארבע עיניים וארבע אוזניים. ואם כן, גם כאשר מציגים אל שונה מאוד מבני אדם, הוא בסך הכול 'אדם משופר'. סיפורי המקרא משתדלים להימנע מתיאור פיזי של האל. בבראשית פרק א אין שום מידע על מראהו. בסיפור שבמאמרו האל בורא את העולם אנחנו שומעים את קולו, אבל לא רואים אותו. בסיפור הבריאה השני יש לו תכונות אנושיות יותר: הוא מהלך בגן לרוח היום, אבל גם מן הסיפור הזה אין אנו יודעים מי הוא. בספרי המקרא האחרים, ובמיוחד בטקסטים שיריים, במזמורים ובספרות הנבואה, האל לובש לפעמים צורה אנושית, אולם אין לו דמות קבועה: יש שהוא גיבור מלחמה, יש שהוא אב רחמן, מלך או רועה. לעומת זאת האל הכנעני בעל, למשל, הוא אל המלחמה ותמיד יהיה כזה, או האל אל, שהוא מין אב זקן של העולם והוא בדרך כלל כזה.

דמותו העמומה של האל והריחוק שלו מבני האדם אינם מאפשרים לאדם לגעת בו. בין האלים המיתיים לאדם יש מגע פיזי, הם מתרועעים עם בני האדם, ולעתים אפילו מקיימים עמם יחסי אישות. התקשורת עם האל שבמקרא נעשית בדיבור, בדו-שיח. בתורה האדם והאל מדברים זה עם זה, ובספרים המאוחרים יותר, באלה שבהם ההשקפה המונותאיסטית מפותחת יותר, האדם מתפלל לאל, והאל משיב לאדם באמצעות הנביאים.

ב. בין אדם לטבע

באמונה המונותאיסטית יש אל אחד בלבד. משום כך כוחות הטבע אינם אלים. על-פי המקרא האדם יכול להתפעל מכוחות הטבע, אבל אינו רשאי לסגוד להם. טענה זו עולה מהפסוקים הבאים:

דברים ד, 15-19
וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה בְּיוֹם דִּבֶּר ה' אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב מִתּוֹךְ הָאֵשׁ: פֶּן תַּשְׁחִתוּן וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כָּל סָמֶל תַּבְנִית זָכָר אוֹ נְקֵבָה: תַּבְנִית כָּל בְּהֵמָה אֲשֶׁר בָּאָרֶץ תַּבְנִית כָּל צִפּוֹר כָּנָף אֲשֶׁר תָּעוּף בַּשָּׁמָיִם: תַּבְנִית כָּל רֹמֵשׂ בָּאֲדָמָה תַּבְנִית כָּל דָּגָה אֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ: וּפֶן תִּשָּׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה וְרָאִיתָ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ וְאֶת הַכּוֹכָבִים כֹּל צְבָא הַשָּׁמַיִם וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם וַעֲבַדְתָּם אֲשֶׁר חָלַק ה' אֱלֹהֶיךָ אֹתָם לְכֹל הָעַמִּים תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם:

תהילים ח, 4-5
כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂה אֶצְבְּעֹתֶיךָ יָרֵחַ וְכוֹכָבִים אֲשֶׁר כּוֹנָנְתָּה: מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ:

ג. בין אדם לבין עצמו

הריחוק של האל מבני האדם גורמת גם לשינוי מוסרי בחיי האדם. מכיוון שאין גישה ישירה אל האל, אי אפשר 'להפעיל' אותו ולדרוש ממנו תגובה מיידית; הוא אינו אנושי, ולכן אי אפשר לשחד אותו בטובות הנאה אנושיות.

האל אינו נתון לשלטון הגורל, ולכן גם אינו מושפע מהמגיה, כלומר מקסמים ומכשפים. הגורל עיוור, ומי שמוצא את המפתח, את הקוד, שלפיו הוא פועל, יכול לתמרן אותו ולהפעיל אותו על פי רצונו. המפתח לחוקי הגורל הוא המגיה. המגיה מניבה תוצאות. אנו אומרים לחשים מסוימים, שותים שיקויים מסוימים, והכישוף חייב לפעול. אם הוא אינו פועל, הוא אינו כישוף. האלים במיתוס נשלטים בידי הגורל, ולכן המגיה מנצחת אותם. האל המונותאיסטי אינו נתון לשלטון הגורל, ולכן אינו מושפע מהמגיה. עולם שאינו מספק פתרונות מהירים וזמינים כמו מגיה מגביר את אחריותו של האדם לחייו ולגורלו.

ביבליוגרפיה:
כותר: על ההבדלים בין סיפורי הבריאה המקראיים והמיתוסים האזוריים
שם  הספר: עלילות הראשית : פרקי לימוד במקרא עם מדריך הכנה לבגרות
מחברים: ורשבסקי, אבי ; לוטן, אביבה ; מגידוב, רוני (ד"ר) ; פז, אילה
עורכי הספר: אלרואי, נורית; נחום-לוי, נירית
תאריך: תשס"ג,2003
בעלי זכויות : מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הוצאה לאור: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הערות: 1. על פי תכנית הלימודים החדשה לחטיבה העליונה.
2. נורית אלרואי ערכה את פרקי הספר, נירית נחום-לוי ערכה את הנספחים והמקורות.
3. הספר פותח במסגרת היחידה להוראה מותאמת במרכז לטכנולוגיה חינוכית.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית