למעלה מ-140 מדינות, כולל ישראל, כבר הצטרפו לאמנת מגוון המינים. מסמך בינלאומי זה נועד לשמר את העושר הגנטי של מכלול צורות החיים על פני האדמה. הוא גם מקנה לחברות פרימיטיביות זכות קניין רוחני, וזכות לחלוקת רווחים ממיצוי משאביהן.
אמנות הנן הסכמים בינלאומיים רב-צדדיים, בדרך כלל, הקובעים הסדרים משפטיים בין מדינות ביחס למגוון נושאים. תוקפן של אמנות, ככל הסכם אחר, נובע מרצונם הטוב של הצדדים לכבדן. אך להבדיל מהסכמים או חוקים ותקנות שמחוקקת המדינה, חולשתן נעוצה בהיעדר מסגרת אכיפה ראויה.
למרות זאת, פיתחו האמנות הסביבתיות, (אמנת בזל בדבר השינוע הבין-גבולי של פסולת רעילה, אמנת ברצלונה בדבר שימור אגן הים התיכון, אמנת וינה להגנה על שכבת האוזון ואחרות) מנגנוני אכיפה משוכללים המבוססים על תמריצים וסנקציות. שיטת המקל והגזר, אם תרצו. אמנת מגוון המינים (THE CONVENTION ON BIOLOGICAL DIVERSITY) נחתמה לראשונה ב"פסגת כדור הארץ", שנערכה בשנת 1992 בריו דה-ז'נירו, ברזיל. בנובמבר 1994 חתמו על האמנה 172 מדינות, מתוכן אשררו או הצטרפו 102 מדינות, לרבות הקהילה האירופית. נכון לאפריל 1996, חברות באמנה 140 מדינות, בהן ישראל. האמנה נועדה לשמר את העושר הגנטי של מכלול צורות החיים על פני האדמה. זאת, מתוך הסכמה גורפת, כי למגוון המינים העולמי חשיבות ראשונה במעלה לקיומם של החיים על פני האדמה, מכל בחינה אפשרית. יחד עם זאת, מנסחי האמנה התמודדו עם לא מעט בעיות מדיניות ומשפטיות, בדרך למוצר הסופי. הדוגמה הבאה תמחיש זאת: חוקרי יערות האמזונס נדהמו לגלות, כי חצי הציד התמימים-למראה של שבטי האינדיאנים 'הפרימיטיביים' החיים ביערות, משוחים ברעל קטלני ולא מוכר. החצים הדקים שבראשם מעין מחט-מזרק, נורו בנשיפה מתוך קנים חלולים. קופים אשר ספגו פגיעה ישירה, 'נשרו' בתוך שניות כפרי בשל מצמרות העצים, מבלי שהספיקו להוציא הגה וללא כל סימן לפגיעה חיצונית. הרעל, הידוע כיום בשמו המקצועי קורארה (CURARE), מופק מעצי סטריכנוס וכונדנדרון הגדלים ביערות הגשם. דגימות שלו נשלחו למעבדות בעולם המערבי, נחקרו במיטב הכלים המודרניים, והתוצאה: כיום משמש הקורארה כסם רפואי ראשון במעלה בכירורגיה המודרנית, להרפיית שרירים (דוגמת שרירי הבטן) במהלך ניתוחים מורכבים.
הסיפור הזה ממחיש את היסודות החיוניים להבנת האמנה.
ראשית, שימור מגוון המינים העולמי אינו רק מפתח חיוני לאיזון ולשימור האקוסיסטמות השונות בכל רחבי תבל, אלא גם מנוף לעוצמה כלכלית של אותן מדינות, אשר ישכילו לרתום משאב יקר זה לתועלתן.
שנית, חלוקת הרווחים ממיצוי העושר הגנטי, כגון בתעשיית התרופות ובחקלאות, הנה פונקציה של ארבעה מרכיבים שונים: מקור המשאב, שימור המשאב, ניסיון חיים מצטבר של דורות, מחקר ופיתוח מודרני באמצעים הביוטכנולוגיים המתקדמים ביותר.
 |
דילמה מוסרית-משפטית |
שלושת המרכיבים הראשונים נמצאים ברוב המקרים בתחומן ובשליטתן של מדינות מתפתחות. המרכיב הרביעי והמכריע (הון וטכנולוגיה) הנו נחלתן של מדינות מפותחות.
חלוקה זו מעוררת דילמה מוסרית-משפטית חשובה, בשאלת הבעלות הפוטנציאלית על משאבי הטבע הגנטיים העולמיים. האם מטען גנטי זה או אחר הנו נחלת כלל העולם, בדומה לשליטה ולבעלות במרחבי הים הפתוח ובחלל, או שמא הוא נתון לבעלותה הקניינית-חוקית של מדינת המקור?
בראש וראשונה, מכירה האמנה בזכותה של מדינת המקור על המשאבים הגנטיים שבתחומה. בנוסף, קובעת האמנה חידוש מדיני-משפטי, ראשון מסוגו. בסעיף (J(8 נדרשים הצדדים החתומים לפתח חלוקה שוויונית של רווחים, שנצברו בגין ידע מסורתי ופיתוחים המתייחסים לשימוש בר-קיימא של קהילות ילידים מקומיות, דוגמת סם הקורארה לעיל.
מבחינה משפטית, משמעות הדבר הנה כי למכלול זכויות הקניין הרוחני המוכרות (זכויות יוצרים, פטנטים, מדגמים וזכויות מטפחים) נוספה הכרה בניסיון המעשי הנרכש של דורות, אשר הוביל לפיתוח רווחי בדמותו של פטנט זה או אחר. במידה וזכות זו תעוגן בחקיקה הפנימית של המדינות השונות, תהיה בכך משום מהפכה של ממש בתחום הקניין הרוחני.
|
הישג בינלאומי |
כאמור, האמנה נועדה לשמר את משאבי העושר הגנטי העולמי. על-מנת להשיג את המטרה הנכספת, ולאור הבעייתיות כפי שהומחש לעיל, נוקטת האמנה בקו פעולה כפול: שימור מגוון המינים הקיים והגדלת הנגישות העולמית למשאבים גנטיים. לצורך שימור הקיים, נדרשות המדינות החברות באמנה לפתח תוכניות פרטניות ברמה הלאומית לשימור מגוון המינים. אשר לשמירת הנגישות העולמית למשאבים גנטיים, נוקטת האמנה בקו עסקי המכיר בזכותה הראשונית של מדינת המקור על המשאבים הגנטיים שבתחומה. בהתאם לאמור מכירה האמנה בזכותה הריבונית של כל מדינה לקבוע באופן חד-צדדי, לרבות בחקיקה, את תנאי הנגישות לניצול משאבי הטבע הגנטיים שבתחומה, כל עוד אין בהם משום פגיעה במטרות האמנה.
על-מנת לפקח ולרכז על פרוייקט שימור מגוון המינים העולמי, יוסדו במסגרת האמנה מזכירות, גוף מייעץ בנושאים טכנולוגיים, טכניים ומדעיים וכן מנגנון מיוחד לתמיכה בשיתוף פעולה טכני ומדעי. על כל מדינה החברה באמנה חלה חובת דיווח למועצה המורכבת מנציגי המדינות השונות, והמתכנסת מעת לעת על-מנת ללבן ולנסח פרוטוקולים נוספים.
אין ספק כי עצם כינונה של האמנה, הנו הישג בינלאומי חשוב לקהיליית שוחרי הטבע העולמית. ואולם, מבחנה האמיתי ככלי לשימור מגוון המינים העולמי, הוא בנכונותן של המדינות השונות ליישם את סעיפיה, הלכה למעשה, במהלך העשור הקרוב.
* הכותב הוא מומחה למשפט סביבתי
