700 משתתפים מ-129 מדינות התכנסו בתחילת דצמבר בבייג'ינג, בירת סין, לדיוני פרוטוקול מונטריאול בדבר הפחתת חומרים המדלדלים את שיכבת האוזון. שמואל חן, שליח "פורום המשק והכלכלה למען איכות הסביבה בישראל" היה, ראה ושמע.
ברוב ימות השנה, בייג'ינג היא "העיר הצהובה". עננה צהובה סמיכה, תוצר של זיהום האוויר הכבד, רובצת מעל בירת סין, כרך צפוף בן למעלה מעשרה מיליון תושבים. אך בדצמבר האחרון פינה הצהוב המחניק את מקומו ל'ירוק' הסביבתי. 700 משתתפים מ-129 מדינות ברחבי תבל הגיעו לבייג'ינג, לוועידה הבינלאומית של השותפות לאמנת וינה (בדבר שימור שיכבת האוזון) ולפרוטוקול מונטריאול (בדבר חומרים המדלדלים את שיכבת האוזון).
ההישג הגדול ביותר של כנס בייג'ינג היה העלאת נושא איכות הסביבה והמודעות הסביבתית, לסדר - היום הציבורי במדינת ענק זו. הדבר בא לידי ביטוי במחויבות העמוקה לאיכות הסביבה, שהביעו נשיא סין, ג'יאן זמינג, והשר לאיכות הסביבה, שי זנהואה, בנאומיהם.
סגן ראש ממשלת סין, וון ג'יא – באו, אירח את כל באי הפרוטוקול בסעודת ענק ב'היכל העם', כמיטב המסורת הסינית.
העיתונים היומיים בשפה האנגלית היוצאים לאור בבייג'ינג, הקדישו עמודים רבים לדיווחים ולמאמרי מערכת על דיוני הפרוטוקול ובנושאים שונים של איכות הסביבה.
בייג'ינג לבשה ירוק, וטוב שכך. רמת זיהום האוויר בחוצותיה כה גבוהה, שאין צורך במכשירי ניטור כדי לאמת זאת. יומיים מתוך חמשת ימי הכינוס, רבצה על העיר עננת ערפיח מעיקה. אלה שיצאו לג'וגינג של בוקר, חזרו מהר מאוד למלון בתחושת צריבה קשה בדרכי הנשימה. סביר להניח כי בעקבות הכינוס, יתחילו הסינים לחשוב גם על איכות האוויר של האזרח הפשוט.
 |
אמנות ופרוטוקולים |
בשנות ה-70 המוקדמות התעורר החשד, כי כימיקלים מעשי ידי אדם, ובעיקר חומרים מקבוצת הכלורו- פלואורו-פחמימנים (CFC’s) המכילים אטומי כלור, גורמים לדילדול שיכבת האוזון.
תוכנית איכות הסביבה של האו"ם (UNEP) נכנסה לתמונה, הרחיבה את בסיס הנתונים המדעי ודחפה לשיתוף-פעולה גלובלי בהפחתת השימוש בחומרים זוללי אוזון. להלן תקציר אירועים בינלאומי:
- אמנת וינה להגנת שיכבת האוזון (1985): המסגרת הבינלאומית הראשונה המקבעת את שיתוף - הפעולה הבינלאומי בתחומי הניטור, המחקר והחלפת הנתונים בעניין האוזון. האמנה נמנעה מלציין במפורש את החומרים האחראיים להרס השיכבה בסטרטוספרה, ולא הקימה מנגנון פיקוח מחייב. נכון להיום חתומות עליה 173 מדינות.
- פרוטוקול מונטריאול בדבר חומרים מדלדלי שיכבת האוזון (ספטמבר 1987): המדינות המפותחות מתחייבות להפחית את הייצור והצריכה של CFC’s עד לשנת 1999, בשיעור של 50%, בהשוואה לרמות של 1986. למדינות מתפתחות ניתנת אורכה של מספר שנים. עד כה אישררו את הפרוטוקול 172 מדינות.
- תיקון לונדון לפרוטוקול מונטריאול (1990): הצדדים מסכימים על האצת לוח הזמנים לצימצום השימוש בחומרים זוללי אוזון, עקב התגברות קצב ההידלדלות של שיכבת האוזון, גם מעל חצי הכדור הצפוני. תיקון לונדון מוסיף 12 חומרים חדשים לרשימת הגזים המסוכנים לאוזון. כמו-כן מחליטים על הקמת קרן רב-צדדית ליישום הפרוטוקול. תיקון לונדון אושרר עד כה על-ידי 136 מדינות.
- הקרן הרב-צדדית ליישום פרוטוקול מונטריאול (1991): נועדה לסייע למדינות המתפתחות, במעבר משימוש חומרים מדלדלי האוזון לחלופות סביבתיות. הקרן מנוהלת על-ידי ועדה המורכבת מנציגי מדינות מפותחות-תורמות ומדינות מתפתחות. כספי הכסף מהווים כלי רב עוצמה בעידוד לנקיטת צעדים שומרי אוזון.
- תיקון קופנהגן לפרוטוקול מונטריאול (1992): מרחיב את רשימת החומרים זוללי האוזון, שיש להוציאם משימוש, בהם מתיל ברומיד. גז רעיל זה, שנחשב חומר הדברה יעיל וחסר תחליף, פעיל פי 60 מהכלור בפירוק האוזון. מתיל ברומיד נוצר גם באופן טבעי באוקיינוסים. מדענים מעריכים, כי מכלל כמות הגז הנפלטת לאטמוספרה (150-220 אלף טון לשנה), רק כ-30 אלף טון הינם מעשה ידי אדם. ב-1995 הסתכם הייצור העולמי של מתיל ברומיד בכ-7 אלף טון לשנה, מתוכם כ-25 אלף טון מתוצרת ישראל. עד כה אישררו 102 מדינות את תיקון קופנהגן.
- המיפגש השביעי לפרוטוקול מונטריאול (וינה 1995): תיקונים משמעותיים לפרוטוקול בנוגע להפחתת הייצור והצריכה של מתיל ברומיד: הפחתה בשיעור של 25% עד בשנת 2001, בשיעור של 50% עד שנת 2005 והפסקה מוחלטת עד שנת 2010. לגבי המדינות המתפתחות נקבע, כי רק החל משנת 2002 יצמצמו את הייצור והצריכה של החומר לרמות של השנים 1998-1995.
אירגוני איכות הסביבה מתחו ביקורת חריפה על דחיית מועד תחילת הבקרה במדינות מתפתחות. לטענתן, הדבר יעודד את יצרני המתיל ברומיד להעביר את פעילותם התעשייתית למדינות הפטורות מתהליכי בקרה עד שנת 2002. ואכן, זה מה שקורה.
- תיקון לפרוטוקול מונטריאול (1997): המדינות המפותחות מסכימות להקדים בחמש שנים, לשנת 2005, את ההפסקה המוחלטת של הייצור והצריכה של מתיל ברומיד. המדינות המתפתחות יפחיתו ב-20% את השימוש עד שנת 2005, ויפסיקו כל ייצור או צריכה של מתיל ברומיד בשנת 2015. עד כה אישררו 29 מדינות בלבד את תיקון מונטריאול.
- מיפגש בייג'ינג (דצמבר 1999): ננעל בקבלת שלוש החלטות:
א. חידוש הקרן הרב-צדדית בסכום של 440 מיליון דולר, בשנים 2002-2000.
ב. איסור מסחר ב-HCFC’c עם מדינות שלא אישררו את תיקון קופנהגן (1992), ולוח זמנים להפסקה כללית בשימוש בו. הפסקת הייצור העולמי של ברומוכלורומתאן ב-2002. חובת דיווח סטטיסטי על השימוש במתיל ברומיד לחיטוי יבולים חקלאיים, קדם מישלוח והסגר.
ג.אימוץ "הצהרת בייג'ינג" כי מדינות העולם "אינן יכולות לנוח על זרי הדפנה, שכן, החור באוזון הגיע למימדי שיא והדרך לשיקומו עודנה ארוכה".
|
נזיפה קשה לישראל |
מיפגש בייג'ינג התאפיין בחלוקה ברורה של הצדדים לפרוטוקול, בהתאם לאינטרסים הפוליטיים שלהם: מצד אחד, המדינות המתפתחות הדורשות להגדיל את תקציב הקרן הרב-צדדית ל-500 מיליון דולר, לעומת המדינות המפותחות המציעות מימון נמוך יותר (300 מיליון דולר בלבד). מצד שני, מדינות צפון אירופה דורשות נקיטת צעדים דרסטיים להפסקת השימוש במתיל ברומיד, לעומת ארה"ב המנהיגה מזה שנים קו מתון. ישראל תומכות בקו האמריקני, ואילו המדינות המתפתחות מתנגדות לכל מהלך של בקרה ופיקוח.
אירגוני איכות הסביבה התייצבו לכנס בייג'ינג, בניסיון להשפיע על הצדדים לנקוט בצעדים מרחיקי לכת לשימור שיכבת האוזון, ובמקביל, להגדיל את התמיכה הכספית למדינות המתפתחות. הם עשו זאת בעיקר בפעילות לובי, בשיחות מסדרון ובמהדורה היומית של
ECO ביטאון אירגוני הסביבה העולמיים.
בנוסף, קיימו חברי האירגונים מסיבת עיתונאים, בה ניתנה ל
פורום המשק והכלכלה למען איכות הסביבה בישראל במה להציג בפני העיתונות הבינלאומית נושא, שזכה לטיפול הדרג הבכיר ביותר של UNEP - פעילות תעשיות הברום הישראליות בסין.
על-פי דו"ח רשמי של אירגון האו"ם לפיתוח תעשייתי, יצרנית המתיל ברומיד הגדולה בסין, Lianyungang Sea-Water תייצר ותשווק בשנת 2002 כמות גדולה פי עשרה של גז זה, בהשוואה לשנת 1995. תעשיית הברום של ישראל תורמת לסינים ידע בתחום אריזת המתיל ברומיד במיכלים קטנים. לטכנולוגיה זו חשיבות רבה, כיוון שהחקלאות הסינית מבוססת ברובה על חוות קטנות.
העברת הידע הישראלי, לטענת אנשי UNEP, נוגדת את תיקון מונטריאול האחרון (נובמבר 1999). ראוי לציין שממשלת ישראל לא אישררה תיקון זה עד כה. כותב שורות אלו הבהיר במסיבת העיתונאים בבייג'ינג, כמו גם בהצהרה למליאת הפרוטוקול, כי הקהילייה הבינלאומית מצפה מתעשיות הברום בישראל לגלות אחריות סביבתית גלובלית. ציפייה זו מקבלת מישנה תוקף, לאור העובדה שתעשיות אלו היו הראשונות בישראל לאמץ את התקן הבינלאומי לניהול סביבתי 14001 ISO.
כמו כן, הופנתה קריאה אל ממשלת ישראל הידועה באהדתה לנושא שימור האוזון, לשכנע את תעשיות הברום שיחדלו מפעילותן בסין. פנייה ברוח זה הופנתה גם ישירות אל
יצחק גורן, סמנכ"ל בכיר במשרד לאיכות הסביבה, שנכח בכינוס.
|
תחושת אכזבה |
אירגוני אינות הסביבה הביעו את אכזבתם העמוקה מהיעדר ההתקדמות בפרוטוקול. לדעתם, ההחלטה לחייב את המדינות אך ורק לדווח על שימוש במתיל ברומיד לשימושי הסגר וקדם משלוח, הייתה אנמית בהשוואה להצעה המקורית של האיחוד האירופי להקפיא את רמות השימוש בחומר.
לתחושת האכזבה תרמה גם הודעתה של סוכנות החלל האירופית, שנתקבלה במהלך דיוני בייג'ינג. לפי הדיווח האחרון, שיכבת האוזון מעל אירופה הידלדלה בשני-שליש, לרמות הדומות לאלו הקיימות באנטארקטיקה.
המיפגש הבא יתקיים באוקטובר 2000 בבורקינו פאסו, אפריקה. עד אז, מקווים אירגוני איכות הסביבה, יתעשתו מדינות העולם ויאמצו צעדים נמרצים יותר להצלת שיכבת האוזון.
* שמואל חן, סגן - עורך "ירוק כחול לבן" ועוזר יו"ר פורום המשק והכלכלה למען איכות הסביבה. כותב שורות אלו מבקש להודות לד"ר מיכאל גרבר על הסיוע בהכנת הכתבה.
|
אתרי אינטרנט מומלצים: |
