לא נותנים לטבע לעשות את שלו

רמת התערבות האדם בטבע הגיעה לממדים כאלה, שמנגנוני הבקרה הטבעיים שוב אינם מסוגלים לייצב מערכות ביולוגיות רבות. התוצאה: הכחדה המונית של צמחים ובעלי-חיים, הצפויה להגיע למיליון פרטים עד סוף המאה. איש לא יידע לעולם אם בין המינים הנכחדים הסתתרה תרופת-פלא לאיידס או לסרטן.

המושג "מגוון ביולוגי" (Biodiversity) או "מגוון מינים", הפך להיות שגור על לשונם של יותר ויותר אנשים שאינם בתחום האקדמיה. זהו ביטוי למודעות העולה לבעיות איכות הסביבה אפילו אצל הישראלי המצוי, הטרוד לרוב בבעיות קיומיות.

מגוון ביולוגי היא הגדרה כוללת לכל צורות החיים, מנגיפים וחיידקים ועד לצמחים ובעלי-חיים עיליים, ובכלל זה תת-מינים וזנים ייחודיים. המאגר הגלובלי הזה כולל היום בין 5 ל-10 מיליון צורות חיים שונות, המשובצות במערכת פיזיקלית-כימית של תנאים סביבתיים, כגון מיני קרקע שונים (אדמה קלה, אדמה כבדה, חול, סלעים); תמיסות מימיות, החל ממים טהורים, מי ים עד למי ים המלח; סביבה גזית, בעיקר האוויר שבאטמוספרה על שכבותיה השונות - אך גם במעמקי הים והאדמה.

משאבים אלה של חומרים לא-אורגניים, ויצורים חיים המייצרים ומפרישים חומרים אורגניים, מהווים יחד מערכת מורכבת ביותר, עם יחסי גומלין מורכבים ואיזון מאוד דינמי. תנאים אלה שומרים על איכות האוויר, איכות המים ושאר המשאבים החיוניים, ומאפשרים את קיומו של המין האנושי.

המגוון הביולוגי מתבטא גם בשוני הרב בין בתי-הגידול (הביטט). לצורך ההשוואה, ניקח דיונה של חול ושונית אלמוגים, אשר בשתיהן קיימות חברות חי וצומח. הדיונה אחידה במבנה, והחיים בין גרגירי החול דורשים התאמה מיוחדת לתנאים קיצוניים. מסיבה זו, בדיונה מתקיים מגוון מינים דל יחסית ליחידת השטח.

מנגד, שונית האלמוגים על המבנה המורכב שלה והתנאים הסביבתיים המגוונים, מאפשרת למספר רב מאוד של מינים ופרטים למצוא בה את גומחות החיים שלהם. וכך, סביב השונית נוצרת חברה בעלת מגוון ביולוגי עשיר ביותר, ומרבית המינים מיוצגים על-ידי מספר קטן יחסית של פרטים ליחידת אורך השונית.

לימוד והיכרות המינים המרכיבים חברה מסוימת הנו מורכב מאוד, ומחייב שיטות מדידה וסטטיסטיקה מתוחכמות ביותר. לדוגמה, אם נדגם לאורכו של קו מצפון לדרום, נפגוש מינים אחרים מאלה שנפגוש לאורך קו ממזרח מערב. תוצאות המדידה תהיינה תלויות בקו האורך או הרוחב שנבחר.

הערכת נוכחות המינים השונים בהביטט מסוים, תלויה גם במספר הפרטים מכל מין הנוכחים באותה סביבה, כמו-גם במידת הפיזור והמעורבות ההדדית שלהם. לצורך המחשה: על שטח בן 100 דונם גדלים 100 מיני צמחים. במקרה האחד הם מפוזרים בשטח, כך שעל כל דונם מתקיים מין אחד בלבד. במקרה השני, כל דונם 'מארח' נציגות של כל מאת המינים. במקרה הראשון, אם נדגם אחוז אחד מהשטח ונזהה את המינים המצויים בדונם אחד, נסיק כי מגוון המינים דל ביותר. במקרה השני נסיק, כי לפנינו אזור עשיר במינים שונים.

רק החזקים שרדו

כיצד נוצר בטבע מגוון מינים יציב? נתאר לעצמנו אי בתולי שזה עתה נוצר בים. כעבור זמן-מה יגיעו ויתנחלו עליו מספר פרטים ממין מסוים. במהרה יתווספו אליהם מינים נוספים, ותיווצר חברה שמתקיימים בה זה לצד זה חיידקים, חד-תאיים, רב-תאיים קטנים וכלה בצמחים ובבעלי-חיים עילאיים יותר. באופן טבעי, כל מין יהווה חוליה במארג המזון של טורפים-נטרפים, ובין כולם ייווצרו יחסי גומלין של תחרות, תלות, סבילות, או שיתוף.

עם הזמן, תתארגן כל החברה למין מערכת של יצרנים-צרכנים, המאוגדים במערכת זרימת 'אנרגיה' מאוזנת. כמו כל המערכות האנרגטיות, גם מארג מינים זה נשלט על-ידי החוק השני של התרמודינמיקה, המבוסס על עיקרון היציבות. דהיינו, כל מערכת כזו, רבת מינים ופרטים או דלה, משתנה עד הגיעה ליציבות דינמית, הנשמרת על-ידי מנגנוני בקרה פנימיים. במצב טבעי, מחזירים מנגנוני הבקרה את המערכת ליציבותה.

לדוגמא, על אי בודד במרכזו של אגם רחב-ידיים, נעשה מעקב אחר אוכלוסיות האיילים אוכלי העשב, והזאבים הניזונים מבשר האיילים. התברר כי כשאוכלוסיית האיילים גדלה עקב עונה משופעת בעשב, גדלה גם אוכלוסיית הזאבים. אך עם הזמן להקת הטורפים הפעילה גורמת להקטנת מספר האיילים.

הדלדול באוכלוסיית האיילים (קרי, מקורות המזון), יביא עם הזמן לדלדול במספר הפרטים בלהקת הזאבים, מה שיאפשר ליותר עופרים להגיע לבגרות, יביא לשגשוג להקת האילים וחוזר חלילה. מערכות בקרה כאלה הכוללות את כל מגוון המינים באזור, הן המאפשרות יציבות דינמית של מארג המזון.

נחזור לעולמנו הגדול, שהחיים עליו החלו לפני 4-5 מיליארד שנים. ברור שבמהלך פרק-זמן כה ארוך, עברו על החי והצומח תהפוכות רבות מאוד. מצד אחד, בתהליכי האבולוציה, התפתחו קבוצות גדולות של מיני יצורים, בעוד שקבוצות אחרות נעלמו כליל. כל עידן מצטיין בחברות חיים שונות. כך, בתהליך של ברירה טבעית, התפתח העולם הביולוגי כפי שאנו מכירים אותו. בעולם הזה, מהחיידקים ועד היצורים העיליים שבו, שרדו רק אלה שפיתחו מנגנוני הגנה מותאמים לתנאי סביבתם, שמנעו את הכחדתם על-ידי שכניהם. תהליך זה של ברירה טבעית והישרדות המינים המותאמים ביותר לסביבה ולשאר המינים בחברה, מביא ליצירת חברות עשירות במינים, ויציבות יחסית. חברות מורכבות כאלה ניתן למצוא ביערות טרופיים, או בשוניות אלמוגים. כמובן שאזורים אחרים (לדוגמא, הרים גבוהים, מדבריות, שדות קרח, מצולות האוקיינוס) עשויים להיות דלי מינים, או אפילו כאלה שתומכים רק במעט מאוד מינים שרדניים ביותר.

האדם הצטרף למערכות אלו לפני זמן לא רב יחסית. בראשית, הוא היה סתם עוד פרט בחברות קיימות. אבל במהרה, המין הזה יצר לעצמו מערכות אקולוגיות נפרדות, הכוללות ביות בעלי-חיים וצמחים לאספקת צרכיו. התפתחותו האינטלקטואלית והטכנולוגית, הבטיחה לו עם הזמן שליטה כמעט מוחלטת על כל העולם הביולוגי. ההתרבות המואצת בעידן המודרני, גרמה לעלייה חדה בניצול המשאבים הסביבתיים, וכך התחיל האדם את התערבותו המשמעותית במגוון הביולוגי.

עולם הולך ונכחד

המגוון הביולוגי הוא היסוד עליו נבנתה הציוויליזציה המודרנית, ועליו מושתת גם המבנה החברתי של האדם. יציבות המערכות הביולוגיות מוצאת ביטוי בכל תחומי החיים. לדוגמה, בשנים האחרונות פותחו כעשרת אלפים תרופות חדשות שמקורן בצומח או בחי.

דוגמה בולטת הן התרופות האנטיביוטיות החדשות, שמרביתן מופקות ממיני עובש. גם ענפי תעשיה רבים משתמשים בתרכובות מהצמח ומדי יום ביומו מתגלים חומרים חדשים הנוצרים בטבע ומסוגלים לתת מענה לבעיות חשובות של רפואה, ייצור מזון ועוד.

אך לצד הפקת חומרים מהטבע למד האדם לייצר גם חומרים סינתטיים רבים, שאת חלקם הוא מייצר בהיקף של מיליוני טונות. במגוון התרכובות החדשות יש ברכה רבה, אבל גם קללה. חלק מהחומרים הכימיים החדשים משתחררים לסביבה בתהליכי ייצור או שימוש רשלניים, או נזרקים לסביבה כפסולת עם תום השימוש. חלק ניכר מהחומרים אלה פוגעים במרכיבים הטבעיים של חברות היצורים החיים.

חומרים פעילים אחרים, כמו חומרי דשן או חומרי הדברה, נשפכים בכמויות של מיליוני טונות היישר לסביבה. הם גורמים לשינוי משמעותי באתרי מחיה, עד כדי הכחדת היצורים שהתקיימו עליהם. כיום, עולם החי והצומח מצוי בתהליך הכחדה שדומה לו התרחש רק לפני 65 מיליון שנים, בעת הכחדתם של הדינוזאורים עקב אסון אקולוגי עולמי.

אין ספק בכך שמבחינה עובדתית, התפתחות האנושות בהכרח מלווה בפגיעה הולכת וגדלה במורכבות הסביבתית. פיתוח החקלאות והמהפכה הירוקה הפכו שטחים רבים שהיו מגוונים באוכלוסייתם, לחד-מיניים לצורך הספקת יבול. הציד והדיג, גם אלה תרמו ותורמים לדלדול או הכחדה של מינים.

סנפירי כרישים כמעדן

רמת התערבות האדם בטבע הגיעה לממדים כאלה, שמנגנוני הבקרה הטבעיים, כבר אינם מסוגלים לייצב מערכות ביולוגיות רבות. קצב הריבוי המהיר, יחד עם העלייה בהיקף הייצור, יוצרים דרישה גוברת למשאבים סביבתיים. אוכלוסיית סין, לדוגמה, גדלה ב-14 מיליון נפש בשנה. כ-100 מיליון סינים כבר מרוויחים עד 40 אלף דולר בשנה, ומעלים את הביקוש למוצרים סביבתיים, כולל מוצרים אזוטריים, להם יש קהל צרכנים אדוק במזרח הרחוק.

בשנת 91 יובאו להונג קונג כ-28 אלף טון סנפירי כרישים, הנחשבים מעדן מלכים וגם פריט פולחני. לא קשה לחשב כמה עשרות אלפי כרישים נטבחו, כדי לספק את הביקוש. צלחת מרק סנפירי כרישים נמכרת שם ב-80 דולר, קילוגרם כבד של דג דקר ב-200 דולר ושפתיים של דג טיפאר ב-220 דולר למנה.

סוסוני-ים מיובשים נחשבים במזרח הרחוק כמעוררי חשק (אפרודיזיאק). לצורך זה מחסלים כ-20 מיליון מהם שנה. כך נפגע המגוון הביולוגי, לפעמים אף מבלי שיביא תועלת ממשית לאדם.

לפי חוקרים שונים, נכחדים כל יום עשרות מינים ועד סוף המאה צפויה הכחדה של כמיליון מינים, שאת הערך של רובם כלל איננו יודעים. לרוב, הכחדה כזו היא שילוב של פיתוח בלתי-מתחשב ואדישות, בייחוד של מקבלי ההחלטות בחברה. זאת, במציאות בה רבים מודעים לחשיבות השימור של חברות החי, על המגוון בתוכן.

עד היום, מתוך כ-250 אלף מיני צמחים בעולם, רק חלק קטן נחקר מבחינת ניצולו האפשרי לטובת האדם, ורק לגבי אחד ממאה ידוע המבנה הגנטי שלו. באשר ל-800 אלף צמחים ירודים, כולל בקטריות, הידע דל עוד יותר. כך הדבר גם לגבי מרבית בעלי-החיים.

רק עכשיו אנו מגלים שעל-ידי הנדסה גנטית של זנים מיוחדים, ניתן להגיע לתוצאות בעלות חשיבות רפואית או תזונתית עצומה. לפי הערכות מבוססות, ההנדסה הגנטית בחקלאות תגדיל את היבולים במידה ניכרת, ותספק מזון למיליארד הילדים שייוולדו בקרוב. אך עם כל ההבנה הזו, אלפי זנים בלתי-ידועים נכחדים ללא צורך.

פניצילין בזכות העובש

דלדול מגוון המינים באוכלוסייה קיימת, פוגע בזרימת האנרגיה שבמערכת וביציבותה. לדוגמה, אצות-הים החיות בשיתוף עם האלמוגים, 'עוזרות' לאלמוגים בתהליך השקעת הסידן לבניית השלד שלהם, ובאמצעות השלד נבנית השונית המאפשרת קיום מגוון רב של יצורים. זיהום מי הים פוגע באצות אלה, ובתגובת שרשרת, נפגע כושרם של האלמוגים להשקיע סידן, ועם זה נפגע שיווי המשקל הדינמי בשונית.

תהליכי ההרס גוברים על תהליכי הבנייה, ועם הזמן, השונית עשירת המינים נהרסת. סרטנים ודגים עוזבים את ההביטט המיוחד, ואצות אחרות משתלטות על המצע. החברה החדשה שתיווצר הנה אחידה יותר ולה מגוון ביולוגי נמוך ביותר.

דוגמה נוספת מהיבשה: כשאנו שותלים יער של מחטניים, כל המגוון הקיים של הצומח הנמוך מתחסל ותוך כמה שנים תיווצר חברת צמחים חדשה, דלה ביותר מבחינת המגוון הביולוגי הן של הצמחים והן של בעלי-החיים שבתוכו.

וכך, פגיעה במגוון מינים היום, מכחידה מינים רבים שערכם לסביבה עצמה וגם לנו, כבני-אדם, עדיין אינו ידוע, ואולי לא ייוודע לעולם. צריך לזכור, שאלמלא הכרנו את העובש הזעיר פניציליום, לא היינו מגלים את הפניצילין. אלמלא חקרנו את הפרג, לא היינו יודעים כי ניתן להפיק ממנו את הסם אופיום, על התועלת והנזק שבו.

בארצות-הברית בלבד, תרופות שמוצאן מצמחים גלגלו בשנות ה-80 חזור מכירות של 16 מיליארד דולר. אך לעולם לא נדע כמה "תכונות מופלאות" נכחדות עם השריפות, המכלות מיליוני דונמים של יערות באמזונס, מיליוני דונם קרקע שהזדהמה ועוד.

להתאים את המדע לשימור

ניצול בלתי מבוקר של משאבי הסביבה לא רק מדלדל אותן ישירות, אלא גם מלווה בייצור כמויות אדירות של פסולת החוזרת בסוף התהליך לסביבה ופוגעת בבריאות המערכות ויציבותן. מרבית בעלי-החיים והצמחים צויידו במנגנונים, המסוגלים להגן עליהם מפני עשרות אלפי התרכובות החדשות שהאדם מייצר.

לעומת זאת, אין בכוחה של הסביבה 'לנקות' את עצמה מכמויות הפסולת העצומות, האוקיינוסים אינם מסוגלים לסלק את עודפי הפחמן הדו-חמצני, הנפלט מארובות התעשייה לאטמוספרה, ואוכלוסיות החיידקים
והפטריות אינן מסוגלות לשמור על תקינות הקרקע, אל נוכח מתקפת המזהמים.

כך אנו מערערים את יציבות הסביבה, פוגעים במגוון הביולוגי, והופכים אותו לדל ופגיע יותר. מדענים שמדדו את שיעור ההכחדה הטבעי בעבר, מעריכים כי בין 2 ל-4.6 משפחות שלמות של מינים נעלמו כל מיליון שנה. שיעור זה עלה לכדי חמישים משפחות של צמחים כבר בשלהי המאה העשרים, יחד עם אלפי מינים של בעלי-חיים הקשורים בהם.

היום, קצב הכחדתן של צורות החי עולה לאין שיעור על הקצב האבולוציוני הטבעי של התפתחות מינים חדשים. האדם חייב להתאים את המדע והטכנולוגיה לשימור הקיים. כך, לא רק נשמור על יציבות סביבתית ומגוון ביולוגי טבעי, אלא ניתן גם שהות ואפשרות למדע המודרני לגלות את מיליוני היצורים שעד היום עוד לא גילינו, להכיר את תכונותיהם וללמוד כיצד ניתן לנצלם לתעלתנו.

במובן מסוים, משאבים טבעיים דומים למשאבים של ידע. ובמידה ולא משתמשים בצורה מתאימה בספקי המידע האלה, הם נוטים להצטמצם דרמטית. כך גם במגוון הביולוגי. שימוש חכם ותומך מבטיח את המשך קיומו. תיאורטית, קיימת אפשרות שאחד הצמחים, החיידקים או בעלי-החיים השותפים לנו בעולם, מכיל חומרים המסוגלים לרפא את מחלת האיידס, הסרטן או מחלות קטלניות אחרות.

להגביר את שיתוף-הפעולה

לאחרונה, ניכרת עלייה במודעות בישראל. מתפתחת הגישה הדורשת פיתוח תוך התחשבות, וחינוך לבעיות שימור ובריאות סביבתית. גוברים הקולות הדורשים הקצאת אזורים ביבשה ובים לצורך שמירת טבע, והגנה מלאה על הקיים בתוכם לשימור המגוון הסביבתי. התרבות של האדם המודרני בנויה על קיום בתוך מגוון רחב
של ערכי טבע.

כך זה בעולם כולו, וגם בישראל. כשמנסים לסכם היום, בשנת ה-50 של עצמאותנו, ברור הקשר הזה בין התפתחות יחסינו למגוון הביולוגי של ערכי טבע ופיתוח קשרים אמיצים יותר לארץ.

עם זאת, המלאכה עודנה בתחילתה. עלינו להרחיב את ההשכלה האקולוגית-סביבתית בכל הרמות הלימודיות. על המוסדות האקדמיים להכשיר מומחים בענפי הביולוגיה השונים, שיהיו מסוגלים לטפל בבעיות אלה.

כן יש להגביר את שיתוף-הפעולה הבינלאומי לצורך הסכמי שימור סביבה, בייחוד בין ארצות מפותחות וארצות מתפתחות, כשהראשונות חייבות לספק מומחים ותקציבים לשימור מגוון מינים, גם באזורים בהם הממשלות חסרות את הבסיס הכלכלי הדרוש.

רק שיתוף עולמי ואזורי כזה, מסוגל להציל מערכות טבעיות באזורים טרופיים וסובטרופיים מהכחדה.