ברל היה מנהיג והוגה דעות של תנועת העבודה. הוא היה הסמכות המוסרית של מפלגות הפועלים בארץ בתקופת המנדט והיה דמות מפתח בעליה השניה.
נולד בבוברויסק, בילרוסיה למשפחה אורתודוכסית. הוא קיבל חינוך מסורתי ומשכיל. אביו היה חבר ב"חובבי ציון" ומילדות הוא גדל עם החלום לעלות לארץ ישראל.
בזמן שהיה בבילרוסיה הוא עבד כספרן בספריה של ספרים ביידיש ועברית וכמו כן היה מורה לספרות עברית ולהיסטוריה יהודית בבית-הספר לבנות של "חברת מפיצי ההשכלה". בשני התפקידים הללו היתה לו השפעה רבה על דעותיהם של אנשים צעירים והוא נטע בהם את חלום הציונות.
בנוסף לרצונו לעלות לארץ ישראל הוא גם דגל בעבודה פיזית וכאשר עלה לבסוף לארץ ב 1908 הוא עבד בפתח תיקווה. הוא התגורר שם לזמן מה יחד עם ברנר וגורדון, שבהם מצא חברים בנפש וברוח. הוא עבד בחוות רבות וסייע בהקמתן של הסתדרויות של הפועלים החקלאים בגליל וביהודה. הוא אף נבחר לשמש כמזכיר שלהן.
ביחד עם מאיר רוטנברג הוא עזר להקים את "המשביר לצרכן" ואת "קופת חולים", שני מוסדות שמהווים חלק חשוב גם בישראל של ימינו. כצנלסון הוא זה שחיבר את מצעה של מפלגת אחדות העבודה ולכן כאשר ב-1920 קמה ההסתדרות היה זה רק ברור שיפנו אליו שיקח את תפקיד עורך עיתון ההסתדרות. כצנלסון הסכים לתפקיד רק לאחר שהתקבלו תנאיו וניתן לו לעצב את העיתון החדש כרצונו.
ב-1925 יצא "דבר" ומשך אליו את גדולי הוגי הדעות של תנועת העבודה ואנשי דור העליה השלישית. כצנלסון עיצב את העיתון כמדריך הרוחני למעמד העבודה ומשך אליו קוראים רבים.
הוא הרגיש מחויבות לשמירת השפעתם של ערכי היהדות על עיצוב הארץ למרות שהיה מיעוט בין חבריו להנהגת תנועת העבודה. הוא היה בין החילונים המעטים מבין חברי תנועת העבודה שתמכו ברעיון שמירת השבת והחגים, כשרות במטבחי ההסתדרות וברית מילה לילדי הקיבוצים.
ב-1939 כאשר בריטניה הגדולה הביעה יותר ויותר עוינות כלפי העליה היהודית לארץ ישראל הוא היה בין אלה שדחפו לעליה הבלתי ליגאלית. הוא היה נגד רעיון החלוקה אך כשפרצה מלחמת העולם השניה הוא חזר בו ואמר שהקמת מדינה יהודית ולו רק בחלק מארץ ישראל היא דבר חשוב. הוא חזה שהיהודים יצאו מהמלחמה כשמדינה בידיהם אך לא זכה לראות את חזונו מתגשם. הוא מת ב-1944.
לזכרו הוקמו אנדרטאות בבית-ברל, מכללת אוהלו שעל שפת הכינרת ובקיבוץ בארי. לאחר מותו יצאו כתביו ב-12 כרכים.
