הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדינת ישראל > אוכלוסייה וחברה > מגזרים ותרבויות
אקדמון


תקציר
על האוכלוסייה הנוצרית בקרב ערבי ישראל. אוכלוסייה שאיננה מהווה ריקמה אחידה. היא מתפצלת לעדות שונות, השומרות על מסגרתן העצמאית ואף בתוכן נפרשת קשת מגוונת של קהילות, מסדרים וכיתות.



העדות הנוצריות
מחבר: אורי שטנדל


האוכלוסייה הנוצרית בישראל איננה מהווה ריקמה אחידה. היא מתפצלת לעדות שונות, השומרות על מסגרתן העצמאית ואף בתוכן נפרשת קשת מגוונת של קהילות, מסדרים וכיתות.

כבר במאה הרביעית החלה הכנסייה להתארגן לפי קווים טריטוריאליים מקבילים לחלוקת המחוזות של הקיסרות הרומית. במרוצת תולדותיה ניבעו בה פילוגים שונים, שיצרו את המבנה הקיים, על חתכיו הידועים. הפילוג המכריע חל בשנת 1054 והוא שגרם לניתוק המזרח מן המערב, הכפוף לרומא.

בתקופה העות'מאנית נפתח תהליך רב חשיבות בתולדות העדות הנוצריות במזרח, להן הציעה הכנסייה הקאתולית לקבל את מרותו של האפיפיור, תוך שמירה על מסגרתן הפנימית, פולחנן ולשונן. העדה המארונית הצטרפה בשלמותה, בעקבות הידוק הקשרים בינה ובין הוותיקאן, שראשיתו בתקופה הצלבנית. לעומת זאת נתפלגו חמש עדות מזרחיות "אורתודוכסיות", ורק פלגיהן "התאחדו" עם הכנסייה הקאתולית, תוך שמירה על האוטונומיה המסורתית. כך נוצרו "העדות האוניאטיות" בארצות המזרח-התיכון וארץ-ישראל בכללן, ומולן "העדות האותודוכסיות", מהן נפרדו, שלא הכפיפו עצמן ל"כס הקדוש". אין להבין את חתך העדות הנוצריות בישראל, ללא הכרת התפתחות זו, שתוארה לעיל בקווים עיקריים.

הנוצרים בישראל מונים בראשית 1992 כ- 111,000 נפש. במלחמת תש"ח קטן זרם הבורחים בקרב העדות הנוצריות, לעומת שיעורו באוכלוסיה המוסלמית. לפיכך הוכפל חלקם היחסי בין בני המיעוטים מ- 10% בשלהי תקופת המנדאט עד 21% בשנת 1949, אך מאז הלך וירד בהתמדה עד כדי 12.5%, הן בשל ריבוי טבעי נמוך, הן בגלל הגירה ניכרת של נוצרים, לעומת מוסלמים ודרוזים. מכאן שבמרוצת שנות המדינה שבו ממדי העדות הנוצריות להיקפן היחסי ערב הקמתה.(35)

תהליך דמוגרפי זה טבע חותמו גם על גלגולי השפעתם של הנוצרים במערך הפוליטי של ערביי ישראל.

בשנים הראשונות לאחר הקמת המדינה הצליחו לצבור עוצמה ניכרת, הרבה מעבר למשקלם הדימוגרפי. הם היוו רוב בשלושת הריכוזים העירוניים הגדולים של האוכלוסיה הערבית; נצרת, שפרעם וחיפה, שנתרוקנו כמעט כליל מן העילית המוסלמית, אשר עקרה תוך כדי הקרבות.

רמת ההשכלה של הנוצרים היתה תמיד גבוהה הרבה יותר והפער החברתי-כלכלי בינם לבין המוסלמים והדרוזים הלך והעמיק. רק בשנות השבעים הוא החל להצטמצם, עם תהליכי עיור וצמיחת דור צעיר של משכילים מוסלמים ודרוזים.

כבר בשנת 1949 בעת הבחירות לכנסת הראשונה הציבה מפא"י את אמין ג'רג'ורה, יווני- אורתודוכסי מנצרת, מיד לאחר המועמד המוסלמי, סייף א-דין זועבי, והוא אכן נבחר לכנסת זו יחד עמו. למן הבחירות הראשונות ועד שנת 1973 זכו הנוצרים לייצוג שווה למוסלמים בבית הנבחרים הישראלי.(36) אז בפעם הראשונה, משאוחדו שתי רשימות ערביות נילוות למפא"י, הוצב נוצרי רק במקום השלישי לאחר המנהיג הדרוזי, שיח' ג'בר מעדי.(37)

מאז לא זכו הנוצרים למקום בטוח ברשימת המערך והפסידו ייצוגם בכנסת מטעם מפלגת השלטון, עליה נשענו, כי לא היה בכוחם להעפיל אל מושבי בית הנבחרים בזכות עצמם. כבר בבחירות לכנסת הרביעית נכשלה הרשימה העצמאית של מסעד קסיס הנוצרי וצאלח ח'ניפס הדרוזי, שלא שולבו ב"רשימה הנלווית". נסיונות פריצה של רשימות עדתיות נוצריות על בסיס עצמאי העלו חרס בזה אחר זה. גם מפ"ם שבמסגרתה נבחר יוסוף ח'מיס, נוצרי אוונגלי- אפיסקופלי מחיפה, לכנסת השלישית, הרביעית והחמישית, החליפה אותו בבחירות לכנסת הששית במועמד מוסלמי, עבד אל עזיז זועבי מנצרת, ואחרי פטירתו הציבה את מחמד ותד, אף הוא מוסלמי, בן הכפר ג'ת "במשולש הקטן".

מנהיגים נוצריים מילאו תפקידי מפתח במפ"ם, בארגוני פועלים שונים בהסתדרות העובדים ובכלי התקשורת, אך רובם הוחלפו עם פרישתם ע"י אישים מוסלמים או דרוזים, או שנדחקו על ידם במאבק כוחות פוליטי, בו נודעה משמעות כבדת משקל למוצא הדתי-עדתי.(38)

אישים נוצריים הגיעו לצמרת רק במפלגה הקומוניסטית ורק מתוכה הגיעו לכנסת חברים נוצריים למן הכנסת השמינית ואילך, בלא שיראו עצמם כנציגי עדותיהם, אם כי אין ספק שמוצאם השפיע על עיצוב דרכם הפוליטית, בהיותם יוצאי עדות בעלות רמת השכלה גבוהה, נוטות לחדירת השפעות זרות, שמסגרתן מתרופפת ובניהן שוחרים "אם מאמצת" אחרת.

גם בקרב חברים או אוהדים מן השורה ניכרת תמיכה גבוהה יחסית ברק"ח בקרב הנוצרים, למרות הסתייגותה המוצהרת של מפלגה זו מהתארגנות על בסיס דתי-עדתי, ובלא שניתן להבחין במצעה או בדרכה הפוליטית פנייה מכוונת אל האוכלוסיה הערבית-נוצרית בתור שכזאת.

גורמי המשיכה של מפלגה זו בקרב הנוצרים נעוצים בהדגשתה את התכנים הלאומיים, מעבר למחיצות הדתיות. בדרך זו יצרה שותפות גורל של "המיעוט שבתוך המיעוט" עם הרוב המוסלמי, שאף הוא מיעוט במדינה היהודית ובעת ובעונה אחת חלק מן הרוב המוסלמי במזרח התיכון בכללו.

למעט ביטויים רופפים בודדים לא פיתחה ישראל מדיניות ייחוד הנוצרים, בניגוד להתייחסותה לעדה הדרוזית. בהמנעות זו הדגישה ערביותם וחיזקה את הרגש הלאומי בתוכם. ממשלת ירדן לעומתה סייעה למאבק הערבים בכנסיה היוונית-אורתודוכסית מול הנהגתה היוונית.

רק"ח ניצלה את הפירצה. היא נחלצה לעידוד הכמורה הערבית. פעיליה אף הצליחו לחדור למועצות העדה ולכבוש בהן רוב מכריע. תהליך זה בלט בעיקר בנצרת, החשובה לנצרות מכל הישובים הערביים בישראל, למעט ירושלים.(39)

מכאן צביונה הנוצרי של הנהגת רק"ח מבראשית. לאחר הפילוג בשנת 1965 יוצגו החברים הערביים של המפלגה על ידי נוצרים בלבד בלשכה הפוליטית, במזכירות הועד המרכזי ובועדת הבקורת העליונה. בועד המרכזי עצמו כיהנו ששה נוצרים ובצידם רק שני מוסלמים, מלבד היהודים שבחבורה.

רסן השליטה הופקד ללא ספק בידי השישיה המוכרת: תופיק טובי, אמיל חביבי, ד"ר אמיל תומא, עו"ד חנא נקארה וצליבא ח'מיס, כולם נוצרים, בני העדות היוונית-אורתודוכסית והאוונגלית-אפיסקופלית.

בסוף שנות הששים התחיל להסתמן בבסיס הפירמידה הגילית ברק"ח המפנה לקראת עליית מוסלמים לצמרת, בקודקוד עוד שררו ברמה משולש המנהיגים הנוצרים הוותיקים תופיק טובי, אמיל חביבי ואמיל תומא. בשלב הבא של הסולם, בגילאי 42-50, נימנו 70% יוונים- אורתודורכסים, שראשית פעילותם עוד בתקופת המנדאט.

בשכבת הביניים בגיל 32-41 כבר היו כשליש נוצרים ובשורות הדור הצעיר בני 22 עד31, פחת חלקם כדי רבע בלבד. הוא הדין בראשות הסניפים המקומיים, בברית הנוער הקומוניסטית, בנק"י, ובעתוני המפלגה.(40)

הפער בהשתייכות הדתית של ההנהגה, לעומת ציבור חברי המפלגה, החל ליתן אותותיו בעקבות הועידה ה- 16 וביתר שאת בשנת 1972, בעת הועידה ה- 17, כשלועד המרכזי הצטרפו המשורר המוסלמי, תופיק זיאד, ועמו מנהיג מוסלמי נוסף, עלי עאשור. עתה הגיע מספר המוסלמים לחמישה מתוך תריסר חברי גוף עליון זה.

לקראת הבחירות לכנסת השמינית בשנת 1973 פינה אמיל חביבי מושבו "המשוריין" לתופיק זיאד, שהופיע לפניו ברשימה, ונבחר במקומו. שנתיים לאחר מכן כבש זיאד את ראשות עירית נצרת כעמדת כוח פוליטית ממעלה ראשונה.

מכאן ואילך נמשך תהליך תפיסת עמדות ההנהגה ע"י אישים מוסלמים, בלא שהפסגה נשמטת מידי הנוצרים. הכנסת השתים-עשרה היא הראשונה, בה אין נציגי רק"ח נוצרים, אולם תופיק טובי עודנו אוחז במוסרות תפקיד המזכיר הכללי של המפלגה. בני הדור השני של משפחות המנהיגים הנוצרים הותיקים, אף הם השתרגו אל הצמרת, תוך כדי קשרי נישואין ביניהן, בד בבד עם פיתוח יריבויות פנימיות.

ברור על כן שנוצר בקרב הנוצרים דפוס הצבעה בעל סממנים אידיאולוגיים, אם כי בצידו ניכרת מעת לעת מגמה עדתית מובהקת, שמצאה ביטוייה בבחירות לכנסת העשירית בתמיכה כדי 10% ברשימתו של חנא חדאד, יווני-קתולי מן הכפר טורעאן, קצין משטרה בכיר בדימוס.(41)


הערות:
35. ראה טבלה: מוסלמים, נוצרים ודרוזים בארץ ישראל (1945-1991).
36. בכנסת השלישית והחמישית אף עלה מספר החברים הנוצרים על נציגי הרוב המוסלמי.
37. תחילה אף נקבע מקומו של המועמד המסורתי, אליאס נח'לה, רק במקום הרביעי. הוא התפטר והחליט "לרוץ" ברשימה עצמאית. במקומו שולב שלישי עזאר ערטול, איש עסקים יווני-קתולי מנצרת, הוא לא נבחר, שכן הרשימה זכתה רק בשני מושבים.
38. יוסוף ח'מיס הוחלף בהסתדרות ע"י מחמוד יונס, מוסלמי. "הארץ" 23.9.86; 23.12.87. במקום גוירג' סעד הנוצרי, מזכיר מועצת פועלי נצרת במשך שנים רבות עד פרישתו לגימלאות, נבחר יוסוף אלקרא, דרוזי מעוספיא, "הארץ" 29.12.85.
39. "הארץ" 1.3.55, "ג'רוזלם פוסט" 13.11.61, צמחוני, עמ' 150-151.
40. בועידה ה- 14 בשנת 1961 היה רק מוסלמי אחד, ג'מאל מוסא, בין חמשת חברי הועד המרכזי. צמחוני, ע' 151. היא מתבססת על אלי רכס, בין קומוניזם ללאומיות ערבית: רק"ח והמיעוט הערבי בישראל 1965-1973 (עבודת דוקטור), אוניברסיטת תל-אביב 1986, עמ' 263-264. וכן עמ' 211-212, 256-261.
41. ראה אורי שטנדל: מגמות ההצבעה לכנסת העשירית בקרב ערביי ישראל, המזה"ח: כרך ל' עמ' 143- 144. בבחירות לכנסת ה- 11 הצטרף חנא חדאד לרשימת המערך, אך במקום "רחוק". לקט 42-47, ע' 16. שיעור התמיכה ברשימת חדאד בישובים הנוצריים השונים לא היתה אחידה. במעיליא הגיע כדי 34.9% ובגוש חלב ל- 30.8%, לעומת העדר קולות בתרשיחא, 2.4% בלבד בכפר יאסיף ו- 4.7% בעילבון. בפאסוטה ובאעבלין עלה שיעור קולותיו על 15%. בראמה הגיע ל- 11.8%.


כדאי לקרוא על:
המבנה העדתי
המוסלמים
הצ'רקסים
האחמדים
העדות הנוצריות
הדרוזים



אל האסופה ישראל - האדם והמרחב : נושאים נבחרים בגיאוגרפיה3

ביבליוגרפיה:
כותר: העדות הנוצריות
שם  הספר: ערביי ישראל : בין פטיש לסדן
מחבר: שטנדל, אורי
תאריך: 1992
הוצאה לאור: אקדמון
הערות: 1. הספר מוקדש לפרופ' גבריאל בר ז''ל.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית