עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > ציונות > אישיםעמוד הבית > מדעי הרוח > היסטוריה > ההיסטוריה של מדינת ישראלעמוד הבית > מדעי הרוח > היסטוריה > ההיסטוריה של מדינת ישראל > אישים
מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית



תקציר
המידע בדף זה עוסק בדוד בן גוריון, ראש ממשלתה הראשון של מדינת ישראל (1948-1953, 1955-1963)



דוד בן גוריון (1886-1973)
מחברת: מתיה קם


ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל. נולד בפולין בשם דוד גרין, וקיבל חינוך יהודי וציוני. בן 20 עלה ארצה, ומיד פנה למושבה פתח תקוה. בפתח תקוה עסק בכל עבודה מזדמנת – בסבלות, בקטיף ובבניין. בשנותיו הראשונות בארץ עבד במושבות השרון ובגליל, והחל לעסוק בכתיבה. בתקופה זו שינה את שמו מגרין – לבן גוריון. בשנת 1912, בהיותו בן 26, יצא לקושטא ללמוד משפטים, אך לא השלים את לימודיו. לאחר מלחמת העולם הראשונה פעל להקמת מפלגת פועלים גדולה בארץ ישראל, והיה ממייסדיה של הסתדרות העובדים הכללית.

בתקופת מלחמת העולם השנייה תמך בהקמת יחידות עבריות שלחמו בנאצים במסגרת הצבא הבריטי. לאחר המלחמה, בעקבות ביקורו במחנות הפליטים ניצולי השואה באירופה, החליט להחריף את המאבק במנדט הבריטי* וקרא להקים מדינה יהודית.
באותה תקופה התריע בן גוריון על התקפה מתקרבת מצד מדינות ערב על היישוב היהודי בארץ. הוא דרש להעמיד את ענייני הביטחון בראש סדר היום של התנועה הציונית, והחל לפעול לרכישת נשק עבור ארגון ההגנה.

ביום ה באייר תש"ח–14 במאי 1948 הכריז בן גוריון במועצת העם הזמנית על הקמת מדינת ישראל ועל ייסוד הממשלה הזמנית. בממשלה זו – וגם אחריה – כיהן בן גוריון גם כראש ממשלה וגם כשר הביטחון.
דוד בן גוריון עמד במוקד קבלת ההכרעות הלאומיות בתקופת "המדינה שבדרך" והמאבק, בהקמת המדינה ובמלחמת העצמאות, וגם לאחר מכן – במהלך 15 השנים הראשונות של המדינה.
בשנת 1963, לאחר פרישתו מן החיים הציבוריים, חזר לביתו בקיבוץ שדה בוקר שבנגב ועסק בכתיבה. הוא פרסם עשרות מאמרים וספרים שתורגמו לשפות רבות.

* המנדט הבריטי הפעיל מדיניות של הגבלה על עליית יהודים לארץ ישראל, ששיאה – ב"ספר הלבן" שפורסם בשנת 1939.




 

דוד בן גוריון: על תקומת ישראל וייחודה


"ייחוד תקומתה של מדינת ישראל הוא פרי ייחודו של עם ישראל. בנעורי אומתנו, למעלה מלפני שלושת אלפים שנה, התחוללו שלושה מאורעות אשר הטביעו את חותמם על העם היהודי ועיצבו דמותו לנצח.
המאורע הראשון היה יציאת מצרים. היציאה משעבוד לחירות. ועד היום הזה, זה למעלה משלושת אלפים ושלוש מאות שנה, אנו היהודים בכל העולם, הישן והחדש, חוגגים בכל שנה יציאת מצרים כחג חירותנו.

המאורע השני היה מעמד הר סיני ומתן התורה בדרכנו לארץ היעודה. שום ספר אחר לא מילא תפקיד כזה בחיי העמים כאשר עשה זאת ספר הספרים [=ספר התנ"ך] בחיי העם היהודי, ועל-ידי כך גם בחיי העמים הנוצרים והמוסלמים. ספר זה הנחיל למין האנושי ייעודים מוסריים עליונים אשר טרם נתקיימו בשלמותם עד היום הזה…

והמאורע השלישי אשר עיצב דמותו וגורלו של עמנו היה - היאחזנו בארץ היעודה. ארץ קטנה זו שנקראה בפי היוונים והגויים האחרים בשם פלשתינה, והיהודים קראו לה למעלה משלושת אלפים שנה בשם ארץ ישראל…

… הספר שליווה את העם היהודי בכל נדודיו שמר בלבו על זכר הארץ וקיים בנפשו חזון התקומה. היהודים לא שכחו אף פעם [את] דברי הנביא יחזקאל: "וקיבצתי אתכם מן העמים ואספתי אתכם מן הארצות אשר נפוצתם בהם ונתתי לכם את אדמות ישראל" (יחזקאל יא 17)…
-------
ועם ישראל, לאחר נדודי אלפי שנה, חזר לארצו. אם כי מאות בשנים היו היהודים יושבי ערים וגמולים מעבודה [=חסרי ניסיון בעבודה], היו שבי ציון חוזרים קודם-כל לאדמה ולעבודה, ועדיין הם בונים כפרים וערים בזיעת אפם. במקום הלשונות הזרות אשר קלטו בארצות נדודיהם, הם החיו בפיהם לשונם העברית העתיקה, לשון ספר הספרים. תחיית לשון קדומים, שלא הייתה מדוברת מאות בשנים, בפי העם השב למולדתו העתיקה היא קו שני מיוחד במינו בתקומת ישראל."

הדברים נאמרו במסגרת הרצאה (באנגלית) במועדון העיתונאים הלאומי בוושינגטון, ב' באייר תשי"א-8 במאי 1951, מתוך: דוד בן גוריון, חזון ודרך, הוצאת עם עובד, תשי"ח-1957, כרך שלישי, עמ' 139-140.




 

דוד בן גוריון: על התורה האנושית הנצחית של היהדות


ההיסטוריה עשקה את עם ישראל מהרבה דברים: לא ירשנו ארץ גדולה ורחבה, לא היינו עם רב-מספר. לא ניתנה לנו עוצמה מדינית… אולם דבר אחד העניקה לנו ההיסטוריה מראשית היותנו – כוח מוסרי גדול שאולי אין דוגמתו בתולדות עמים אחרים. …"ואהבת לרעך כמוך". בשלוש מילים אלו נתגבשה התורה האנושית הנצחית של היהדות…
…לא לקפח, לא לגזול, לא לעשוק, לא לפגוע – התורה היהודית לא הסתפקה באלה. לא די בהימנעות מפגיעה בזכויות הזולת, יחסי אדם צריכים להיות בנויים על שותפות גורל, על עזרה הדדית… על אהבת הבריות… "ואהבת לרעך כמוך"… רק בצו זה יימצא המפתח לחוקי ישראל ומשפטיה.

דוד בן גוריון, "מהפכת הרוח", חזון ודרך, הוצאת מפלגת פועלי ארץ ישראל, תשי"א-1951, כרך ראשון, עמ' 34-31. הדברים נאמרו בהרצאה שנשא דוד בן גוריון בי"ד בטבת תש"ט-15 בינואר 1949 באספת בעלי מקצועות חופשיים (באדיבות החברה להפצת משנתו של דוד בן גוריון, ת"א).




 

דוד בן גוריון: על תפקיד העבודה העברית בהגשמת התחייה הלאומית והציונות


"…במרכז ההגשמה הציונית, במרכז בניין הארץ, במרכז ההתיישבות והעלייה, במרכז הגאולה והתקומה – אנו רואים את העבודה. העבודה זוהי נשמת היישוב והמפעל הציוני; העבודה העברית זהו הדבק בין העם והארץ, ברית החיים והעתיד שאנו כורתים מחדש עם ארץ עברנו. העבודה זוהי הערובה הנאמנה והיחידה להתערותנו ולהשתרשותנו בארץ שניתקנו ממנה אלפי שנה…
- - - - -
מלחמתנו על העבודה… על תנאי עבודה הוגנים, על קרנות לאומיות וקרקע לאומית, על התיישבות עובדת, על זכויות אדם ואזרח, על תרבות עבודה, על ביטול המעמדות המפלגים את האומה, על רמת העובד הערבי והבנה הדדית את העם הערבי – כל אלה הם מחויבי ההיגיון הציוני…"

דוד בן גוריון, ממעמד לעם, הוצאת עיינות, תשט"ו-1955, עמ' 412, 416-415 (באדיבות החברה להפצת משנתו של דוד בן גוריון, ת"א).

ביבליוגרפיה:
כותר: דוד בן גוריון (1886-1973)
מחברת: קם, מתיה
שם  הספר: מחויבות חברתית דרך סיפור רות המואבייה
מחברת: קם, מתיה
תאריך: 1999
בעלי זכויות : מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הוצאה לאור: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הערות: 1. המידע שלפניך הוא לקט המבוסס על תוכנית מבחר - תכנית בתרבות ישראל בגישה רב תחומית. התוכנית פותחה בסיוע קרן אבי חי ובשיתוף משרד החינוך. כתבה: מתיה קם. המידע והתמונות במאגר זה מיועדים לשימוש אישי, לצורכי לימוד בלבד.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית