כאשר אנו נפצעים וכשהעור כבר אינו מצליח לחסום פלישתם של גורמי המחלה - כשהדמעות אינן מצליחות לסלק את החיידקים מהעיניים, או כאשר אנו נושמים אוויר מזוהם - חיידקים וגורמי מחלה אחרים מצליחים לחדור לגוף.
כאן נכנס לפעולה קו ההגנה השני של הגוף - ההתקפה. על קו זה אחראים תאי-הדם הלבנים. הם תוקפים ובולעים את הפולשים ומסלקים את הסכנה המאיימת על הגוף. על מיקומה של זירת הקרב מעידה הדלקת.
 |
תפקיד תאי-הדם הלבנים |
תאי-הדם הלבנים נמצאים, בדרך כלל, בתוך כלי הדם. כאשר גופים זרים חודרים אל הגוף, הם יוצאים מכלי הדם אל מקום החדירה, וההתקפה נגד הפולשים מתחילה. לעתים הפולשים הם חיידקים או נגיפים. במקרים אחרים אלה הם גרגרי אבק שחדרו לריאות. תאי-הדם הלבנים מזהים כל גוף זר שנכנס לגוף, ותוקפים אותו. זו הסיבה שהם תוקפים, לצערנו, גם שתלים, כלומר רקמות שנתרמו מאדם לאדם אחר (למשל, לב או כליה).
לתאי-הדם הלבנים שתי שיטות לחימה:
ישנם תאי-דם לבנים, שתוקפים את הפולשים הזרים בעצמם.
תאי-דם לבנים אחרים יוצרים נוגדנים, שהם חומרים שיכולים להיצמד לחיידקים, ללכוד אותם ולשתקם, עוד לפני שהם מצליחים להתרבות ולגרום למחלה.
|
מהי דלקת? |
כאשר אנו נפצעים או נדקרים, המקום הפגוע נעשה אדום, כואב ונפוח. זהו סימן לדלקת. כאן המלחמה בפולשים נערכת: תאי-דם לבנים רבים מגיעים אל הפצע ותוקפים את גורמי המחלה שחדרו לגוף.
לעתים מוגלה מופיעה במקום של הדלקת. מוגלה זו מכילה תאי-דם לבנים מתים ושאריות חיידקים.
כאשר הקרב מסתיים, לאחר שחוסלו גורמי המחלה, הדלקת עוברת מעצמה, והפצע נרפא ונסגר. מכאן חיידקים כבר אינם יכולים לחדור לגוף!
דלקות עשויות להתפתח במקומות שונים בגוף: בפצעים על העור, בעיניים, באוזניים, בגרון ובפה ובאיברים נוספים.
