וכאן אנו מגיעים לשאלה האחרונה: זמן חיבור הפרשה. ואלה הנקודות, שעל-פיהן ניתן להשיב על שאלה זו:
1) מנהג נקמת הדם היה בעיה חברתית כל זמן שישראל לא היה מאורגן ארגון מדיני מוצק, הווה אומר כל זמן שהמלוכה לא היתה קיימת. על-כן אין ספק שפרשה זו משקפת את התנאים הטרום-ממלכתיים.
2) מתוך דברי קין אנו שומעים את השקפתם של פשוטי העם הסבורים כי אלוהים שוכן רק בארץ המיושבת, ואילו במדבר שולטים כל מיני שדים ושעירים; הגזירה מסתברת כך כאילו גירוש קין מעל פני האדמה, כלומר אדמת השדה, לארץ בלתי-מיושבת, למדבריות, היא בחינת היסתרות מפני ה', כאילו נגזר עליו לצאת מתחום השגחתו של אלוהים לתחום בו שליט חוק האגרוף. כדי להוציא טעות ואימה זו מלבו בא הדיבור האלוהי המסיים: "לכן כל הורג קין שבעתים יוקם". ובכן, פרשה זו באה כדי להילחם בדרך אגב גם באמונה העממית הרווחת, שלפיה ה' קשור באדמה המיושבת. על אמונה זו יש לנו רק עדויות קלושות. נאמר בפרשת אחרי מות: "ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים אשר הם זונים אחריהם" (ויק' ז 7). מתוך הקשר העניינים מתברר, שהכוונה לפולחן עממי שהיה נוהג בשדה. אין לנו עדויות על פולחן זה לא מתקופת ההתנחלות ולא מתקופת המלוכה. מן-הסתם היה זה פולחן שהיה נוהג לפני-כן. הרקע הפסיכולוגי לפרשת שילוח השעיר לעזאזל מוסבר אף הוא מתוך אמונת ההמונים, כי המדבר הוא תחום שלטונם של כוחות דימוניים, העומדים בניגוד לה'. מסתבר, איפוא, כי גם מגמה פולמוסית זו, החבויה בפרשתנו, משקפת את התנאים התרבותיים של ראשית עם ישראל.
3) גם המצע העלילתי של פרשתנו: הניגוד בין רועה-הצאן ועובד-האדמה, הוא מורשת מזרחית קדומה. חידושה של פרשתנו הוא חיבור מוטיב זה עם שאלה אנושית כללית: האדם מול החטא. הנדידה על פני מדבריות מצטיירת כאן כקללה, שכן רק מי שאינו ראוי לשבת על אדמתו בשל נטייתו לרצח תועה בדרכי המדבר. עולה מכאן יחסם של שבטי ישראל לאו-דווקא לשבט הקינים, כפי שביקשו לומר מקצת הפרשנים, אלא יש כאן משום גילוי יחסם כלפי שוסי המדבר. הללו אינם אלא שבטי רוצחים ונודדים, כפי שמלמדים גם הסיפורים שבס' שופטים. עם זאת, יש להדגיש שאין בפרשתנו שום טינה נגד רועי-הצאן; הטינה מכוונת נגד שוסי המדבר הנעים ונדים ומתנפלים על פני ארץ המזרע. אכן, גם מגמה פולמוסית זו, הגנוזה בסיום פרשתנו, מחזירה אותנו אל התקופה הטרום-ממלכתית.
המוטיבים המזרחיים הכלליים והמוטיבים הארצישראליים המשוקעים בפרשתנו אינם אלא המצע שעליו מתרוממת היצירה גופא, המציגה באור חדש לגמרי את בעית האדם. לפנינו דוגמה נוספת לשיבוצם של שרידי התרבות המזרחית הקדומה בבניין עולמה החדש של אמונת הייחוד. נקודת-הכובד של הדרישה הדתית מועתקת מתחום הפולחן אל התחום המוסרי. ויהא בעיוננו גם משום ראיה לקדמות התפיסה היחסית של הקרבן ולקדמות הפרימאט המוסרי של אמונת ישראל, שאותו העלו ביתר-שאת הנביאים הקלאסיים.
לחלקים נוספים במאמר:
קין והבל : מבוא
קין והבל : האופי המקוטע של הפרשה
קין והבל : מקורות המסורת שבעל-פה
קין והבל : סיפור התורה והמסורת השומרית
קין והבל : המוקדם והמאוחר בסיפורים
קין והבל : האגדה הישראלית הקדומה ויחסה לסיפור השומרי
קין והבל : הדרשות האידאולוגיות על קין
קין והבל : הרקע הגנוסטי של הדרשות האידאולוגיות
קין והבל : פשוטו של כתוב
קין והבל : זמן חיבור הפרשה
