ישו של הנגב

פסיפס ציפורים נמצא בממשית, כתובת "אנוכי אלפא ואומגה" התגלתה בשבטה. הכנסיה בעבדת הוקדשה למרטיר תיאודורוס, וזו שבניצנה ל"אם האלוהים". ברחובות בנגב נחפרה קריפטה מתחת לבמת הכנסיה ובחלוצה נחשפו שרידי קתדרלה מפוארת. על אתרי הפולחן הנוצריים בערי הנגב, כתבה שלישית ואחרונה בסדרה.

שיא פריחתו הכלכלית, הגיע אזור הנגב בתקופה הרומית המאוחרת ובתקופה הביזאנטית, הפוטנציאל החקלאי באותם אזורים הניתנים לעיבוד חקלאי, מומש במלואו, ושימש כבסיס להקמת ישוב כפרי ועירוני צפוף.

בלב המארג החקלאי עמדו עיירות וערים, ומכיוון שהנצרות הלכה ותפסה מקום חשוב באמונת התושבים - נבנו בו כנסיות רבות. אזור הנגב נתפס כמקום ראוי להתבודדות, בדומה למדבר יהודה, ולכן הוקמו גם מנזרים רבים. תנועת הצליינים בדרך למדבר סיני והר סיני, הביאה להקמת חאנים ובתי הארחה לעולי הרגל, בערים ובמנזרים.

בין הממצאים מהכנסיות בנגב, אנו מבחינים באגני טבילה קטנים, שנועדו לטבילתם של תינוקות שאך זה נולדו ואגני טבילה גדולים יותר, אשר שימשו להטבלתם של המבוגרים אשר המירו את דתם מפגאנית לנוצרית. במהלך התקופות, ככל שהנצרות משתלטת ומספר מאמיניה באוכלוסייה גדל, ניתן לראות כיצד פוחת מספרם של אגני הטבילה הגדולים, ועולה מספרם של אגני הטבילה הקטנים.

למרות רעידות האדמה שהתרחשו באזור, וייתכן גם שינויים אקלימיים, נמשך שגשוג הנגב הנוצרי עד המאה השישית לספירה. לפי סברה אחרת, ייתכן כי מגפת 'הדבר של יוסטינאנוס', שפרצה בשנת 541 באימפריה הביזאנטית פגעה גם ביישובי הנגב. הכובשים המוסלמים לא הרסו את היישוב הנוצרי ובעיר שבטה, למשל, נבנה מסגד בסמוך לכנסיה הדרומית. במספר אתרים הושחתו עיטורי דמויות ע"י איקונוקלסטים מוסלמים. נראה כי בעקבות הכיבוש המוסלמי הדרדר הישוב בנגב במהירות ועריו ננטשו.

כתבה זו, השלישית והאחרונה בסדרת הכתבות העוסקת בנצרות באזור הנגב, סוקרת את אתרי הפולחן הנוצריים בממשית, שבטה, עברת, ניצנה, רחובות בנגב וחלוצה.

הכנסיות בממשית ובשבטה

שמה העתיק של העיירה ממשית (כרנב) על פי מפת מידבא, היה ממפסיס. העיירה מוקמה על דרך בשולי אזור חקלאי, על מצוק נחל ממשית. באפיק הנחל הוקמו סכרים לאגירת המים ובישוב נמצא חאן ששימש פונדק דרכים. ישוב זה היה מוקף ביצור והיו בו שתי כנסיות. נמצא חאן ששימש פונדק דרכים. ישוב זה היה מוקף ביצור והיו בו שתי כנסיות.

הכנסיה המזרחית - מכלול הכנסיה המזרחית, שמימדיו 25x55 מ', מוקם בנקודה הגבוהה ביותר באתר, אליה עולה מערכת מדרגות מרשימה. המכלול כולל אטריום ובור מים, אליו ובילה מערכת המדרגות. הישר מהאטריום, ללא נרתכס (אכסדרה), נכנסים לכנסיה, הכוללת אולם תווך וסטראות צדדיות. רצפת אולם התווך עשויה פסיפס לבן ועליו עיטורי צלבים. לכנסיה אפסיס בודד, ומשני צדדיו חדרים שברצפתם נקבעו תיבות לאחסון עצמות המרטירים (רליקים), אותן נסכו בשמן. לפני האפסיס עמדה במה, מוקפת בסורג, ועליה ניצב מזבח. בקשת האפסיס קובעו ספסלים מדורגים, ובמרכז האפסיס היו מדרגות, המשולבות בספסל הקשתי, העולות למושב האפיסקופוס. ליד הבמה ניצב האמבו (דוכן ההטפה). מדרום לכנסיה, נמצאו חדרי נספחות ובהם תא תפילה, אשר ממנו יש מעבר לבפטיסטריום (חדר הטבילה). אגן הטבילה, צורתו כצלב, היה מיועד לאנשים מבוגרים. אתר הכנסיה נחפר ע"י אברהם נגב ותוארך, ללא כתובות מתארכות, למחצית השניה של המאה הרביעית לספירה.

הכנסיה המערבית - הכנסיה המערבית קטנה יותר מהכנסיה המזרחית וממדיה הפנימיים הם 10x17.50 מ'. לכנסיה זו נכנסים דרך אטריום, יש בה אולם תווך וסטראות צדדיות, ורצפתה כוסתה בפסיפס. השטיח המרכזי בפסיפס ממוסגר במסגרת עיטורית, המקיפה תשליב, היוצר מסגרות מתומנות בהן מופיעים ציפורים וסלי פירות. בקטע השטיח הקרוב לבמה נמצאה כתובת, אחת מתוך שלוש, המציינת את בונה הכנסיה - 'נילוסי, ושניים מהמשמשים בקודש. למרגלות הבמה נמצא עיטור המראה זוג טווסים. אל הבמה, שהוקפה בסורג, עולים בשתי מדרגות ואף היא מעוטרת בפסיפס של דגמים גיאומטריים. באזור האפסיס, על הבמה, ניצב המזבח. גם כנסיה זו, תוארכה למחצית השניה של המאה הרביעית לספירה.

בשבטה, עיר היושבת בלב אזור חקלאי מעובד, נמצאו שלוש כנסיות - הכנסיה הדרומית, המרכזית והצפונית.

הכנסיה הדרומית - כנסיה זו ממוקמת בלב החלק הדרומי של העיר, בשולי כיכר אליה מתנקזים רחובות ראשיים. במרכז הכיכר מאגר מים, המורכב מצמד בריכות. הכניסה לכנסיה, שממדיה 18.2x17.6 מ' דרך חדר מבוא , המוליך לחלל ארוך - כנראה נרתכס. סמוך לחדר הכניסה כלפי צפון יש חדר טבילה - בפטיסטריום, ובו אגן טבילה דמוי צלב, המיועד לאנשים מבוגרים, ולצדו אגן טבילה קטן המיועד לתינוקות. הכנסיה חסרת אטריום, אך מהנרתכס נכנסים דרך שני פתחים לכנסיה, שהיא בעלת שלוש אפסידות.

את קירות האפסידות עיטרו ציורי פרסקו המתארים את 'ההשתנות' של ישו, ציורים אלה, אשר תוארו ע"י וולי ולורנס שסקרו את האתר, לא שרדו, נראה כי בשלב המוקדם של הכנסיה, במאה הרביעית לספריה, היה בה רק אפסיס מרכזי. לפי כתובות שנמצאו במבנה, נעשו בו שינויים ותוספות ובשנת 640 לספירה, לאחר הכיבוש המוסלמי, תוקנה הרצפה.

הכנסיה המרכזית - כנסיה זו ממוקמת במרכז האתר, והכניסה אליה מתבצעת ישירות מאטריום, ללא נרתכס. ממדי הכנסיה 13.6x17.5 מ', היא בעלת תכנית בזיליקאלית, ונבנתה במקורה ככנסיה בעלת שלוש אפסידות. באולם התווך ולפני האפסיס המרכזי ניצבה במה מוגבהת. מכיוון שהמבנה לא נחפר אלא רק נוקה, לא ברור מתי בדיוק נבנה.

הכנסיה הצפונית - כנסיה זו , מנזר על פי מבני הנספחות שמדרומה, ממוקמת בקצה הצפוני של העיר. ניכר כי הייתה מבודדת ומאוחר יותר העיר 'התקרבה' אליה.

למבנה נכנסים דרך שתי כניסות, מדרום ומצפון, המובילות לאטריום שחלקו הוקף בחדרים ובחלקו הצפוני סטוו (אזור פתוח המקורה באמצעות עמודים).

מעל לפתחי הכניסות נקבעו משקופים, המעוטרים בתשליב P+X ("כריסטוס המשיח"), כשבין זרועות התשליב האותיות Ω+A ("אנכי אלפה ואומגה ראשון ואחרון ראש וסוף").

במרכז האטריום מסגרת אבן רבוע ובה עמוד גדוע. בפינת החצר מדרגות לחדרים, שהיו בקומה נוספת מסביב לאטריום. לכנסיה נכנסים דרך נרתכס פתוח. הכניסה לבזיליקה היא דרך שלושה פתחים.

ממדי המבנה 12.1x19.5 מ', ולו שלוש אפסידות. רצפת הכנסיה רוצפה בלוחות אבן, ולפני האפסיס המרכזי יש במה מוגבהת שנתחמה בסורג. בקיר האחורי של האפסידות הצדדיות נמצאו גומחות לאחסון תיבות שרידי קדושים. מדרום לכנסיה תא תפילה-קפלה ולה אפסיס, חדר זה מכוסה ברצפת פסיפס ובה כתובת המציינת את השלמת המלאכה, ומזכירה את הבישוף תומס ומשמשים בקודש אחרים. הכתובת מציינת את התאריך 517 (או 607, לפי דעה אחרת). מהקפלה מוביל פתח לתא טבילה ובו אגן טבילה דמוי צלב למבוגרים ואגן טבילה נוסף קטן לתינוקות. רצפת חדר הטבילה שימשה לקבורה. כאן נקבר בנו של אבי המנזר ואנשים נוספים ששמותיהם נבטים-ערביים.

הכנסיה המערבית. ממשית (צילום: נחשון סנה)

הכנסיות בעבדת ובניצנה

העיר עבדת, הנקראת על שם המלך הנבטי עבדת, נמצאה בראש רמה, על דרך הבשמים. העיר נמצאת בסמוך למישור הניתן לעיבוד חקלאי, ובמקום מקור מים (באר) ולידו בית מרחץ. בנקודה האסטרטגית ביותר בעיר, באקרופוליס, נבנתה מצודה. גם אתר זה נחפר ע"י א. נגב.

הכנסיה הצפונית - המבנה ממוקם בצפון מערב המצודה, והכניסה אליו היא דרך מעבר המוליך לאטריום שבמרכזו בור מים. סמוך לכניסה למבנה, בכוון מערב, יש אגן טבילה דמוי צלב. דרך שלוש כניסות, מגיעים לכנסיה בזילקאלית בעלת אפסיס בודד, שממדיה כ- 15x23 מ'. רצפות הכנסיה רוצפו בלוחות אבן וסמוך לבמה ניצב בסיס האמבו. במרכז האפסיס נבנו מדרגות, ששימשו בסיס למושב האפיסקופוס. בצד הדרומי של האפסיס יש חדר שרות, בו התגלו שרידי רגל מזבח מאבן ועליה השמות אליהו ויוחנן. כן נתגלה רליקוריום משיש שצורתו כסרקופג, בעל מכסה מחורר דרכו נסכו שמן.

הכנסיה הדרומית - כנסיה זו, שממדיה כ- 27x13 מ', נמצאת בצד הדרומי של השטח הפתוח שמדרום לכנסיה הצפונית. הכנסיה היא בעלת אטריום ובו בור מים ומבנים מקיפים אותו. זוהי למעשה בזיליקה, כך שניתן להיכנס אליה ישירות מהכיכר שמצפונה.

לכנסיה אפסיס מרכזי שמשני צדדיו קפלות קטנות, המסתיימות בגומחות דמויות אפסיס. בגומחות אלו ניצבו הרליקות, בהם נשמרו עצמות הקדושים. לפני האפסיס ניצבה במה מוגבהת, דמוית T, שלפניה שרידי האמבו. באזור האפסיס נמצאו שרידי סורג משיש ומתחת לרצפת הכנסיה, שצופתה בלוחות אבן, התגלו קברים וכתובות המתוארכות לשנים 541 ער 618 לספירה, המשייכות אותם לאבי המנזר. כתובת נוספת שנמצאה במבנה מציינת כי הוא הוקדש למרטיר "תיאודורוס הקדוש". העיר ניצנה משתרעת על פני אזור שטוח שבלבו גבעה, עליה נבנתה מצודת העיר. מצפון למצודה ובסמוך לה הוקמה כנסיה אחת, ומדרום, כנסיה נוספת. הישוב נחפר ע"י ג'.י. קירק, שאף מצא פפירוסים המאשרים את זיהוי האתר כניצנה. באתר נמצאו בסך הכל שלוש כנסיות.

הכנסיה הצפונית - אל האקרופוליס מובילה מערכת מדרגות, המתפצלות סמוך למצודה. מערכת מדרגות רחבה מובילה לאטריום הממוקם ממזרח לכנסיה. בצד המזרחי של האטרים ניצבת שורת עמודים. מדרום לכנסיה נמצאה מערכת חדרים ובה קברים וכתובות, על פיהן נראה כי הכנסיה הוקדשה למרטירים "סרגיוס ובק-כוס". הבזיליקה, שממדיה 10.7x19 מ', היא בעלת אפסיס בודד. באזור הבמה, שצורתה ח, נמצאו שרידי סורג המזבח ומכסה של רליקוריום. ממערב לכנסיה, במקום בו בד"כ מצוי הנרתכס או האטריום, נמצא בפטיסטריום. תא תפילה נוסף נמצא מצפת לכנסיה ובו סורג. בחדרי הכנסיה נמצאו פפירוסים, רובם תעודות משפטיות ומעוטם קטעים מספר יוחנן וספרי דת אחרים.

הכנסיה הדרומית - כנסיה זו ממוקמת בהמשך האקרופוליס לכוון דרום. הכניסה למבנה ממערב, דרך נרתכס. הכנסיה היא בזיליקה בעלת שלוש אפסידות, ומדרום לה קפלת תפילה בעל אפסיס בודד. המבנה הוקדש ל"מריה תיאותוקוס" - אם האלוהים. על פריט ארכיטקטוני באתר נמצאה כתובת המתוארכת לשנת 601 לספירה.

הכנסיות ברחובות בנגב ובחלוצה

באתר רחובות בנגב, הנמצא באזור מדברי מדרום-מערב לחלוצה, התגלו ארבע כנסיות, שתיים מהן נחפרו ע"י יורם צפריר.

הכנסיה המרכזית - זוהי כנסיה באזיליקאלית בעלת אפסיס בודד, שממדיה כ- 12x20 מ'. חלקה בנוי על גבי מסד ויתכן כי קדם לה מקדש. לכנסיה במה מורמת, המרוצפת בשיש. בחזית הבמה היה סורג בעוד שבצדדים הייתה מחיצה בנויה. סביב האפסיס ספסל מדורג וארבע מדרגות, המובילות לכיסא האפיסקופוס (סנתרונון). על הבמה נמצאו שרידי מזבח, שמעליו עמדה חופה (קיבוריום). הכנסיה נבנתה בשלהי המאה הרביעית לספירה.

הכנסיה הצפונית - הכנסיה ממוקמת בגבול העיר ושימשה כנראה כמנזר. התכנית היא של בזיליקה בעלת שלוש אפסידות, וממדיה 13.1x24.8 מ'. לכנסיה במה מוגבהת וסורג המפריד בין האפסידה המרכזית לשתיים הצדדיות, בהן נמצאו בסיסי מזבחות. מאחורי האפסידות יש חדרי שרות, ומתחת לבמה ישנה קריפטה. אל החלל התת-קרקעי יורדים במדרגות דרך שני מעברים, אשר הכניסה אליהם נמצאת בקצה האולמות הצדדיים, סמוך לבמה. מדרום לכנסיה מגדל מדרגות וחדר, בו נמצאו פרסקו וכתובות קיר. במערב הכנסיה נמצא אטריום וכנראה גם נרתכס חיצוני. נראה כי אחד החדרים הסמוכים לאטריום שימש כחדר אוכל לנזירים (רפרקטוריום). במבנה נמצאו קברים מהמאה השישית לספירה, ונראה כי המבנה נבנה במאה השישית וננטש במאה השמינית לספירה.

חלוצה הייתה אחת הערים הבולטות בנגב, ופרסומה בא לה בזכות האסכולה הפילוסופית שבה ומקדשיה הפגניים. עליית הנצרות הביאה להרס המקדשים ולבנייתן של חמש כנסיות. בחפירות שבוצעו ע"י אברהם נגב ואח"כ ע"י חיים גולדפוס נחפרה הקתדרלה - הכנסיה המערבית.

ממדי הכנסיה המערבית הם כ- 17x39 מ', גודל המכלול כולו כ- 30x77 מ'. לכנסיה אטריום מוקף סטווים ובו בור מים. עמודי האטריום, שאר עמודי המבנה וכותרותיהם היו עשויים משיש. בחפירות נחשף האזור המזרחי של הכנסיה, האפסיס והחררים/הקפלות הצדדיות. לפני האפסיס המרכזי הייתה במה שנתחמה בסורג משיש. לפני הבמה, על רצפת אולם התווך שרוצפה בלוחות אבן, נותרו שרידי בסיס האמבו. על הבמה עמד מזבח ומסביב לאפסיס המרכזי היה ספסל ומבנה מדורג, עליו עמד כס הבישוף (סיבוריום). כיפת האפסיס עוטרה בפסיפס צבעוני ובו קוביות זכוכית, עליהן הודבקו עלי זהב.

לכנסיה היו שני שלבים, השלב המוקדם תוארך ע"י אברהם נגב למאה הרביעית לספירה ואילו השינויים שהתאימו את הכנסיה לפולחן מרטירים (על ידי תוספת האפסידות הצדדיות), נעשו במאה השישית לספירה. נראה כי פריטים מסוימים שעוצבו בדמות אדם, הושחתו ע"י איקונוקלסטים בתקופה המוסלמית.