הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדעים > אקולוגיה ואיכות הסביבה > פסולת > מיחזורעמוד הבית > מדעים > אקולוגיה ואיכות הסביבה > שמירת טבע וסביבה > חוקים ותקנות עמוד הבית > ישראל (חדש) > אקולוגיה ואיכות הסביבה > פסולת ומחזור
ירוק כחול לבן : ביטאון פורום המשק והכלכלה למען איכות הסביבה



תקציר
בשנת 1994 חתמה ישראל על אמנת באזל. אמנה זו מהווה מכשיר יעיל לפיקוח על תהליכי סחר ושינוע של פסולת מסוכנת באוויר, בים וביבשה.



הגלובליזציה עוברת כל גבול
מחברת: עו"ד אור קרסין


פסולת מסוננת אשר אינה מטופלת כיאות, מאיימת על שלושת מקורות הקיום של המין האנושי: מים, קרקע ואוויר. האיום מקבל מימדים מבהילים, נוכח העובדה כי אוכלוסיית כדור הארץ מייצרת מדי שנה כארבעה מיליארד טון של פסולת מסוכנת, רובה המכריע בתהליכים תעשייתיים.

חומרים מסוכנים רבים הם בדרגת רעילות כה גבוהה, עד שחשיפה לכמות מזערית שלהם עלולה לגרום מוות. חומרים אחרים ידועים כגורמי מחלות קשות או אף מוות, לאנשים שנחשפו אליהם תקופה ממושכת. הטיפול בפסולת מסוכנת דורש ברוב המקרים שימוש בטכנולוגיות מתקדמות וכרוך בהשקעה כספית ניכרת.
מציאות זו יצרה את אחת התופעות הקשות ביותר של NIMBY (ראשי תיבות של "לא בחצר האחורית שלי") במישור הבינלאומי. במדינות המפותחות הצטברו כמויות אדירות של פסולת מסוכנת, כתוצר לוואי של תעשיות הכימיקלים, התרופות, עיבוד המתכות, הפלסטיקה, האלקטרוניקה ועוד.


 

סחר מסוכן


הסכנה הטמונה בפסולות הללו בצד עלויות הטיפול הגבוהות, הניעה את המדינות למצוא להן פיתרונות מחוץ לגבולות ארצן. דרך אחת הייתה להקים את המפעל המזהם במדינה, בה נהוגים תקני וכללי אכיפה סביבתיים רופפים. דרך אחרת הייתה לייצא את הפסולת המסוכנת למדינה כזו. כך התפתח ענף משגשג של סחר ושינוע פסולת מסוכנת מהמערב למדינות העולם השלישי. האחרונות היו נכונות לקלוט את הפסולות המסוכנת עבור תשלום מזערי, או בצע כסף, תוך התעלמות מהנזק הצפוי לאזרחיהן. לעיתים קרובות, מקבלי ההחלטות באותן מדינות כלל לא היו מודעים להשפעות ההרסניות של 'מוצרי הייבוא' על בריאותם וסביבתם של התושבים. המשותף לכל המקרים היה חוסר היכולת המדעית והטכנולוגית של המדינות הקולטות, לטפל בפסולת.

מצב בלתי-נסבל זה, חייב כינון מנגנון בינלאומי, אשר יווסת את כוחות השוק החופשי וימנע את הסחר המסוכן בין המדינות המפותחות לנחשלות. כך באה לעולם, בשנת 1989, אמנת באזל להגבלת המעבר בין גבולות של פסולת מסוכנת: בעת כתיבת שורות אלו מתכנסת הוועידה החמישית של נציגי 133 המדינות החתומות על אמנת באזל, לציון עשור לכינונה.

אמנת באזל הייתה האמנה הבינלאומיות המקיפה הראשונה, לטיפול בהיבטים שונים של חומרים מסוכנים. עד היום, זהו המכשיר היעיל והמשמעותי ביותר לפיקוח על תהליכיה סחר והשינוע של פסולת מסוכנת.
בברכתו לבאי הוועידה, הגדיר מזכ"ל האו"ם, קופי ענאן, את אמנת באזל כ"קרש ההצלה של יבשת אפריקה". אלמלא האמנה, כך טען, הייתה אפריקה הופכת למזבלת החומרים המסוכנים של המערב.

ישראל הייתה בין החותמות המקוריות על אמנת באזל ואישררה אותה בשנת 1994, עם קבלת תקנות החומרים המסוכנים. תקנות אלו אוסרות על ייבוא וייצוא של חומרים מסוכנים מישראל, ללא תעודת היתר מהשר לאיכות הסביבה.



 

איסורים מרחיקי לכת


אמנת באזל קובעת מערכת שלמה של מגבלות ואיסורים השוללים את קיום כללי השוק החופשי ועקרונות הגלובליזציה, בכל מה שנוגע לסחר בפסולת מסוכנת. האמנה קובעת במפורש, כי מדינות שהן צד לה, אינן רשאיות לסחור בפסולת מסוכנת עם מדינות שאינן חתומות עליה.

לאחרונה, התקבל תיקון לאמנה, הנקרא "חרם באזל": איסור כולל על סחר בפסולת מסוכנת בין מדינות OECD (אירגון המדינות העשירות והמפותחות) למדינות שאינן חברות באירגון. עוד קובעת האמנה, כי המדינות החתומות מתחייבות שלא לייצא פסולת מסוכנת למדינות, שידוע כי אין ברשותן כלים ואמצעים לטיפול נאות בחומרים מסוכנים.

ייצוא פסולת מותר רק בתנאי שלמדינה המייצאת אין את הטכנולוגיה המתאימה לטיפול בפסולת, או שהפסולת נחוצה כחומר גלם במדינת הייבוא. במקרה שבכל זאת יתקיים סחר ומעבר בין-גבולי של פסולת מסוכנת, עוגנו באמנה כללים להבטחת שינוע בטיחותי.



 

מנגנון ההסכמה


האמנה כוננה מנגנון אשר מחייב אישור של כל הגורמים, הקשורים בייצוא ובמעבר הבין-גבולי של הפסולת המסוכנת. המדינה המייצאת נדרשת ליידע את מדינת הייבוא, כמו גם את כל המדינות בהן עתיד המיטען המסוכן לעבור. מדינת הייבוא, מצידה, צריכה להודיע על הסכמתה לקליטת הפסולת. היא רשאית גם לסרב או לסייג הסכמתה בתנאי. אם מיטען של פסולת מסוכנת 'נתקע' במעבר בין גבולות, חלה על מדינת הייצוא חובה להחזירו לתחומה.



 

סחר בלתי-חוקי


האמנה קובעת שורה של מקרים, בהם מעברה פסולת שלא בהתאם להוראותיה, ייחשב בלתי-חוקי. במצב כזה קמה זכות פיצוי למדינה הנפגעת. לחילופין, הדבר מהווה עבירה פלילית, אשר בגינה יועמדו העבריינים לדין.
בניסיון להתמודד עם התופעה הנרחבת של סחר בלתי-חוקי בחומרים מסוכנים, הוחלט בוועידה השלישית של המדינות החתומות, לשתף פעולה עם אינטרפול ועם אירגון המכס העולמי (WCO). שיתוף-הפעולה אמור לסייע באיתור ובמניעת הסחר והשינוע הבלתי-חוקיים.



 

פסולת מסוכנת לישראל



נישראל מייצרים קצת פחות מ-200 אלף טונות של פסולת מסוכנת בכל שנה. כ-50 אלף טונות מתוך כמות זו מטופלים ברמת חובב. חלק מהפסולת מועבר לשריפה, חלקה האחר מוטמן וחלקה הקטן ממוחזר. כ-130 אלף טונות של פסולת מטופלות מחוץ לרמת חובב תחת פיקוח. פסולת זו בעיקרה ממוחזרת או שנעשה בה שימוש חוזר.

קיימות הערכות כי היתרה, כ-20 אלף טונות, מוחזקת ומטופלת בדרכים לא חוקיות. ידוע כי פסולת מסוכנת מוטמנת בדרך לא חוקית ואף מוזרמת למערכת הביוב.

"חוק חומרים מסוכנים" (1993) אוסר באופן מוחלט על אדם או תאגיד לעסוק או לסחור בחומרים מסוכנים, ללא היתר מהממונה שהוסמך על-ידי השר לאיכות הסביבה. חובה זו נוספת על החובה לקבל רישיון עסק, לפי החוק לרישוי עסקים. היתר ניתן לתקופה של פחות משנה עד שלוש שנים או יותר, בתנאי שהמבקש עומד במגבלות החוק. ההיתר קובע לפרטים את סוג החומרים, בהם רשאי מחזיק ההיתר לסחור ומטרת השימוש בהם. הממונה רשאי להתנות את מתן ההיתר בתנאים כגון אופן החזקת החומרים והטיפול בהם.

בשנת 1997 תוקן "חוק חומרים מסוכנים" והוחמרו העונשים על העבריינים. העונש המינימלי נקבע על קנס בסך 150 אלף ש"ח, או שישה חודשי מאסר. העונש המירבי נקבע על קנס בסך 600 אלף ש"ח, או שלוש שנות מאסר. כל העבירות לפי החוק הן מסוג "אחריות קפידה". כלומר, אין צורך להוכיח את כוונת המפר. כמו כן, מטיל החוק אחריות על נושאי המישרה בתאגיד.

החוק מכיר בשני אמצעים נוספים: צו פינוי רעלים (צו מינהלי), אשר יכול להינתן על-ידי הממונה לפני הגשת כתב אישום, וקובלנה, אשר יכולה להיות מוגשת באם לא הוגש כתב אישום על-ידי הרשויות.



 

שינוע פסולת מסוכנת


הובלת חומרים מסוכנים, ובכלל זה פסולת מסוכנת, היא בעיה אקוטית בארצנו. היעדר מערכת מסילתית ראויה לשמה (אשר משמשת במרבית המדינות לשינוע מיטענים מסוכנים), מחייב את השימוש במערכת הכבישים. כך, רוב החומרים המסוכנים מובלים במשאיות. אלו, כידוע, חשופות לתאונות מסוגים שונים.

בשנת 1997 נחקק "חוק שירותי הובלה", במטרה להגביר את הבטיחות בהפעלת רכב מסחרי ובמתן שירותי הובלה, להגן על הצרכן ואיכות הסביבה. החוק מחייב רישוי שלחברות תובלה ומטיל תנאים בטיחותיים וסביבתיים נוקשים. עם זאת, אנו עדיין ממתינים לתקנות, אשר יפרטו את התנאים הספציפים הנוגעים לתובלת חומרים מסוכנים.

* אור קרסין הינה עורכת דין המתמחה בדיני סביבה.

ביבליוגרפיה:
כותר: הגלובליזציה עוברת כל גבול
מחברת: קרסין, אור (עו"ד)
תאריך: דצמבר-ינואר 2000 , גליון 29
שם כתב העת: ירוק כחול לבן : ביטאון פורום המשק והכלכלה למען איכות הסביבה
הוצאה לאור: ביטאון פורום המשק והכלכלה למען איכות הסביבה בישראל
הערות לפריט זה: אור קרסין הינה עורכת דין המתמחה בדיני סביבה
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית