עמוד הבית > מדעי החברה > סוציולוגיהעמוד הבית > מדעי החברה > כלכלה וניהולעמוד הבית > מדעי הרוח > פילוסופיה > פילוסופיה פוליטיתעמוד הבית > מדעי החברה > אזרחות ומדע המדינה > מחשבה מדינית > זרמים ואידיאולוגיות > העת החדשה
ישראל. משרד הבטחון. ההוצאה לאור


תקציר
על מלחמת המעמדות בין בעלי ההון, הבורגנות, לבין הפועלים. הסיבות, המניעים ותהליך ההתפתחות של התודעה המעמדית.



מרקס והמרקסיזם : מאבק המעמדות
מחבר: ד"ר אבנר דה-שליט


המדינה, על פי מרקס, היא לא יותר מאשר ועד הפועל של המעמד השליט, ובמאה שבה הוא חי - היא ועד הפועל של הבורגנות, אשר השתלטה על המדינה ומנצלת אותה לטובת האינטרסים שלה. ככלל, בחינת החברה על פי מרקס נעשית במושגים של מעמדות, וההיסטוריה היא היסטוריה של תהליך הייצור המתבטאת בתולדות מאבקים בין מעמדות שונים במסגרת תהליך הייצור הזה. במאה ה- 19, מרקס רואה את המאבק בין הפרולטריון או בין הפועלים לבין הבורגנות או הקפיטליסטים. הבורגנות הולכת וצוברת יותר ויותר הון, והפועלים הולכים והופכים יותר מנוצלים ויותר מנוכרים: למוצר עבודתם, לטבע, ובסופו של דבר, לעצמם ולטבעם כבני אנוש. אבל הניכור הזה הוא "מדבק", כיוון שגם בעלי המפעלים ובעלי ההון נעשים מנוכרים לעצמם כבני אנוש, שהרי הם מתבוננים בעולם מבעד למשקפיים של הגרלת הרווח והעצמת ההון שברשותם.

עתה נבחן לעומק את תהליך מאבק המעמדות בין בעלי ההון לבין הפועלים; כאמור, בתהליך הזה הקיטוב הולך וגדל, אבל השאלה היא מדוע. ובכן, מרקס מציע למעשה, שני הסברים: ראשית, הבורגנים אינם עוזרים זה לזה. אלא מתחרים זה בזה.
ומכיוון שכך, ומכיוון שאין תיכנון ריכוזי בתהליך הכלכלי, הרי שהם מייצרים הרבה יותר ממה שבאמת נחוץ, הרבה יותר ממה שהציבור יכול לרכוש. על אחת כמה וכמה, התהליך הזה מתרחש משום שכל הפועלים - ציבור גדול מאוד - אינם מסוגלים לרכוש דבר משום שמשכורותיהם נמוכות ואין בהן די כדי לרכוש את המוצרים שהבורגנות מציעה למכירה. אם כן, מכיוון שהייצור גדול מדי, נוצר עודף, חלק מהמפעלים פושטים רגל ונסגרים, וכתוצאה מכך, יש אבטלה וירידה במשכורות, ולפועלים לא נותר דבר, לא רק כדי להשקיע בחינוך ולשפר את מצב ילדיהם, אלא אפילו כדי לקנות לעצמם אוכל. כמו כן, כתוצאה מכך שמיוצרים יותר מדי מוצרים, אין לבורגנות יכולת למכור את המוצרים האלה, ולכן היא מנסה לכבוש שווקים ולהציל את הסחורות שהיא מייצרת. כיבוש השווקים, אגב, לא חייב להיות כיבוש באמצעות צבא: הוא יכול להיעשות, למשל, באמצעות פרסומת. די אם נפנה לדוגמה מאוד פשוטה: בני אוהב לאכול מוצר מסוים בארוחת בוקר. המוצר הזה עטוף בקרטון שמפרסם מוצר בשר מסוים: אם תיקחו את פיסת הקרטון הזאת ותיפנו למקום שמוכרים בו אותו מוצר, תקבלו הנחה. כמו כן נכללים בתוך הקרטון מדבקות וספח להגרלה של מכונית. כמובן שבני בסך הכל רצה לאכול אותו מוצר שנמצא בתוך הקרטון, אבל כמה וכמה קפיטליסטים ניסו לכבוש את אהדתו ולמכור לו את המוצרים הנוספים.

אם הבורגנות מצליחה לכבוש שווקים, אומר מרקס, הרי שהיא מתאוששת בשלב ראשון. אלא שלנוכח תחרות הבורגנים אלה באלה, ובהיעדר תכנון רכוזי, הרי ששוב נוצר עודף של מוצרים בשוק, שוב פושטים רגל או שמפטרים פועלים, שוב יש אבטלה ושוב הפועלים מוצאים עצמם עם משכורות נמוכות יותר ויותר.

יתרה מזו: ככל שהפועל מייצר יותר, הוא מייצר יותר מוצרים ויותר מכונות. שני הדברים גם יחד גורמים לכך שהוא ימצא את עצמו יותר ויותר עני, משום שהמכונה מחליפה אותו בסופו של דבר, והוא ייפלט אל מחוץ לתהליך הייצור. ומשום שעודפי הסחורות גורמים לכך שהבורגנות תפשוט את הרגל או תפטר את הפועלים. ככל שהפועל מייצר יותר ויותר, כך באורח פרדוקסלי הוא נעשה יותר ויותר עני והבורגני נעשה הרבה יותר עשיר וצובר הון. הקיטוב, אפוא, הולך וגדל בחברה, ותחת שהפועלים יעלו ברמת חייהם, הרי הם נעשים יותר עניים, והבורגנות נעשית יותר עשירה. ההתנגשות לבסוף, היא פשוט בלתי נמנעת. מעניין לראות שמרקס אינו קורא לפועלים למרוד, בבחינת, קומו וצאו לרחוב, אלא הוא מכריז: רבותי, זה פשוט חייב לקרות. יבוא יום וההתנגשות הזאת תקרה.

נמצאנו, שצפויה לנו מלחמה מאוד גדולה בין הבורגנות לפועלים. אבל השאלה היא: מניין צצו המעמדות האלה - הבורגנות והפועלים. מרקס מציע תיאוריה היסטורית. לטענתו, גילוי היבשות והמסחר הגדל והולך עם אסיה ואמריקה גרמו לכך שיהיו הרבה יותר שווקים והדבר הביא בעקבותיהם ליבוא חסר תקדים של חומרי גלם זולים ביותר מאמריקה ואסיה לאירופה. מכאן נוצר לחץ להגברת הייצור, והלחץ הזה מוטט בעצם את הפיאודליזם ואת היצרנים הקטנים שהיו צריכים או ליפול או להתאגד כדי להיעשות ליצרן אחד גדול, קרי, להיות קפיטליסטים. כאשר התמוטטה השיטה הפיאודלית, עלתה הבורגנות, ועמה הקפיטליזם, ובעלי ההון הגדולים.

באופן מפתיע, למרקס יש יחס די אמביבלנטי לבורגנים. מצד אחד, הוא רואה בהם מעמד אכזרי שהגיע לדרגת אכזריות שלא תאומן ביחסו לפועלים. ילדים ונשים עובדים הרבה מאוד שעות בשכר עלוב: הם רעבים, גרים בתנאים בלתי סניטריים, ואם לא די בכך, הרי שבאופן ציני מאד, החירות לייצר מה שאתה רוצה ולסחור כאוות נפשך, החליפה כל מושג של חירות אמיתית ושל יחסים אנושיים בין בני-אדם. בלשונו של מרקס, היתה זאת "הזניית היחסים בין הבריות". בפיאודליזם, אומר מרקס, אמנם היה ניצול, אבל לפחות הפיאודל היה אחראי לכל הצרכים של האריסים שעבדו אצלו: מהמזון וצורת המגורים ועד חיתונם ודאגה לחינוך ילדיהם. היתה איזושהי "התלהבות אבירית" וכבוד אישי, וכל אלה הולכים ונעלמים במשטר הקפיטליסטי ובחברה הבורגנית. מה שמחליף את הכבוד האישי, הוא לא אחר מאשר האינטרס העירום, כלומר, האינטרס הפשוט, הציני ביותר, מה שמרקס מכנה "תשלום מזומנים נעדר רגש". כל דבר נמדד בכמה יש לשלם עבורו. וכך טיבעה הבורגנות בים של אנוכיות את כל הערכים המוסריים הנעלים ששיקפו איזושהי תפיסה של שותפות להוויה הזאת של החיים עלי אדמות. כל מה שנותר, אומר מרקס, זה ערך חליפין: כמה כל דבר עולה. כאמור, אפילו חיי המשפחה מוסחרו, בהופכם להיות אמצעי להעברת הון מדור לדור ולא יותר. כל זה מצד אחד.
אבל מצד שני, לבורגנות יש תפקיד היסטורי מאוד מעניין. בכך שהביאה את העולם ואת החברה האנושית לקיטוב כל-כך גדול, למעשה הצעידה את העולם קדימה, לפיתרון. הרי מרקס מחפש, כמו כל הסוציאליסטים, את הפיתרון למתח החברתי העצום, ואם הפיתרון יהיה גם זה שיביא לידי כך שהפועלים אכן יישתלטו על העולם, הרי שיצאנו נשכרים מהתהליך הזה. כלומר, לבורגנות יש תפקיד היסטורי, ובאורח פרדוקסלי, זהו תפקיד חיובי. יתרה מזו, לא רק שהיא מנצלת את הפועלים עד כדי כך שהללו ימרדו לבסוף, אלא שלמעשה, הבורגנות גם מכינה את השטח למרידה הזאת. היא יוצרת את מה שמרקס כינה "אוניברסליזם", שעה שהיא מקיימת מסחר בינלאומי ומבקשת למצוא כל העת דרך כיצד להרוויח הון על-ידי מסחר עם מדינות נוספות ועם אוכלוסיות נוספות, אך בכך היא מוחקת את התפיסה המאוד פרובינציאלית של החיים, שנתקיימה בזמן הפיאודליזם ומעמידה במקומה תודעה אוניברסלית אשר מכשירה את הקרקע לכך שהפועלים, כמעמד אוניברסלי, יבטלו את כל היסודות הפרטיקולרים אשר חוצצים בין אוכלוסיות שונות בעולם.

ביוצרה מסחר בינלאומי עושה הבורגנות דבר נוסף: היא מקנה תרבות מערבית לתושבים בחלקים בלתי מפותחים של העולם. בנקודה זאת חשוב לציין שמרקס הוא, ללא ספק, תוצר העולם המערבי שעה שהוא רואה הישג גדול בהקניית התרבות המערבית והציביליזציה לארצות, הקרויות היום העולם השלישי, ובפי מרקס הן "הברברים". אכן, הבורגנות אף הוכיחה שאדם מסוגל להגיע להישגים מרשימים, אף אם אלו לא ניצפו מראש. בלשונו של מרקס, האדם הצליח לשעבד את כוחות הטבע, לבנות מכונות וליישם את הכימיה לתעשייה וחקלאות, לבנות את מכונות הקיטור, לבנות את מסילות הברזל ואת הטלגרף. כל אלה הם בגדר הישגים שמוכיחים שהאדם הוא בעל יכולת אדירה, ויכולת זו תתעצם עוד יותר אם נספק לו תנאים נכונים להתפתח.

והפרולטריון, מניין הוא צץ ומה יחסו של מרקס אליו? מעניין להשוות את יחסו של מרקס ליחסם של אותם הוגים שעסקנו בהם בפרקים הקודמים. מרקס אינו בא לדון בפרולטריון ובפועלים בראייה אליטיסטית של "אני אריסטוקרט שמבין אתכם", כפי שמצאנו אצל סן-סימון: הוא גם אינו בוחן אותם ברחמנות צדקנית כפי שראינו אצל אוון. הוא פשוט מתבונן בתופעה כאיש מדע: אינו יורד ללטף ראשים ולהזיל דמעה, אלא מציע לנתח באורח מדעי את התפקיד ההיסטורי של הפועלים בתהליך שחרור האדם ובניית העולם העתידי.

מקורו של המונח פרולטריון הוא רומי: הפרולטריוס ציין שכבת אנשים שהיתה ענייה עד כדי כך שלא שילמה מסים, אך אגב, קיבלה, עם זאת, שירותי רווחה, בניגוד למה שהתרחש במחצית הראשונה של המאה ה- 19. אבל, הפועלים או הפרולטריון הם אותם פועלים שיש להבדיל אותם מתת-הפרולטריון, מהאספסוף. הפרולטרים אינם סתם המון המתגודד ברחוב, אלא אנשים בעלי תודעה מעמדית. במובן זה הם מעמד. הם רואים שיש קשר כלכלי, חברתי, וכתוצאה מכך תודעתי, בינם לבין כל אלו העובדים כמותם במפעלים. אבל כיוון שהם מעמד מסוג זה, מעמד מנוצל מאוד, הרי שיש להם גם פוטנציאל להיות מעמד כללי, או במלים אחרות: להיות לאותם אנשים שיבטלו את המעמד, שיצאו מתוך המעמד ויקימו חברה שהיא נטולת מעמדות. מדוע? ראשית, אין להם רכוש. ויש להבין שמדובר באנשים שבאמת לא היה להם כל רכוש, ולכן אין להם אינטרסים פרטיקולרים. וכל שיש להם להפסיד הם הכבלים שעל ידיהם. שנית, הם לא סבלו מעוול מסוים, אלא מן העוול בהתגלמותו. כלומר, הם יודעים מהו עוול. שלישית, הפועלים משקפים את מצבם של בני-האדם תחת עול החברה הבורגנית-קפיטליסטית, קרי: הם מנוכרים, כיוון שמתייחסים אליהם כאל מוצר ותו לא. כיוון שכך, אין להם דרך לשפר מצבם כפועלים. וכי יהיו אז מנוכרים פחות? מנוצלים פחות? על כן, הם בעצם רוצים לבטל את המעמדות. כל המעמדות האחרים, כשהם חושבים על העתיד, היו רוצים בעיקר לשפר את מצב המעמד שלהם, להיטיב עם עצמם, בעוד הפועלים או הפרולטריון, יודעים שהדרך היחידה לשחרר את עצמם ולהיטיב את מצבם היא לבטל את כל המעמדות.

בפרולטריון קיים, אפוא, כבר גרעין של החברה העתידית, אותה חברה שמרקס שואף להגיע אליה, חברה נטולת מעמדות. מעבר לכך, קיים גם גרעין נוסף: מכיוון שאין להם רכוש. הרי הפועלים מהווים מודל של האדם בחברה העתידית. אותו אדם לא יזדקק לרכוש, לא ירצה רכוש ולא יהיה בעל רכוש. אמנם תהיה לו נגישות אל אובייקטים שבהם ישתמש, אבל הם לא יהיו שלו במובן הבורגני הפוזסיבי של "אני משתלט על משהו ולכן הוא שלי ולכן הוא משקף את היותי אדם". יסוד שלישי של עולם העתיד בפרולטריון, הוא התודעה האוניברסלית. לפרולטריון אין לאום, כיוון שאין לו שום תחושה של שייכות לאיזשהו לאום: ולכן הוא מהווה כבר את המודל של האדם בעולם העתידי, שלא ירגיש עצמו שייך לאיזשהו גוף שיבדיל בינו לבין האחרים ויחצוץ בינו לבין זולתו.

כראי להעיר כבר כאן, שרבים - גם בקרב הסוציאליסטים - תהו מאוחר יותר, אם מרקס צדק בתפיסתו שהפרולטריון משולל זיקה לאומית. היו שניסו לגשר בין תיאוריה של לאומיות לתיאוריה של סוציאליזם, ביניהם סוציאליסטים יהודים כמו הס. אבל מרקס טען שהפרולטרים כל כך מנוכרים מכל ההוויה והתודעה הבורגנית, שכלל אינם חשים באיזושהי השתייכות לגוף לאומי כלשהו: הם אינם רואים עצמם צרפתים או אנגלים. אלא רק פרולטריון.

ראינו כבר שמצד אחד, הולכת וצוברת הבורגנות את ההון: מצד שני, הולך הפרולטריון ונעשה יותר מנוצל ומנוכר ובעל תודעה מעמדית הולכת וגוברת. אבל כיצד, לבסוף, תבוא המהפכה?

בשלב ראשון, אנחנו מוצאים פועלים במספר בתי מלאכה ומפעלים, כאשר כל אחד מהם עדיין תופס את עצמו כיחיד מול בעל המפעל, מול המעסיק. כלומר, בשלב זה, הפועל איננו ער לכך שיש לו אינטרס משותף עם זולתו שעובד איתו, עם זולתו שעובד במפעל השכן ועם זולתו שהוא פועל בארץ אחרת. בשלב השני, הפועלים מתחילים להתאחד ולהתאגד, לאו דווקא מתוך תודעה מעמדית, אלא כדי לעזור זה לזה, למטרות של עזרה הדדית, וזאת, בדרך כלל, טוען מרקס, על פי תחומים של מיומנות. כך למעשה, קיימים איגודים מקצועיים פרימיטיביים, כגון, אגודת פועלי הטווייה בעיר מסוימת או בשכונה מסוימת או אפילו במפעל מסוים באותה עיר. לאמור, שלב זה הוא מאוד ראשוני, ועל כן, אין לצפות בעקבותיו להישגים, מלבד אולי הישגים מצומצמים, זמניים ומקומיים. אלא שלזכותם של הבורגנים, כפי שאנחנו זוכרים, יש לומר, שהם יצרו עולם מאוד אוניברסלי, בנו רכבות והחדירו את אמצעי התקשורת, הדפוס והעיתונים. כל אלה מנוצלים כבר בשלב הזה על-ידי הפועלים, כאשר הם מתחילים לתקשר ולנסוע ממקום למקום ולהכיר בכך שקיימים פועלים כמותם שנמצאים באותו מצב כלכלי וחברתי נורא כפי שהם מצויים בו. והשלב הבא הוא, אם כן, ארגונים לאומיים, ועדיין, לא פעם, על בסיס של עזרה הדדית.

השלב הבא, והוא כבר השלב היותר מרתק מבחינתו של מרקס, מתרחש כאשר הארגונים הלאומיים השונים מפתחים ביניהם קשרים ויוצרים את הארגונים הבינלאומיים: בכך מתייחס מרקס בעיקר לאינטרנציונל (ראה/י במבוא). כאן מתפתחת התודעה המעמדית. כדאי לשים לב שאכן התודעה מוסברת בשינוי ההוויה, התודעה החדשה היא פונקציה, בין היתר, של השימוש בתקשורות, בתחבורה, של השינוי בהוויה הפועלית, בכך שהפועלים הגיעו לידי הידברות זה עם זה.

כאשר קיימת תודעה מעמדית יש גם מקום למלחמת מעמדות. זו אינה חייבת להיות מלחמה של ממש (מרקס, כנראה, לא דיבר בפירוש על אלימות, אם כי הדבר שנוי במחלוקת עד היום). אבל המלחמה היא אותו מתח עצום שיכול להתבטא באמצעים כלכליים דרסטיים, כמו שביתות, או במתח פשוט שמוצא פורקן בשינוי כל השיטה - גם הכלכלית וגם הפוליטית. אך לקראת מה כל זה יוביל?

ביבליוגרפיה:
כותר: מרקס והמרקסיזם : מאבק המעמדות
שם  הספר: סוציאליזם
מחבר: דה-שליט, אבנר (ד"ר)
עורכי הספר: שיחור, רחל; יובל, תרצה
תאריך: 1995
הוצאה לאור: ישראל. משרד הבטחון. ההוצאה לאור
הערות: 1. ד"ר אבנר דה-שליט מלמד במחלקת המדינה, האוניברסיטה העברית בירושלים.
2. ספרית ''אוניברסיטה משודרת''.
3. עריכה: רחל שיחור.
4. עורכת הסדרה היא תרצה יובל.
5. זוהי מהדורה שניה של הספר.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית