 |
מבוא |
הטקסטים המקראיים המציגים סיפורים היסטוריים (ההיסטוריוגרפיה המקראית) מעבדים סיפורים ישנים שעברו במשך דורות במסורת לחיבור אחיד וכולל המבטא את הרעיון שיש יחס מיוחד במינו בין עם ישראל לאלוהי ישראל. במקרא יש מסורות ההיסטוריות משני סוגים: מסורות לא מעובדות- מסורות שנכנסו כפי שהן ללא מעורבות של השקפה אידיאולוגית ברורה (השייכות לשלב קדום המכונה השלב הטרום- היסטוריוגרפי) ומסורת שעברו עריכה ועיבוד מתוך השקפה אידיאולוגית מסויימת (השייכות לשלב מאוחר יותר המכונה השלב ההיסטוריוגרפי).
סיפורים אטיולוגיים הם סיפורים שבאים להסביר תופעה שקימת בהווה על ידי סיפור מהעבר. סיפורים כאלה קיימים במקרא בכל אחד משלבי היווצרות היסטוריוגרפיה, כלומר- גם כמסורות עתיקות וגם כמסורות מעובדות.
המחבר מעוניין להיעזר בתופעה זו של המסורות האטיולוגיות כדי לעקוב אחר המעבר ממסורות לא מעובדות למסורות מעובדות.
מטרת המאמר היא לבדוק האם ניתן ללמוד מהאטיולוגיה בצורותיה השונות על המעבר ממסורת שמטרתה רק לספר סיפור לכתיבה היסטוריוגרפית שיש לה מגמה רעיונית.
|
(א) חלק זה של המאמר עוסק בהגדרה של המושג אטיולוגיה ובאופן שבו נתפס על ידי חוקרי המקרא. |
נקודת המוצא של האטיולוגיה היא המציאות בהווה- היא מסבירה לדוגמא שם של מקום, מנהג קיים או מוצא של פתגם שמשתמשים בו בהווה. האטיולוגיה מסבירה את המציאות בהווה כנובעת מדבר שארע בעבר.
הגדרה זו מעלה מספר שאלות:
• האם כל דבר מההווה שקשור לעבר הוא אטיולוגיה? או אולי רק סיפורים המסבירים באופן ישיר נוהג מסויים?
בדרך כלל מקובל להגדיר אטיולוגיה במשמעות מצומצמת כלומר כמקרים המסבירים באופן ישיר נוהג מסויים כמו למשל סיפור המאבק של יעקב עם המלאך המסביר את הנוהג שלא לאכול את גיד הנשה. האם ייחוס חוקי התורה למשה (שאינו מצדיק נוהג ספציפי)הוא אטיולוגיה?.
• האם הסבר אטיולוגי הוא אמיתי, כלומר ארע בעבר או לא?
בדרך כלל מקובל להתייחס לאטיולוגיה כאילו אין לה בסיס היסטורי.
מתוך ההשוואה לספרות הקלאסית, זליגמן קובע שיש מקרים שבהם לסיפור האטיולוגי בסיס היסטורי.
הגישות ביחס לאטיולוגיה המקראית:
הגישה הפרשנית הקלאסית: רואה מצד אחד בסיפור אמת היסטורית ומצד שני גם לה יש שאיפה ליחס מנהגים למוצא קדום (כך נוהג המדרש כאשר מקשר מנהג או הלכה לפסוק מסוים: "בא הכתוב ללמד").
דה וטה, מראשוני חוקרי המקרא הביקורתיים, סבר שליסודות האטיולוגיים אין בסיס היסטורי ראלי. בגישתו זו, ניתן לומר שהקדים את זמנו שכן רב חוקרי המקרא בתקופתו לא הבחינו ביסודות האטיולוגיים כלל.
אסכולת המחקר ההשוואתי בדתות וספרויות עתיקות: ראתה בסיפורים האטיולוגיים יסודות קדומים מאד של הטקסט המקראי. חלק מבני אסכולה זו הציעו שהאטיולוגיות התפתחו סביב מקומות פולחן וכי למעשה יש לראות גם בכל התיאורים של הפולחן במקרא, לא עדות היסטרית אלא השתקפות של מנהגים מתקופת מחברי התיאור שעשו בטקסטים שימוש במהלך טקסים פולחניים.
אסכולה זו התמקדה בדרך כלל באטיולוגיות בודדות ולא ניסתה לעמוד על מגמות כלליות.
|
(ב) חלק זה של המאמר עוסק בשאלה כיצד לזהות במקרא סיפור אטיולוגי וכיצד לזהות אם הוא חלק מהסיפור המקורי או שהוסף לו בשלב מאוחר יותר. |
מהם היסודות האטיולוגיים במקרא?
בקרב חוקרי המקרא בני זמנו של זליגמן, מבחין זליגמן בשתי גישות הפוכות:
האחת - מצמצמת את האטיולוגיה המקראית ומטילה ספק בעצם קיומה (גישתו של קאסוטו)
השנייה - מרחיבה מאד את האטיולוגיה המקראית ורואה לכל סיפור תפקיד פולחני (אסכולת המחקר ההשוואתי בדתות ובספרויות עתיקות). על גישה זו, מעיר זליגמן- כי כך נקראים סיפורי המקרא כמו המיתוסים האזוריים ומטשטשת התודעה הייחודית המאפיינת לדעתו את ההיסטוריוגרפיה המקראית.
האם יש קנה מידה לפיו ניתן לקבוע מה הוא יסוד אטיולוגי ומה לא?
אסכולת המחקר ההשוואתי קבעה שני אמצעים לזיהוי מרכיב אטיולוגי:
1. מאפיין אובייקטיבי - נוסחאות פתיחה ונוסחאות סיום קבועות.—בסיפורים אטיולוגיים מופיעים בדרך כלל משפטים קבועים כמו למשל "עד עצם היום הזה".
2. מאפיין סובייקטיבי - המגמה הפנימית בסיפור.-בניתוח של הסיפור אפשר להבחין במגמה , לעיתים מגמה זו כוללת גם הסבר אטיולוגי.
זליגמן בודק את נוסחאות הפתיחה והסיום המאפיינות סיפורים אטיולוגיים ומטיל ספק בכך שהן יכולות לשמש קריטריון נאמן. ראשית, הלשון המקראית אינה שיטתית ובאותו מינוח נעשים שימושים שונים.כלומר ייתכן מאוד שנוסחה מסויימת משמשת בתפקיד מסויים בחלק מספרי המקרא ובתפקיד אחר בספרים אחרים.
שנית לעיתים המגמה האטיולוגית היא משנית (כלומר- נוספה לאחר שהסיפור כבר היה כתוב).
כיצד אפשר לזהות מתי מגמה אטיולוגית היא תוספת משנית?
הדרך הטובה ביותר היא כאשר ניתן להשוות שני טקסטים שאחד מהם הוא עיבוד של השני. דוגמא אופיינית היא ספר היובלים יש בו שיכתוב ועיבוד של חלקים מספר בראשית. בספר היובלים אפשר לזהות עיבוד סיפורים מתוך מגמה אטיולוגית שאינה קימת במקרא.
כיצד נזהה תהליך שכזה בתוך המקרא עצמו כאשר אין אפשרות להשוואת שתי גרסאות?
זליגמן מראה שבדרך כלל כשנפגוש בטקסט יסוד אטיולוגי יש לחשוד בו שהוא נוסף זמן רב לאחר שהסיפור כבר היה כתוב. בכל מקרה יש לבדוק את היחס שבין האטיולוגיה לבין מגמתו של הסיפור שבתוכו היא נתונה.
זליגמן מציג במאמר דוגמאות מעניינות בתחום זה מומלץ כדאי לעיין שם.
|
(ג) בחלק זה של המאמר יש ניתוח של כמה סיפורים ומיון סוגי האטיולוגית – לשם הדגמת הקשרים האפשריים בין היסודות האטיולוגיים לבין היווצרותה של ההיסטוריוגרפיה המקראית. |
מדרשי שמות: מבטאים את התפיסה שהשם מייצג את מהות האדם. מדרשי השמות אינן בעלי בסיס היסטורי ועדות לכך היא העובדה שאינם מדויקים מבחינה לשונית. ברב המקרים הללו ניתן לשפוט על פי חוסר ההתאמה בין מדרש השם למגמת הכתוב בו הוא משובץ, שמדרשי השמות הם יסוד משני. (במאמר מובאות כמה דוגמאות בעניין זה)
אטיולוגיות של פתגמים: זליגמן סובר שגם כאן, ברב המקרים לא מתקבל על הדעת להגיד שהסיפור חובר כדי להסביר את הפתגם אלא יש לומר: היסוד האטיולוגי נוסף לסיפור בשלב מאוחר יותר.
אטיולוגיות פוליטיות: יש אטיולוגית פוליטיות שניכר בהן כי היסוד האטיולוגי הוא משני, אך לעומתן נפוץ מאד השימוש באטיולוגיה פוליטית מלכתחילה כדי להעביר מסר אידיאולוגי (לדוגמא: ברכת יעקב לבני יוסף המבטאת את ריבונותו של אפרים על מנשה היא אטיולוגיה שנוצרה מלכתחילה כדי לבסס עמדה / מצב פוליטי קיים)
אטיולוגיות למקומות ומוסדות קדושים. בסיפורים אלה לדעת זליגמן בדרך כלל היסוד האטיולוגי הוא ראשוני.
אטיולוגיות שמגמתן ליחס קדמות ולתת סמכות לחוקים ומנהגים. במאמר נבדקים כמה סיפורים אופייניים מהסוג הזה, מהם עולה כי היסוד האטיולוגי הוא משני.
מהנאמר לעיל עולה כי ברב המקרים שנבדקו היסוד האטיולוגי הוא משני ומכאן שאין לייחס לו חשיבות לגבי ההיסטוריוגרפיה הישראלית העתיקה.
|
(ד) חלק זה של המאמר דן בייחודה של האטיולוגיה המקראית ובאופן שבו היא משתלבת בהיסטוריוגרפיה המקראית ובהשקפת עולמה. |
האם האטיולוגיה של ההיסטוריוגרפיה ישראלית שונה מהאטיולוגיות המקובלות?
זליגמן משווה את האטיולוגיה המקראית לאטיולוגיה היוונית, ומגלה כי ההנמקות באטיולוגיה היונית הם בדרך כלל בעלות אופי קוסמולוגי, פולחני או היסטורי. באטיולוגיה המקראית ניתן להבחין בתהליך שבו ההנמקה ההיסטורית תופסת מקום מרכזי ודוחה את ההנמקות האחרות . (כך לדוגמא בספר דברים ההנמקה לשבת היא היסטורית "וזכרת כי עבד היית בארץ מצריים" והיא דוחה את ההנמקה הקוסמית – בריאת העולם "כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ", שמופיעה בשמות)
מהי תפיסת העולם של האטיולוגיה המקראית?
לאטיולוגיה במקרא יש תודעה היסטורית והיא משקפת את התפיסה שאירועים מהעבר מכוננים את חיי האומה בהווה, ובמקרים רבים המציאות (ההווה), היא התגשמות דבר האל (מהעבר) .
אטיולוגיה ונבואה:
בהיסטוריוגרפיה המשנה תורתית (הדויטרונומיסטית) , משמשת הנבואה בתפקיד רעיוני זה: המציאות היא התגשמות של דבר האל.
נראה שהנבואה והאטיולוגיה עברו תהליכים מקבילים:
הנבואה הקדומה שעסקה הגדת עתידות הפכה במשך הזמן לתוכחה מוסרית שמנמקת את עונש האל. האטיולוגיה – שעסקה בתחילה בהסבר תופעות הופכת לצידוק הדין מתוך תודעה היסטורית- דתית.
פריט זו הוא סיכום המאמר יסודות אטיולוגיים בהיסטוריוגרפיה המקראית מאת יצחק אריה זליגמן.
