זרם ספרותי שנוצר כתגובה לאסכולה הרומנטית. משמעות השם בלטינית- ממשות. יצירות ריאליסטיות החלו להיכתב מסוף המאה ה 19. בתחילה בצרפת, ברוסיה, באנגליה ובגרמניה. ריאליזם הוא מושג שהתפתח גם באומנות הפלסטית.
נקודת המוצא של הריאליזם הוא בעולם. היוצר ניסה לתאר את העולם באופן ממטי, כלומר בצורה מהימנה קרובה למציאות. היוצרים הריאליסטים התייחסו לאדם כיצור חברתי, על רקע מגבלות החברה האנושית. הם שמו דגש בהצגה נאמנה של המציאות בתחומיה השונים: מבחינה חברתית, פסיכולוגית ואנושית. ולכן, היצירה הריאליסטית מרובה בפרטים. גיבור היצירה הריאליסטית הוא האדם, בכל השכבות החברתיות. היוצר הריאליסטי נמנע מלהתערב ביצירתו. מוקד היצירה הריאליסטית היה הרומן הריאליסטי, אשר עוסק בנושאים לגיטימיים בחברה תוך קבלת המכוער והדחוי בחברה.
 |
מאפייני הריאליזם |
שימוש בטכניקת המטונימיה.
היוצר אינו חלק מהטקסט, הוא מתאר את הגיבור על רקע החברה.
הריאליזם שואף לתאר את הצדדים המכוערים בחברה, את השכבות העלובות.
שימוש בלשון יום יומית, לעיתים בשפה נמוכה ובסלנג. כדי לתאר בדייקנות ובנאמנות את המציאות.
|
ריאליזם בספרות העברית |
ראשון המשוררים שכתב יצירות ריאליסטיות בעברית הוא י.ל. גורדון (יל"ג). יל"ג כתב יצירות העוסקות בחיי גיבורים מתקופתו. ביצירתו הידועה "קוצו של יוד" ישנם יסודות ריאליסטים מובהקים. יל"ג כותב על גיבורים דמויי מציאות. הוא משתמש ברצף פעלים מחיי היום יום כדי להבהיר את תמציות חייה של האישה העברייה: "תהרי- תלדי- תנקי- תבשלי ובלי עת תבולי..."
תלמידו של יל"ג, בתחום זה הוא טשרניחובסקי. יצירתו "ויהי בוקר ויהי ערב" היא יצירה ריאליסטית. טשרניחובסקי מתאר בלשון פלסטית לפרטי פרטים את תליית החתול בבית הכלא.
