הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדעים > אקולוגיה ואיכות הסביבהעמוד הבית > ישראל (חדש) > אקולוגיה ואיכות הסביבה > שימורעמוד הבית > ישראל (חדש) > נוף וטבע > בעלי חיים
החברה להגנת הטבעהרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים



תקציר
סקירה על חדירת מינים מבויתים ומינים זרים לסביבה הטבעית בישראל והשפעתם על מיני הבר.



דו"ח לטבע נולד : אינטרודוקציה
מחבר: ד"ר בני שלמון


התערבותו של האדם באה לידי ביטוי גם בהחדרת מינים זרים של בעלי חיים לסביבה הטבעית, החדרה המשבשת את האיזון הטבעי. ניתן לחלק את המינים החודרים לשתי קבוצות: מינים מבויתים של בעלי חיים, החודרים לסביבה הטבעית, ומינים זרים של חיות בר, המוחדרים לאזורים שלא נמצאו בהם באופן טבעי [אינטרודוקציה].


 

א. חדירת מינים מבויתים


ביות בעלי חיים החל לפני כ-10,000 שנה. האדם לקח מיני בר וערך בהם ברירה אינטנסיבית, לתועלתו ולצרכיו. כך בוית הכלב מהזאב ופותחו כל זני הכלבים המוכרים (כ-400). הכלב והזאב קרובים מאוד מבחינה גנטית, והם מכליאים זה בזה. כלבה מיוחמת, שתפגוש להקת זאבים, תתקבל לקבוצה, הזאבים יזדווגו עמה, והיא תמליט גורים שיהיו כלאיים בין כלב לזאב. כך מחדיר האדם לאוכלוסיית הזאבים שבטבע תכונות, שאינן תורמות לשרידותם (שיער קצר מאוד, אוזניים שמוטות, רגליים קצרות וכו').

כלבים הננטשים בטבע, לאחר שבעליהם אינם רוצים עוד להחזיקם, מתים ברעב או שורדים, אז הם מצטרפים ללהקות וטורפים חיות בר, למשל צבאים. כלבים כאלה, המשוטטים בשולי יישובים (מזבלות) ובתוכם, אך גם בטבע, הם בין המפיצים העיקריים של מחלת הכלבת.

חתול הבית בוית מחתול הבר (Felis silvestris). חתולים שהתפראו, החיים כחתולי אשפתות בשולי כל היישובים בארץ, טורפים בעלי חיים קטנים (מכרסמים, זוחלים) בשטחים טבעיים, והם, כנראה, הגורם העיקרי להתמעטות הלטאה הירוקה בארץ.

חתולי הבית שהתפראו מזיקים לאוכלוסיית חתולי הבר: הזכרים של חתולי הבית גדולים, בדרך כלל, מחתולי הבר, והם גוברים עליהם בתחרות על נקבות מיוחמות. בהכלאה מועברות כל התכונות, שהאדם ברר להנאתו ושבדרך כלל אינן מועילות לשרידות בטבע (למשל - עיניים כחולות, פרווה ארוכה מאוד, צבע לבן וכו'). חתולי בית נושאים את נגיף החתלתלת, שהם מתחסנים מפניו עוד בהיותם גורים. חתולי הבר אינם מחוסנים מפני המחלה, והם מתים כשהם מודבקים בה על ודי חתולי בית שהתפראו.

יונת הבית בויתה על ידי האדם מיונת הסלעים (Columba livia) לפני כ-5,000 שנה. טיפוח מוטציות והכלאות מכוונות הביאו ליצירת כ-200 זנים שונים, הנבדלים בצבע, בגודל ובהתנהגות. יוני הבית עוברות לבר ומכליאות ביוני הסלע. אוכלוסיית יונת הסלעים התמעטה מאוד במאה השנים האחרונות; נותרו ממנה מספרים קטנים בלבד, באזורים מדבריים. היום רוב אוכלוסיות יוני הסלעים בארץ - מעורבות.

בערים שונות בעולם, ובכללן אילת, התרבו מאוד יוני הכלאיים (בית/סלעים), בשל היעדר אויבים טבעיים ובזכות שפע המזון שהן מוצאות (למשל בנמלי עקבה ואילת). יונים אלה מקננות בכרכובי בתים ומתחת לגגות, והן מהוות מטרד קשה - בשל הלשלשת המותזת במקום מנוחתן ובסביבת הקן ובשל הפצת מחלות הקשורות לטפילי עופות.

דבורת הדבש (Apis mellifera) משמשת להאבקת רוב הגידולים החקלאיים בארץ, והיא עלולה לדחוק מינים של דבורי בר יחידאיות, על ידי תחרות על המזון.



 

ב. החדרת מינים זרים


החדרת מינים זרים (אינטרודוקציה) עלולה לגרום להתפשטותם בצורה בלתי מבוקרת, תוך דחיקת מינים מקומיים וגרימת נזקים, שכן בדרך כלל אין גורמים שיקטינו את האוכלוסייה (למשל - טורפים מתאימים).

השממית המחוספסת (Cyrtopodion scaber) התנחלה לאחרונה באילת. מין קרקעי זה מצוי לחופי ים סוף ואף נמצא בדרום סיני. ייתכן שהגיעה לאילת באמצעות אניות, שעגנו בנמל אילת.

הצוצלת (Streptopelia senegalensis) הובאה מאפריקה למסגדים בארץ, כנראה בתקופה הטורקית, על ידי מוסלמים שחיבבו את המייתה. בערב מקובלת הצוצלת כציפור כלוב. במאה הקודמת שכנה רק במלחת סדום, ביריחו ובירושלים, ואחר כך - גם בעזה. בראשית המאה ה-20 נצפתה במסגדים ברמלה וביפו, ומשם התפשטה, תחילה - לערים (בעבר נקראה "תור העיר"), אחר כך ליישובים קטנים, ולבסוף - גם לשטחים פתוחים. בסוף שנות החמישים הגיעה לעמק מרוד. בשנות השישים התפשטה לצפון ישראל ולמרכזה, וב-1970 - ליישובי הערבה ואילת. התפשטות נמרצת זו קשורה, אולי, להתמעטות הנצים, שהורעלו בשנות החמישים. לפי הערכה, מונה כיום אוכלוסיית הצוצלות בארץ כמה מאות אלפי זוגות. הצוצלת ניזונה מזרעי צמחי בר, מפירות, מניצנים ומחסרי חוליות. הצוצלת התרגלה לאכול גס שיירי מזון וזרעים של צמחי תרבות (אורז וסורגום). אל הצוצלת (כמו אצל היונים) נטפלת קרצינת היונים - טפיל מוצץ דם, העלול לחדור למגורי האדם. לא ברור אם התפשטות הצוצלת דחקה מינים מקומיים דומים.

הדררה (Psittacula krameri) היא תוכי ירוק וקולני, שמוצאו באסיה. הדררה החלה להופיע בארץ בבר, ככל הנראה כאשר נמלטה מהשבי ("שוחררה" בידי חובבי עופות), החל משנת 1963-4. מושבות נוצרו בהרצליה, ברעננה ובמקווה ישראל. קינון מוצלח ראשון בטבע נרשם בשנת 1983. ב-1989 הוערכה האוכלוסייה שהתפראה בכ-2,000 פרטים, והיא נצפתה מדן ועד אילת. האוכלוסייה גדלה במהירות וגורמת נזקים למגדלי פירות, שמהם ניזונה הדררה. צפויה דחיקת עופות מקנני חורים, כמו דוכיפת ונקר, שכן גם הדררות מקננות בחורים בגזעי עצים. יש לציין כי יש ביולוגים הרואים בדררה מין בר בישראל.

העורב ההודי (Corvus splendens) הוא עוף שמקורו בדרום-מזרח אסיה, משם התפשט דרך ערי נמל (באמצעות אניות) לחופי מזרח אפריקה, לים סוף ועד מפרץ אילת. לאילת הגיע רק ב-1976, כנראה מעקבה השכנה, וקינון ראשון נצפה באילת בשנת 1979. ב-1988 היו 7 זוגות באילת וזוג ביטבתה; בשנת 1990 נצפו כבר 32 זוגות באילת וב-1998 מנתה האוכלוסייה מאות זוגות. גם לכידה של 350 עורבים במלכודות, שנעשתה על ידי הרשויות על מנת להקטין את האוכלוסייה, אינה ניכרת. העורב ההודי ניזון מפסולת מזון, ממזבלות ומטריפת גוזלים וביצי יונים, המקננות באילת באלפיהן. בדרום אפריקה מוכר העורב ההודי כמזיק וטורף ביצים וגוזלים של עופות שונים. גידול אוכלוסייתם באילת עלול לפגוע באוכלוסיות של מיני עופות מקומיים, המהווים מוקד משיכה בינלאומי לתיירות טבע של צפרים, המגיעים לאילת מכל העולם.

הנוטרייה (Myocastor coypus) היא יונק מסדרת המכרסמים. מקורה באמריקה הדרומית, והיא הובאה לארץ בשנת 1950, במטרה לגדלה כחיית פרווה. אולם יונקים עוטים פרווה עבה בחורף, באזורים קרים, ואילו את הנוטרייה ניסו לגדל באחד האזורים החמים בישראל - בעמק הירדן ובעמק בית שאן. עם הזמן נמלטו נוטריות ממכלאות - או שנתנו להן להימלט, משנואשו מטיב פרוותן. הן התפשטו בכל מקווי המים בחבל הים תיכוני, ובדרום - עד אשקלון ושובל. הנוטרייה מזיקה לגידול דגים בבריכות, שכן היא חופרת מחילות בסוללות העפר המקיפות את הבריכות וגורמת לשיבושים בהזרמת המים מבריכה לבריכה. הנוטרייה גם אוכלת צמחי מים, כמו נופר, נימפיאה וסוף, ובכך מונעת את התאוששותם בשמורת החולה וב"אגמון" - השטח שהוצף מחדש בחולה.



דבורת בומבוס האדמה (Bombus terrestris) משמשת מאביקה יעילה בחממות ובמטעי דובדבן. איסוף מלכות הבומבוס מהטבע - לגידול במפעלים - עלול לא רק להתחרות במיני דבורי בר בשטחים שאליהם הוכנסה הבומבוס כמאביק, כשלא הייתה שם באופן טבעי, אלא לדלדל גם את אוכלוסיית הבר במקום מחייתה הטבעי ולפגום במאגר הגנטי של המין בטבע.

את דג הדניס (Sparus aurata), שהוא דג ים-תיכוני, מגדלים באילת בכלובים ימיים. בסוף שנות התשעים נצפו דגי דניס לאורך כל מפרץ אילת, עד שארם א-שייח'. מקורם של דגים אלו בכלובים החקלאיים. עדיין לא ידוע אם ישרדו הדגים במערכת הטבעית.

ביבליוגרפיה:
כותר: דו"ח לטבע נולד : אינטרודוקציה
שם  הדו"ח: דו"ח לטבע נולד : על מצב חיות הבר בישראל
מחבר: שלמון, בני (ד"ר)
תאריך: 1999
הוצאה לאור: החברה להגנת הטבע; הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים
הערות לפריט זה: 1. מתוך דו''ח לטבע נולד, על מצב חיות הבר בישראל 1999
2.יצא בשיתוף עם תנובה ; המשרד לאיכות הסביבה ;הרשות לשמירת הטבע והגנים.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית