מט לפרימט

מגוון מיני הפרימטים על פני כדור הארץ מדלדל במהירות. האצבע המאשימה מופנית כלפי קרוביהם, בני-האדם, הדוחקים את רגליהם מהיערות, צדים אותם למאכל, למטרות שעשוע או לניסויים רפואיים

אחת האטרקציות המרכזיות בכל גן חיות הם הקופים. אך לא רבים מרבבות המבקרים, מבוגרים וצעירים כאחד, יודעים כי הם ו'אבות אבותיהם' הקדומים שמאחורי הסורגים, הם הנציגים היחידים של משפחת הפרימטים באזורנו.

בזואולוגיה, פרימט (מהמילה הלטינית primus, ראשון) הוא שם כולל לסדרה של יונקים עילאים, הכוללת קופיפים, קופים ובני-אדם. בעולם כולו ידועים כיום 233 מיני פרימטים, מרביתם מאויימים וחשופים לסכנת הכחדה במידה זו או אחרת.

דו"ח שפרסם לאחרונה האיגוד העולמי לשימור, מעריך שכמחצית ממיני קופי האדם (Apes), הקופיפים
(Lemures) והלוריסים (יונקים ליליים מטפסים, דמויי קוף), נמצאים בסכנת הכחדה של ממש.

האיום הקיומי על הפרימטים גדול יותר, יחסית לקבוצות היונקים הגדולות האחרות. גם בין המינים שאוכלוסייתם מוגדרת יציבה יחסית, ב-18% מהם כבר ניכרים סימני הידלדלות. משם ועד למעמד של מין בסכנת הכחדה, המרחק אינו רב.

רק מין אחד ממשפחת הפרימטים משגשג, פורח, ממלא את כל כדור הארץ ומכלה את משאביו בקצב מואץ. המין האנושי, כמובן. במונחים גלובליים, מספר הפרטים במין האנושי עולה כיום על סך כל מספר הפרטים באוכלוסיות הפרימטים למיניהם. הצרה, שהיחס שלנו כלפי קרובינו הרחוקים, שותפינו עלי אדמות, רחוק מלהיות ידידותי.

פוגעים בבתי-הגידול

הפרימטים הלא-אנושיים התנחלו בסביבות אקולוגיות שונות ומשונות, החל במורדות הרים מושלגים בסין וכלה במדבריות שחונות בערב הסעודית. אך מרביתם מרוכזים בחגורת היערות הטרופיים שבאזורים המשווניים.

פרימטים רבים חיים ביערות האמזונס בברזיל. עד היום זוהו באזורים אלה 77 מינים, ומדי שנה נוספים להם מינים חדשים. מגוון רחב של קופים יש גם באינדונזיה (33 מינים), זאיר (33 מינים) ומדגסקר (30 מינים). מעניין לציין שבמדגסקר, אוכלוסיית הפרימטים (פרט לאדם) הומוגנית יחסית, ומורכבת אך ורק מקופיפי למור, שהם הפרימטים הנמוכים ביותר בסולם האבולוציה החיים כיום. אוכלוסייה זו שומרת על בדידות מזהירה, ותפוצתה מוגבלת למדגסקר ולאיי קומורוס השכנים.

בהיותם קלים לזיהוי בשטח ונתונים תחת מעקב זה שנים רבות, משמשים הפרימטים גם כמדד טוב לבריאות
האקולוגית של היערות בהם הם מתגוררים.

ההשפעה החמורה ביותר של האדם על פרימטים אחרים, מתבטאת בגרימת שינויים משמעותיים בבתי הגידול שלהם (בעיקר כריתת עצים ובירוא יערות למטרות בנייה או חקלאות), עד כדי הרס מוחלט שלהם.

כל אוכלוסייה של מין מסוים זקוקה לשטח מחיה מינימלי, אשר מאפשר קיום מספר פרטים מינימלי. כאשר השטח ומספר הפרטים יורדים אל מתחת לקו האדום - מתחיל תהליך ההיכחדות. ואכן, כ-90% מהמינים שבסכנת הכחדה הגיעו למצבם זה, לאחר שאזורי המחיה שלהם פוצלו למשבצות-קרקע קטנות מדי, שאינן מאפשרות קיום מספר מינימלי של פרטים. יערות הגשם לאורך החוף האטלנטי של ברזיל, השתרעו לפני כשלוש מאות שנה על כ-10 מיליון קילומטרים מרובעים. כיום נותרו מאותם יערות-עד רק טלאים, משהו כמו 5-3 אחוזים מהשטח המקורי. ביערות אלה זוהו בעבר כ-12 מיני פרימטים. כיום, 11 מהם נמצאים בסכנת הכחדה, ובקושי ניתן למצוא אותם בחלקות היער שנותרו פה ושם.

יערות בראשית רבים 'גולחו' גם באסיה, במערב אפריקה ובמדגסקר. קופי האורנג-אוטנג והקופים האסיאתיים הגדולים, שחיו אלפי שנים בנחת ובשלווה ביערות אינדונזיה ומלזיה, נושלו בעשרים השנים האחרונות מ-80% מתחומי המחיה שלהם.

קודם הורגים את ההורים

פרט לשימפנזים, האדם הוא הפרימט היחידי שבדרך קבע צד פרימטים אחרים. המחיר האקולוגי כבד ביותר. קרוב לחמישית מכלל מיני הפרימטים שהוגדרו כמאויימים, עדיין משמשים מטרות לצייד. הפגיעה קשה במיוחד במקומות בהם יש דרישה רבה לבשרם. בארצות מרכז אפריקה, הפרימטים 'תורמים' כרבע מכלל בשר הצייד הנמכר בשווקים. גרוע מכך, צייד פרימטים למכירה בשווקים, מהווה מקור הכנסה עיקרי של כפריים רבים.

פריצת דרכים ביערות מאפשרת לציידים גישה נוחה ושלל עשיר יותר. מעבר לכך, בעלות הזיכיון לכריתת עצים, מציידות את עובדיהן בנשק ומעודדות אותם לצוד כ'השלמת הכנסה' כמובן, שמנהלי החברות נוטלים לעצמם אחוז מסוים מהשלל.

פגיעה נוספת ומשמעותית באוכלוסיית הקופים, נגרמת עקב הביקוש הרב להם כחיות-מחמד ולניסויים רפואיים ומדעיים. צייד פרימטים לתעשיית חיות-המחמד נפוץ בעיקר בדרום-מזרח אסיה, עם העדפה ברורה לגורים צעירים. אך על-מנת לצוד אותם בלי הפרעה, טובחים תחילה את ההורים. אומנם, בארצות רבות כבר קיימים חוקים שאוסרים על סחר בפרימטים, אך עדיין אין אכיפה מספקת.

צייד קופים למטרות מחקר רפואי, מהווה בעיה מיוחדת. היבואניות הגדולות של קופים למעבדות הן ארצות-הברית, אנגליה ויפאן, כאשר הביקוש עומד על 40 אלף פרימטים לשנה. אך ראוי לציין שמאז 1980, ארצות רבות אוסרות על ייצוא פרימטים לצרכים אלה, ובמעבדות לומדים לגדל קופים בשבי למטרות ניסויים.

מפנה לטובה חל ב-1994, כאשר אינדונזיה והפיליפינים אישרו חוקים האוסרים על סחר בקופים. ארצות אלה סיפקו קודם לכן עד 80% מהביקוש העולמי לקופים.

קוף חי משתלם יותר

חשוב לציין שישנן גם מערכות יחסים חיוביות בין בני-אדם לקופים: למשל, כשמכריזים על קופים כחיות קדושות, נפסק הציד שלהם, אזורי המחיה שלהם נשמרים בקנאות והם נהנים מאספקת מזון סדירה. מטיילים במזרח הרחוק בוודאי נתקלו בקופים המאכלסים מקדשים בהודו ובנפאל. גם בניגריה יש קוף נדיר שהוכרז כקדוש.

קופים בסכנת הכחדה הם בראש מעייניהם של האירגונים הלוחמים לשימור המינים. אחד מהם הוא הקוף טמארין, החי בדרום-מזרח ברזיל.

סיפור הצלחה ידוע הוא זה של גורילות ההרים ברואנדה. הדבר התאפשר על-ידי שימור כל אזורי היערות והפיכתם לאתר תיירות. שמורה זו מכניסה למקומיים כ-10 מיליון דולר לשנה, מה שמוכיח כי גם קופים חיים משתלמים.

ההגנה על הקופים הגדולים נמשכה גם בשיא מלחמת האזרחים בין רואנדה ובורונדי השכנה, לא מעט הודות למסירותם של מתנדבים מארגוני השימור.

דוגמאות אלה ממחישות שלא רק צריך, כי אם גם ניתן לשמר את 'קרובינו' האבולוציוניים מפני הכחדה. הדבר החשוב ביותר הוא לשמר את אזורי המחיה שלהם, ולא לצודם בכמויות בלתי מבוקרות. זאת, מתוך כבוד לזכותם להתקיים, כפי שהדבר נכון גם לגבי מיני בעלי-חיים וצמחים אחרים, שותפינו בעלי הזכויות על פני כדור הארץ.

* תורגם מתוך World Watch, Vital Signs