החורף האחרון היה אחד השחונים ביותר בעשרות השנים האחרונות, על כל הנזקים הנגרמים מכך לחקלאות ולמקורות המים המדולדלים. עקב כך נאלץ שר החקלאות להכריז על 1999 כשנת בצורת.
מי ישלם, בסופו של דבר, את חשבון המים?
המימטרים לסירוגין שירדו במהלך חג הפסח ואחריו, לא שיפרו בהרבה, מבחינה הידרולוגית, את מקורות המים שלנו. הם היו בבחינת לעג לרש בשנה שחונה, שבה כמות הגשמים, במרבית אזורי הארץ, נעה סביב 50% מהכמות הרב-שנתית הממוצעת. כך למשל, מאז 1860 לא נרשמה בירושלים כמות כה נמוכה של מישקעים כמו השנה: כ-140 מילימטר, לעומת ממוצע רב-שנתי של 550 מילימטר.
באזור לכיש ירדו רק 140 מ"מ, כ-30% מכמות המישקעים השנתית. בנתניה, ירדו 220 מ"מ, לעומת 550 מ"מ בממוצע רב-שנתי. באזור הנגב המערבי נמדדו רק 25%, ובצפון הארץ 50% מהממוצע הרב-שנתי. מיפלס הכינרת עומד, בימים אלה, על מינוס 212 מ' מתחת לפני הים, מטר שלם פחות מהמיפלס בתקופה המקבילה אשתקד.
בחורף 'נורמלי' עומד המיפלס על מינוס 209 מ'.
"זהו אחד החורפים השחונים ביותר בעשרות השנים האחרונות, על כל הנזקים הנגרמים מכך לחקלאות ולמקורות המים המדולדלים", מציין צבי אורטנברג, יו"ר מינהלת הכינרת. "כמות המים הזמינים שמגיעים לכינרת בשנה ממוצעת היא 300 מיליון קוב, ואילו השנה הגיעו אליה רק 100 מיליון קוב".
לדבריו, השפיעה אל הכינרת מהירדן ומהנחלים סביבה, היא מזערית ולמעשה, מתקזזת עם ההתאיידות והצריכה השוטפת של מים מתוך האגם (שכוללת גם אספקת כמויות המים עליהן התחייבה ישראל לירדן).
אורטנברג צופה, כי מיפלס הכינרת יירד בסוף הקיץ לשפל חסר תקדים של מינוס 213 מ', ו'אדום' תחתון בהחלט, שאותו אסור לעבור. הירידה הצפויה נובעת, בין היתר, גם בשל פעילות המוביל הארצי: השקיית השדות החקלאיים גוברת בחודשי האביב, בעוד אספקת המים לצרכים ביתיים ותעשייתיים שומרת על רמה קבועה.
גם מצבם של המאגרים התת-קרקעיים בכי רע: אקוויפר ההר הידרדר לשפל הנמוך ביותר מתחילת העשור. מצבו של אקוויפר החוף טוב מעט יותר, וניתן לשאוב ממנו יותר מאשר בשנה רגילה. אך בכל מקרה, מיפלסי האקוויפרים נמוכים מהממוצע החורפי הרב-שנתי.
 |
איכות מי האגם בסכנה |
50 מומחים בתחומי עיסוק שונים הקשורים לאיכות מי הכינרת ומי השתייה של ישראל, דנו באחרונה בהצעה להוריד את 'הקו האדום' התחתון לשאיבה מהכינרת, ממינוס 213 מטרים למינוס 214 מטרים. רובם סברו, כי אסור בשום אופן לשנות את 'הקו האדום' שכן, הדבר עלול לפגוע באיכות מי האגם.
הם המליצו על שמירת טווח בטיחות רחב דיו, שימנע פגיעה באיכות המים. לטענתם, האגם עבר בשנים האחרונות שינויים משמעותיים, כולל פריחה מוגברת של אצות מסוגים שונים, עלייה ברמת המליחות, התרבות דגים מסוגים מסויימים וצימצום מיני דגים אחרים. כל שינוי נוסף עלול לגרום נזק בלתי-הפיך למי הכינרת.
השר לאיכות הסביבה, רפאל איתן, קבע בדיון כי אסור לשנות את 'הקו האדום' והוסיף, כי תיכנון משק המים מחייב ראייה ארוכת טווח, פיתרונות חלופיים (התפלה, הגברת השימוש במי קולחין להשקיית השדות) וביצוע תיקונים והחלפת צנרת למניעת בריחת מים.
באמצע אפריל, עקב מצבו המדאיג של משק המים, הכריז השר איתן על שנת 1999 כשנת בצורת. בנוסף, הוחלט לקצץ את מכסות המים לחקלאים בשיעור של 40%. בכינרת, מגבילים את 'הקו האדום' למינוס 213 מ', ולא ישאבו מתחת לזה. הצריכה הביתית של מים שפירים היתה אשתקד 630 מיליון מ"ק (כאן אין הקצאה) ובתעשייה - 125 מיליון מ"ק. הקיצוץ בשימוש במים השפירים ייעשה במערכת הארצית הכוללת, מצפון לאגן היקוות הכינרת, כל הגליל העליון ורמת הגולן, הכינרת עצמה, המוביל הארצי ושני האקוויפרים. הקיצוץ אינו כולל אזורים כמו ערבה, בקעת הירדן, כיכר סדום, עמק בית שאן וגוש פרוד, המנותקים מהמוביל הארצי.
יורם תמרי, רכז תחום המים במרכז החקלאי, מתריע על כך, שלא נעשתה עד היום כל פעילות הסברה בנושא חשיבות הצורך בקיצוץ גם במיגזרים אחרים.
"החקלאים מוכנים לשתף פעולה אך דורשים פיצוי על הנזק שייגרם להם, המוערך בין 700-800 מיליון שקלים", הוא אומר. "לעומת זאת, אם יקצצו את ההשקיה באופן סלקטיבי (לפי גידולים), אפשר יהיה להקטין את הנזק ב-300 מיליון שקלים".
תמרי טוען עוד שאפשר היה למנוע חלק גדול מהקיצוץ, אם היו מנתבים את זרימתם של מי הקולחין במספר גדול של אזורים בארץ, לשדות ולא לנחלים. מדובר בכמויות של 200-230 מיליון מ"ק. לדבריו, כל גידולי החורף החד-שנתיים בשדות שמאזור תל-אביב ודרומה, כגון חיטה, קטניות, תירס, חמניות ועוד, לא יניבו השנה כל יבול ולא תהיה כל תמורה למגדל.
