הזז חיים הוא סופר עברי, נולד באוקראינה בשנת 1898 ונפטר בשנת 1973.
 |
תולדות חיים |
חיים הזז נולד באוקראינה, גדל והתחנך בכפר סידרוביצ'י. בגיל 16 עזב את הכפר ונדד במהלך מלחמת העולם הראשונה ברחבי רוסיה. בשנת 1921 ברח מקרים והגיע לפאריס דרך קושטא. בשנת 1932 עלה לארץ והשתקע בירושלים.
|
יצירתו |
סיפורו הראשון נכתב במהלך נדודיו ברוסיה ונקרא "כבוא השמש" ופורסם ב"שילוח".
סיפוריו בטרם עלה לארץ מתרכזים בחיי היהודים בעירייה יהודית. הזז כתב על חייהם של יהודים צעירים חסרי תקווה.
בארץ פרסם הזז את סיפוריו בעיתונים רבים: "השילוח", "אחדות העבודה" ו"מאזניים".
עם עלייתו לארץ, גיבוריו מצטרפים אף הם אליו. הוא כותב על בעיית הפליטים שעולמם חרב במלחמה. בארץ הוא מתוודע לבני עדות המזרח ומרבה לכתוב על יהודי תימן. הוא כותב על בני העדה התימנית בירושלים, בתקופת מלחמת העולם השניה. הוא כתב את הרומאן "היושבת בגנים", וכן סדרת סיפורים קצרים שקובצה בספר "אבנים רותחות".
בכל סיפוריו ניכר החינוך התורני יהודי. הסיפורים מעוגנים בזוהר, בקבלת האר"י, וכן בפרקי אגדה והלכה. בסיפוריו דמויות גיבור שהוא אנטי גיבור.
מתוך "שלולית גנוזה"
"הרבה אליה יש בשוק ואין לך ירוד מכולם כאליה קוטליק. יש לך אדם שאין לו בית ויש לו חנות. יש לך אדם שאין לו חנות ויש לו עז. ואילו אליה קוטליק – לא בית- דירה לו, לא חנות ולא עז, ולא דבר של חיות של כלום."
הסיפור "רחמים" נושא את שמו של הגיבור שנוהג להשתמש בביטויים כמו "ירחם השם" . אדם פשוט , עני וטוב לב. שפתו דלה , לשונו משובשת , במקום לומר אין הוא אומר "לא יש". הוא נוהג לומר משפטים מליציים כמו "הי! הר אל הר מביט ובקעה בניהם".
הזז כתב גם מחזה שעסק בנושא המשיחי בתקופתו של שבתי צבי. המחזה נקרא "בקץ הימים", והוא הוצג על בימת "הבימה".
|
ספרים |
ספריו יצאו במהדורות שונות. מספריו: "רחיים שבורים", "יעיש", "היושבת בגנים", "בישוב של יער", "דלתות נחושת", "חגורת מזלות", "צל הפוך", "בקולר אחד", "פעמון רימון", "חתן הדמים".
זכה בפרס ביאליק בשנת 1942 ופרס ישראל בשנת 1953.
