הכרובים מתוארים במלכים א' ו 23-28, ז 27-29. וכן בתיאור המשכן בספר שמות כה 18-20 ועוד. במקדש מופיעים הכרובים כדמויות שסוככו על ארון הברית בדביר וכן כמוטיבים עיטוריים על הקירות, הדלתות ועל חפצים פולחניים נוספים. בחזונו של יחזקאל מתוארים כרובים ביתר פירוט (ובמיוחד בפרקים א ו-י). היצורים בתיאורי יחזקאל מורכבים יותר (ארבע פנים לאחד: פני אדם, פני אריה, פני שור ופני נשר; ארבע כנפיים ועוד). יחד עם זאת הם מכילים בתוכם מרכיבים של בעלי חיים, אשר ייצגו אלוהויות שונות בתרבויות שונות במזרח הקדום, ומרמזים על כוחו של האריה, על מהירות הנשר וכושר התעופה שלו, על כוח הפריון של הפר ועל חכמת האדם.
את התיאורים המקראיים של הכרובים משלימים הממצאים הארכיאולוגיים:
כמעט בכל תרבויות המזרח הקדום מצויים תיאורים אמנותיים של יצורים מכונפים דמיוניים המשלבים בדמותם אברי גוף של מספר בעלי חיים.
יצורים אלה מופיעים לרוב בסצינות מיתולוגיות ודתיות, כשהם מלווים אלוהיות או ניצבים בפתחם של ארמונות ומקדשים כמעין שומרי סף, שהגנו על המבנים מפני רוחות רעות ומזיקים למיניהם.
 |
האם הכרובים במקדש שלמה דמו ליצורים אלה? |
אולם מניין לנו כי גם הכרובים במקדש שלמה דמו ליצורים אלה?
שילוב בין ממצאים ארכיאולוגיים לטקסט המקראי יכול אולי לסייע במציאת הפיתרון:
בספר שמואל א' פרק ד נאמר:
"וישלח העם שלה וישאו משם את ארון ברית
ה' צבאות ישב הכרבים..." (שמואל א' ד 4)
אחד מתאריו של האל הישראלי, המופיע מספר פעמים במקרא, מדמה אותו
כיושב על כרובים. מה משמעות הדימוי הזה והאם הוא מוכר לנו ממקומות אחרים?
תיאור אלוהיות המלוות בבעלי חיים מוכר לנו מתרבויות רבות בעת העתיקה. בעל החיים, אמיתי או דמיוני, מלווה את האלוהות ואף משמש לה "ככלי תחבורה". באופן דומה מתואר האל הישראלי כרוכב על כרוב במזמור י"ח בספר תהילים.
בממצאים אחדים שמקורם בעולם הכנעני והפניקי מתוארות סצינות בהן נראים שליטים היושבים על כס מפואר, שמשענות היד שלו עוצבו בדמותם של יצורים מכונפים כדוגמת אלה. על ידית פגיון עשויה שנהב שנמצאה במגידו הכנענית, חרותה תמונת משתה ניצחון בה נראה השליט הכנעני היושב על "כס כרובים" כשלפניו מובלים שבויי מלחמה. "כס כרובים" דומה מופיע על ארון הקבורה של אחירם, מלך גבל הפיניקית.
ניתן לומר אפוא כי "כסא הכרובים" היה סמל מלכות מקובל בעולם הכנעני-פניקי.
|
מה מקומו של מוטיב כנעני מובהק בתוך המקדש? |
בשונה ממקדשי התרבויות השכנות, נעדר ממקדש שלמה האלמנט המובהק ביותר של המקדש האלילי - צלם האלוהות. הדבר מתיישב כמובן עם התפישה הישראלית של אל מופשט, חסר דמות שאין לתארו בשום צורה מוחשית. אולם איך בכל זאת לסמל את נוכחות האל במקדשו, שהוא בעצם ביתו הארצי?
נראה כי זוג הכרובים המסוככים על ארון הברית היו הפתרון לבעיה זו : הכרובים סימלו למעשה את כסאו של האל, כאשר ארון הברית הוצב כהדום לרגליו, בדיוק באופן שבו תוארו מלכים יושבים על כס המלכות בעולם הסובב. דמוי ייחודי זה מתיישב היטב עם התפישה הישראלית הרואה באל, ולא במלך בשר ודם, את השליט האמיתי והבלעדי של העולם.
בפנינו אפוא דוגמה מאלפת לשאילה ישראלית של מוטיב אמנותי ודתי מקובל בתרבויות השכנות, ויישומו בתפישה חדשנית, שונה ומקורית.
