עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > תרבות ישראלעמוד הבית > מדעי הרוח > היסטוריה > דתות והגות דתית > יהדות > כיתות וזרמים ביהדותעמוד הבית > מדעי הרוח > היסטוריה > היסטוריה במבט רב-תחומי > היסטוריה וארכיאולוגיה
ישראל. משרד הבטחון. ההוצאה לאור


תקציר
על קומראן וכתבי-היד של כת מדבר יהודה.



קומראן וכת ים-המלח
מחבר: רפי דייגי


בשנת 1946 או 1947 (התאריך המדויק לא נתברר מעולם) הלך נער בדואי לחפש עז תועה ומצא את המגילות הגנוזות הראשונות. כך זכה אותו נער לגלות את התגלית הארכיאולוגית החשובה ביותר שנחשפה אי-פעם בארץ-ישראל; תגלית שבעקבותיה נתגלו כ- 700 כתבי-יד – מקצתם משומרים יפה ורובם מקוטעים ופגומים. מקום מציאת המגילות נקרא קומרן והוא שוכן סמוך לים המלח, בפינתו הצפונית-מערבית.

הבדואי הצעיר כמובן לא ידע את משמעות תגליתו (הוא היה סבור, כך אומרת השמועה, שניתן יהיה להשתמש בגווילים לשם עשיית סנדלים). גם כמה מלומדים שראו את המגילות לראשונה לא היו חכמים הרבה וגם הם לא הבחינו שלפניהם תגלית יוצאת-דופן. הראשון שעמד על טיבה של התגלית היה פרופסור אלעזר ליפא סוקניק, ראש המחלקה לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית. בשלהי שנת 1947, ימים ספורים לפני פרוץ מלחמת העצמאות רכש סוקניק שלוש מתוך שבע המגילות הראשונות. ארבע המגילות האחרות הוברחו לארצות-הברית בידי כהן דת נוצרי - המטרופוליט הסורי של ירושלים - וסופן שנרכשו עבור ישראל בשנת 1954 בידי יגאל ידין, בנו של סוקניק.

הבדואים, בני שבטו של אותו צעיר, שבט התעמרה, שלמדו בינתיים כי יש דורשים למגילות, פשטו על סביבותיה של אותה מערה וגילו כתבי-יד נוספים במערות אחרות. בעקבותיהם באו גם ארכיאולוגים, אלא שהבדואים היו מקדימים בדרך כלל במירוץ. מתוך אחת-עשרה המערות בקומראן שנתגלו בהן מגילות גילו הבדואים עשר מערות. הארכיאולוגים היו מזנבים אחריהם ומעלים בחיפושיהם רק לקט, שכחה ופאה.

בזכותם של בני שבט תעאמרה שעברו הסבה מקצועית, והוסיפו על המרעה וההברחות גם חיפושים ארכיאולוגיים, נתגלו כתבי-יד גם בארבעה אתרים אחרים. אתר חמישי שייך כולו ליוזמה של ארכיאולוגים: מצדה. ששת האתרים שבהם נמצאו כתבי-היד, החל בתעודות מימי אלכסנדר הגדול (בוואדי דאליה) עד לספריית מנזר מראשית התקופה הערבית (בהורקניה) נמצאים כולם ברצועה ארוכה וצרה - 80 ק"מ אורכה וכמה קילומטרים רוחבה, למערבו ולצפון-מערבו של ים המלח.

בכתבה זו נדון בקומראן ובכתבי-היד של כת מדבר יהודה.


 

החפירות בחורבת קומראן


זמן לא רב אחרי שנתגלו המגילות מצאו החוקרים שראוי לחפור את החורבה הסמוכה למערות. חורבה זו, ח'רבת קומראן, נראה היה שיש לה שייכות לבעלי המגילות ואכן כך הסתבר בחפירות. החפירות נעשו בשנים 1952-1956 בהנהלתו של האב הדומיניקאני רולאן דה-וו ובמהלכן נחשף מכלול מבנים גדול, ששימש את העדה שגרה במקום במסגרת ארגון נזירי: חבורת גברים שחיה חיים שיתופיים. בני העדה גרו מסביב למכלול זה, במערות (שרידי מגורים נמצאו ביותר מ- 30 מערות) וכנראה גם באוהלים וסוכות. מבני המכלול שנמצאו במצב טוב למדי, בדומה להרבה מבנים באזורים מדבריים (כגון מצדה, עבדת ודומיהן), שימשו לפעילויות הקהילתיות של העדה. כאן נפגשו לתפילה, ללימוד, לסעודות משותפות ולמלאכה.

מן התוכנית שבכניסה לאתר אתה למד על סוגי הפעילויות: חדר-האוכל הגדול ועל-ידו המזווה, שנמצאו בו מאות כלי אוכל מחרס; ספסלים, שעל- ידם נמצאו קסתות דיו המצביעות על כך שישבו כאן הסופרים שהעתיקו את המגילות; מחסנים ומבני מלאכה, דירי-צאן ועוד.

המעיין בתוכנית יראה, כי האלמנט הבולט ביותר בשטח הן בריכות המים. האקלים המדברי חייב אגירת מים ולשם כך נבנתה אמה, שהוליכה את מי השטפונות מן הנחל (ואדי קומראן) אל פנים המתחם. על-יד קומראן בעין-פשח'ה (השמורה והפארק הקרויים היום עינות צוקים) נשתמרו שרידיה של חווה חקלאית. כאן גידלו בהשקאה גידולים מתאימים למים המלוחים של המעיינות. ייתכן מאוד שאנשי קומראן גם גידלו תבואה בבקעת-הורקניה (בוקייעה) שבמזרח מדבר יהודה.



 

תולדות כת מדבר יהודה


שלושה מקורות משלימים עומדים לרשותנו לשם שחזור תולדות הכת: הממצא הארכיאולוגי, המגילות והיסטוריונים בני זמנה (ובעיקר פילון האלכסנדרוני, יוסף בן-מתתיהו וההיסטוריון הרומאי פליניוס הזקן). העדות הארכיאולוגית מלמדת, כי קומראן נושבה אי-אז באמצע המאה השנייה לפני הספירה וכי ניטשה בשנת 68 לספירה, כשנכבשה בידי הרומאים במהלך המרד הגדול. חקירת הכתב של המגילות מאשרת תאריכים אלה. המגילות עצמן עניות ביותר בחומר היסטורי. אפילו הדמות המרכזית בתולדות הכת, "מורה הצדק", איננה ניתנת לזיהוי. כל מה שאנחנו יכולים להגיד על מורה הצדק הוא, כי היה כהן אנטי-חשמונאי, וככל הנראה השתייך לבית צדוק, משפחת כהונה מיוחסת. רק מגילה אחת מכל אלה שנתפרסמו עד כה - "פשר נחום" - מזכירה שמות היסטוריים (אנטיוכוס, דמטריוס), מכילה רמזים לאישיות ידועה (המלך החשמונאי אלכסנדר ינאי), מתייחסת למאורע ידוע (הפלישה לארץ-ישראל, בשנת 88 לפני הספירה, של דמטריוס השלישי) ורומזת לשלוש הכיתות שביהדות (הפרושים, הצדוקים והאיסיים). תולדות היישוב בקומראן, כפי שמסתבר מן המקורות השונים, תחילתם בימי אחד המלכים החשמונאים הראשונים - יונתן או שמעון. אחד מן המלכים האלה הוא "הכהן הרשע", אויבה הגדול של הכת. היישוב התקיים כאן כמאתיים שנה (כנראה עם פער מסוים בימיו של הורדוס) עד לחורבן המקום בידי הלגיונות הרומים בשנת 68 לספירה. לדעת רוב החוקרים אנשי קומראן הם פלג קיצוני מזרם גדול יותר - האיסיים (ועל כך להלן).



 

אמונותיה, מנהגיה וזיהויה של הכת


העיקרון החשוב ביותר של הכת, המבדיל אותה מן הזרם העיקרי של היהדות (היא היהדות הפרושית, הקרויה גם הרבנית או התלמודית) היה האמונה בגזירה הקדומה. מראשיתה מקובל על היהדות העיקרון של "הרשות נתונה". אלוהי ישראל חלק מכוחו לבשר ודם בכך שהוא מתיר לבן האדם לבחור בין טוב ורע. האדם הוא בן חורין בהכרעותיו, וגם אם חטא - שערי תשובה פתוחים לפניו: "חי אני, נאם אדני ה', אם אחפץ במות הרשע, כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה" (יחזקאל ל"ג, יא). ושערי תשובה, כידוע, לעולם אינם ננעלים. ואילו לפי אמונתה של הכת, אדם נולד "בן אור" או "בן חושך" וגורלו נקבע לצמיתות. בני האור הם הנבחרים ובני החושך הם הארורים. זוהי גם נעימת היסוד במזמורי ההודיות, תודה על שהקב"ה בחר בבן האור. וכך מנוסח הדבר בסרך היחד: "מאל הדעות כול הווה ונהייה. ולפני היותם הכין כול מחשבתם. ובהיותם לתעודתם כמחשבת כבודו ימלאו פעולתם ואין להשנות" (ג', טו-טז).

בני הכת הלכו למדבר כדי "להבדל מעדת אנשי העול, להיות ביחד בתורה והון" (סרך היחד ה', א-ב). הכת מתנהלת "על פי בני צדוק, הכהנים שומרי הברית, ועל פי רוב אנשי היחד המחזיקים בברית. על פיהם יצא תכון הגורל לכל דבר - לתורה ולהון ולמשפט" (שם, שם ב-ג). מכאן עולה דמותה של הקהילה בקומראן כקבוצה שיתופית, שבראשה עומדים כהנים מבני צדוק (צאצאיו של צדוק הכהן ששירת בימיהם של דוד ושלמה. כל הכהנים הגדולים בימי בית שני, עד למרד החשמונאים, היו מבית צדוק. משנטלו לעצמם המלכים החשמונאים את משרת הכהונה הגדולה ראו זאת בני הכת כגזל). הן מן העדות הארכיאולוגית, הן מן העדויות הספרותיות מסתבר שהייתה זו עדה נזירית, אולי העדה הנזירית הראשונה בעולם המערבי, עדה של גברים שחיה חיי פרישות וחיי שיתוף הרכוש, נוהגת בטהרה חמורה ומכינה עצמה למלחמה הגדולה של אחרית הימים. האמונה בביאת המשיח, מאורע שתקדם לו מלחמה נוראה, הייתה מקובלת על רוב ישראל, אבל אנשי הכת התיחסו אל המאורע הזה ברצינות יתרה, כאל דבר אקטואלי וקרוב מאוד. כל פעילותם הייתה בבחינת הכנה לאותה מלחמה - לשם כך הלכו למדבר כדי לחיות חיי פרישות וטהרה ולהכשיר עצמם; לשם כך חיברו את מגילת "מלחמת בני אור בבני חושך" שהיא חיבור צבאי מובהק הדן בפרטי פרטיה של אותה מלחמה. אגב, בני הכת האמינו בשני משיחים: משיח-כהן מבני אהרון ומשיח-מלך מבית דוד, כשהמשיח הכהן הוא הבכיר.

כבר הזכרנו לעיל את העיקרון הרעיוני המרכזי המבדיל את אנשי הכת משאר ישראל: האמונה בגזירה הקדומה. בחיי המעשה, הפרט הבולט ביותר שהבדילם משאר העם היה לוח השנה המיוחד להם. לוח זה היה בן 364 ימים וראש השנה חל בו תמיד ביום רביעי (הלא הוא היום שנבראו בו המאורות, השמש והירח, ולכן טבעי שבו התחיל הלוח מאז בריאת העולם). בשנה של לוח זה יש בדיוק 52 שבועות, המתחלקים לארבע עונות בנות 13 שבועות. המועדים חלים תמיד באותם ימים. שנה זו היא כמובן קצרה מן השנה האסטרונומית (שהיא בקירוב בת 1/4 365 ימים) ואין בידינו לומר כיצד תיקנו אנשי הכת את הלוח שלהם כדי שיתאים לעונות השנה או אם טרחו לתקנו. עניין הלוח המיוחד הוא בעל משמעות גדולה, שהרי בני הכת חגגו את המועדים בימים שונים משאר העם. אותו יום שהיה יום כיפור לגבי רוב העם היה לגביהם סתם יום של חול, ולהפך. ב"פשר חבקוק" מסופר על "הכהן הרשע", כאמור - קרוב לוודאי אחד מראשוני המלכים החשמונאים, שהתנפל על "מורה הצדק" ביום הכיפורים:
"...הכהן הרשע אשר רדף אחר מורה הצדק לבלעו בכעס חמתו אבית גלותו (אל בית גלותו, כלומר קומראן). ובקץ מועד מנוחת יום הכיפורים הופיע אלהים לבלעם ולהכשילם ביום צום שבת מנוחתם". אותו כהן רשע, ניצל את יום הכיפורים (שלגביו היה יום חול) כדי להשמיד את בני הכת שלגביהם היה אותו יום יום-תענית.

ממגילת "ברית דמשק" ומכתבי יוסף בן-מתתיהו אנו למדים, שהיו קהילות אחרות של הכת ברחבי הארץ (וייתכן שגם בגולה) והן לא שמרו על כל החומרות שהקפידו עליהן בקומראן. בני קהילות אלה ניהלו חיי משפחה והחזיקו ברכוש פרטי. המשותף להם ולבני הכת שישבו במדבר הייתה מערכת האמונות והמנהגים המשותפים. את כת ים המלח יש לראות כפלג קיצוני של תנועה רחבה.

לדעת רוב החוקרים יש לזהות תנועה זו באיסיים, אחת משלוש התנועות הדתיות של יהדות בית שני (השתיים האחרות הם הפרושים והצדוקים). על האיסיים מספרים סופרים בני הדור (כגון יוסף בן-מתתיהו) והרבה מדבריהם נמצאים מתאימים למה שנאמר במגילות. עתה, שיש בידינו שרידים רבים מן הספרייה של הכת התרבו, כמובן, ידיעותינו. התמונה הכללית העולה מן המקורות היא של תנועה שמרנית, אפילו ראקציונית העומדת בניגוד חריף למגמות הליברליות של היהדות הפרושית, שאנו בניה.



 

הנצרות מושפעת מהכת


הרבה שמועות לא מדויקות התפשטו בציבור וביניהן גם השמועה שיש קשר הדוק בין אנשי הכת לנצרות, שאנשי הכת היו בבחינת חלוצי הנצרות וכו' - וראוי להעמיד את הדברים על דיוקם. ישו הנוצרי הכיר את אנשי הכת ותורתם, אבל הוא בהיותו יהודי פרושי נאמן התנגד לעיקרי השקפותיהם. במקום אחד בברית החדשה הוא מזכיר אותם בכינוים "בני אור" ולאו דווקא לשבח. הוא, שהאמין בכוח התשובה והקיף את עצמו בפשוטי העם ובחוטאים למיניהם, בוודאי שלא יכול היה לקבל את העיקרון של "הגזירה הקדומה" המונעת מן האדם את האפשרות לעבור מן המחנה של העבריינים למחנה של הכשרים. הוא הטיף לאמונה ובוודאי שלא האמין בזכויות מלידה. בכל זאת היה עיקרון אחד מתורתה החברתית של הכת שהיה מקובל על ישו - כמוהם, גם הוא האמין בעוני כערך חיובי וכי העושר משחית את בעליו. הוא הרי טען שנקל לעייל (להעביר) גמל בקוף של מחט מאשר לעשיר להכנס למלכות השמים.

לעומת זאת, בשלב מאוחר של הנצרות, בשלב הקרוי על שמו של פאולוס, ניכרות השפעות חזקות של תורת הכת. לעתים הייתה ההשפעה בולטת כל-כך, עד שכמה פסוקים בספרים המאוחרים של הברית החדשה נקראים כאילו היו ציטוטים מכתבי הכת. עיקרון אחד מעקרונות הכת שנתקבל בנצרות ומילא תפקיד חשוב בשלבים שונים של התפתחותה (ונדחה בשלבים אחרים) הוא העיקרון של הגזירה הקדומה.

יש משמעות לא קטנה לעובדה כי המגילות והברית החדשה משתמשים לעתים קרובות באותן מובאות מן המקרא. אפילו המונח "ברית חדשה", הלקוח מירמיהו (ל"א, ל-לא), משמש את אנשי הכת ואחריהם את ראשוני הנוצרים. על יוחנן המטביל מסופר שהלך למדבר לקיים את מה שנאמר: "קול קורא: במדבר פנו דרך ה', ישרו בערבה מסלה לאלהינו" (ישעיהו מ', ג'). פסוק זה מובא פעמיים ב"סרך היחד" ומופיע בכל ארבעת האבנגליונים (הם ארבעת הספרים הראשונים של הברית החדשה).

אין בידינו לומר כיצד חדרו השפעות אלה, אבל אין שום ספק ביחס לקיומן.



 

היכל הספר


המתעניין במגילות ובכת ים המלח ראוי לו שיצרף לביקור בקומראן גם ביקור ב"היכל הספר" במוזיאון ישראל בירושלים. כמעט כל המגילות הגנוזות, ובכלל זה רבבות קטעים, הם באפיטרופסותו של היכל הספר. מוצגות לקהל המגילות ה"בריאות" והיציגות: סרך היחד, מלחמת בני אור, פשר חבקוק, קטע ממגילת תהילים, קטע ממגילת ישעיהו הגדולה וקטע ממגילת המקדש. כמו כן מוצגות בהיכל תעודות מימי מרד בר-כוכבא:
מכתבים של בר-כוכבא וחלק מן הארכיון של בבתא וגם חפצים שנתגלו על יד אותן תעודות. מיתקנים מיוחדים - מיזוג אוויר, בקרת לחות ובקרת אור - יוצרים תנאים מתאימים לשימורם של מוצגים רגישים אלה, תנאים דומים במידה רבה לאלה ששררו במערות.

היכל הספר תוכנן בידי שני אדריכלים אמריקאים, פרדריק קיסלר ואמנד ברטוס. זהו המוזיאון הראשון בעולם שתוכנן כמבנה תת-קרקעי הוא נועד להשרות על המבקר הרגשה של ביקור במערה. הבניין התת קרקעי, שאין בו חלונות, האור בו מועט והשינויים של מזג-האוויר משפיעים עליו השפעה מזערית, נוח לבטחונן של המגילות ולבטיחותן. הכיפה הלבנה והרכה עומדת על רקע הקיר השחור הקשוח והם מסמלים את הדואליזם (שניות) האופייני לקומראן - האור מול החושך.

כ"ט בנובמבר 1947, אותו יום בו החליטו האומות המאוחדות על הקמת מדינה עברית, הוא גם היום בו קרא פרופ' סוקניק לראשונה במגילת ישעיהו ועמד על חשיבותה של התגלית. צירוף מקרים מופלא זה, מעין "לחיצת יד" של אחים רחוקים מעבר לאלפיים שנות היסטוריה, ימשיך להקסימנו עוד ימים רבים.



אל האסופה ישראל - האדם והמרחב : נושאים נבחרים בגיאוגרפיה3

ביבליוגרפיה:
כותר: קומראן וכת ים-המלח
מחבר: דייגי, רפי
שם  הספר: דרך ארץ : עם חי בנופיו
עורכת הספר: זהרוני, עירית  (סא"ל)
תאריך: תשמ"ו, 1986
בעלי זכויות : ישראל. משרד הבטחון. ההוצאה לאור
הוצאה לאור: ישראל. משרד הבטחון. ההוצאה לאור
הערות: 1. מהדורה תשיעית.
2. בשער: קצין חינוך ראשי - "במחנה".
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית