"תגובה כימית פשוטה בין מימן לבין חמצן מייצרת אנרגיה, שיכולה להניע מכונית ולפלוט רק מים, לא פליטות מזיקות... הלילה אני מקצה 1.2 מיליארד דולר למימון מחקר כדי שאמריקה תוביל את העולם בפיתוח מכוניות נקיות מונעות במימן". (מחיאות כפיים סוערות).
דברים אלו נאמרו ע"י נשיא ארה"ב, ג'ורג' וו. בוש, בנאומו לאומה, ובמבט ראשון נראה שהוא מצטרף לירוקים. טכנולוגיית המימן, אותה הציג, היא קריאת התגר הראשונה על עידן הנפט ועל מנועי הבעירה הפנימית. אם אכן יפותחו תאי דלק ואם דלק מימני יופק ממקורות מתחדשים, כאנרגיית רוח וכאנרגיה סולארית, עלולה תעשיית הנפט להידחק לפינה באחד מן הימים.
הארגונים הירוקים ספקנים. הם סבורים שהכרזת הנשיא תניח לתעשיית הרכב להתחמק מהדרישה לייצר מכוניות חסכוניות ולטעון שאין לחייבה לפעול עתה. הנשיא מבטא את עמדת התעשייה שמעדיפה להמתין עוד 20 שנה עד להבשלת פיתוח תאי הדלק, אמר דובר אחד הארגונים.
צעדים אנטי סביבתיים אחרים שמייחסים הירוקים לנשיא הם היעדר הפחמן הדו חמצני מרשימת גזי החממה בהצעת החוק לפיקוח על פליטות מתחנות כוח, חוק האנרגיה שיגביר את השימוש בפחם ובאנרגיה גרעינית וההצעה להתיר חיפושי נפט באלסקה.
ייתכנו הסברים פחות ציניים, סבור "האקונומיסט". תקציב ממשלתי גדול לחקר המימן עשוי לסייע לתומכיו הטבעיים בתעשיות הרכב והאנרגיה, ולמשוך חברות נפט נוספות שיבקשו לנגוס מכספי הסיוע הממלכתי. "מכון קאטו", התומך בדרך כלל במדיניות הנשיא, הביע חשש שכספי משלם המסים שיוקצו לתעשיית המימן יבוזבזו לריק.
יתכן גם שבוש מנסה להשיג את יריביו הפוליטיים ביוזמת המימן, לאחר שקליפורניה החלה לפעול להגברת ייצור מכוניות המונעות בתאי דלק, וניו יורק הודיעה שתצעד בעקבותיה. האיחוד האירופי הודיעה לאחרונה על תכנית אסטרטגית מימנית, בתמיכה של חברות אירופיות רב לאומיות כ"דיימלר-קרייזלר" ו"רויאל דאטש/של". ערב נאומו של הנשיא, הודיע הסנטור הדמוקרט ביירון דורגן, על תכנית להשקעה של 6.5 מיליארד דולר בתוך 10 שנים בפיתוח אנרגיית המימן "ברוח פרויקט החלל אפולו".
הנשיא קידם את טכנולוגיית המימן גם אם לא התכוון לכך, סבור ג'רמי ריפקין, פעיל סביבה שפרסם באחרונה ספר על מימן. ייתכן שזו תחילתו של ויכוח ציבורי גדול וייתכן שזו הירייה הראשונה שתפתח את מהפכת המימן.
(The Economist, 1.2.03)
