|
|
|
  |
    |
הסדרי נגישות
 |
 |
| עמוד הבית > מדעים > ביולוגיה > צמחיםעמוד הבית > מדעי כדור-הארץ והיקום > הידרולוגיה [מים] |
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
במקומות שהנהרות הגדולים נשפכים אל האוקיינוסים, סמוך לחופים, גדלים עצי המנגרובים. עצים אלו הגדלים רובם ככולם באזורים טרופיים, יוצרים נוף צפוף ופראי בנקודות המפגש של יבשה וים. בשל כך זכו יערות המנגרובים לכינוי "יערות הים". בין שורשי המנגרובים, בתוך הקרקע הבוצית ועל פניה, מתקיים מארג מזון מיוחד במינו, שנוטלים בו חלק חיידקים, חסרי חוליות, דגים ואף תנינים גדולים. בין עלוות העצים הצפופה מקננות ציפורים רבות ועל הענפים תלויים עטלפי פירות.
במשך שנים ארוכות נחשבו יערות המנגרובים לסביבה של ביצות שוממות, אפופות יתושים, שריח רע עולה מהן. אולם כיום לאחר שנות מחקר רבות ידוע, כי סביבת החיים הזאת מיוחדת במינה ומהווה בית גידול למינים רבים של חיידקים, פטריות, חסרי חוליות, דגים, זוחלים, עופות ויונקים. בנוסף, עצי המנגרובים המכים שורשים לאורך קו החוף, מייצבים את החופים ומגינים עליהם מפני הבליה, הנגרמת על-ידי הרוחות והים ומפני ההרס הנגרם על ידי סופות וסערות. ייחודם של עצי המנגרובים הוא ביכולתם להתקיים במי ים מלוחים. מאחר שמי הים מצויים תמיד בשפע, אין להם כל קושי להשיג מים לגידולם. לעומת זאת, צריכים המנגרובים להתמודד עם בעיות אחרות. יכולתם לפתור בעיות אלה מאפשרת להם להתקיים בסביבה שעצים וצמחים אחרים אינם מסוגלים להתקיים בה. החיים בסביבה מלוחה כל כך חייבה את המנגרובים לפתח מנגנונים לסילוק עודפי המלח. הם עושים זאת בשתי דרכים עיקריות. האחת, על ידי סינון-על: בדרך זאת המלחים, החודרים עם מי הים אל העץ דרך מערכת שורשיו, נתקלים בשורה של ממברנות מיוחדות, המונעות את כניסת המלחים פנימה. הדרך השנייה היא באמצעות בלוטות מיוחדות המצויות על פני העלים וגורמות למלח להצטבר בגבישים קטנים. גבישי מלח אלה נשטפים מן העלים ומורחקים על ידי מי הים והרוחות.
עצי המנגרובים חיים בסביבה בוצית. בסביבה זאת הקרקע אינה מאווררת, היא דלה בחמצן והמראה שלה מזכיר את אדמות הכבול. בתנאים כאלה הפעילות של חיידקים אנאירובים מתרבה, והם עסוקים בפירוק החומר האורגני המצוי בקרקע. פעילות זאת של החיידקים מעלה גם את חומציות הקרקע. אחד מסימני ההיכר המובהקים של יערות המנגרובים הוא מערכת השורשים הצפופה. מערכת השורשים של המנגרובים אופקית ושטוחה והיא בנויה הסתעפויות רבות. מערכת זו מסועפת כל כך, עד כי לעתים החומר הצמחי הנמצא מתחת לקרקע רב מזה הנראה לעין על פני הקרקע. כל המזדמן לסביבת המנגרובים שם לב, כי בעת שפל כי אין ספור שורשים, הנראים כמו עפרונות מחודדים, מזדקרים מן הקרקע. שורשים אלה נקראים "שורשי אוויר", ותפקידם לסייע לעץ להתקיים בסביבה הדלה בחמצן. כיצד פועלים שורשי האוויר? כמו יתר חופי האוקיינוסים, גם סביבת המנגרובים מושפעת ממשטר הגאות והשפל. בעת שפל יורדים פני המים, ושורשי המנגרובים נחשפים לאוויר, ובעת גאות עולים פני המים חזרה למצבם הקודם ומכסים את קצות השורשים. מתברר כי שורשי המנגרובים עשויים רקמה חלולה ומאווררת היטב המזכירה בצורתה ספוג. פני השורשים מכוסים בנקבים זעירים והם מאפשרים כניסת אוויר פנימה. בעת הגאות נסגרים הנקבים, העצים מנצלים את מלאי החמצן העומד לרשותם, וריכוזו בתאיהם יורד. בעת שפל נפתחים הנקבים, ואוויר טרי עשיר בחמצן נשאב פנימה. החמצן מפעפע אל תוך התאים על פי מפל הריכוזים שלו, מריכוזו הגבוה באוויר אל ריכוזו הנמוך בתוך התאים. מלבד שורשי האוויר קיימים במנגרובים גם שורשים מסוג אחר. אלו הם שורשי הזנה המובילים לעץ את החומרים הדרושים לגידולו. הקרקעית הבוצית משמשת כר להתפתחות הדורות החדשים. במינים רבים של מנגרובים נושר הפרי אל הקרקעית בעודו שלם. הזרע מתחיל לנבוט כשהפרי עדיין תלוי על העץ, וכשהפרי נופל הזרע מתחיל מיד להכות שורשים. הנבטים הצעירים מכוסים במים במשך תקופה ארוכה.
סביבת המנגרובים עשירה מאוד בחומרי מזון חיוניים. מקורם של אלה בחומר צמחי יבשתי המוסע עם מי הנהרות ונלכד בקרקעית הבוצית. בנוסף, העלים הרבים הנושרים מעצי המנגרובים נרקבים בקרקע הבוצית, פירוקם מואץ על ידי חיידקים, וחומרי המזון שבהם משתחררים ומזינים יצורים אחרים. בשל תכולת חומרי המזון הרבים בקרקע משמשת סביבת המנגרובים "מעון" ליצורים רבים, המוצאים מסתור ומזון בתוך הבוץ ונקודת אחיזה בשורשים המסועפים. חומרי המזון ושרידי העלים המרקיבים בקרקע נאכלים על ידי חסרי חוליות קטנים, ואלה נאכלים על ידי חסרי חוליות גדולים מהם או על ידי דגים, ואילו הדגים נאכלים על ידי עופות מים. במקומות רבים בעולם כמו, למשל, באוסטרליה ובאפריקה שורצים בסביבת המנגרובים גם תנינים גדולים, הטורפים דגים ועופות מים. מבין חסרי החוליות החיים בסביבת המנגרובים בולטים סרטני בוץ גדולים, המצוידים בצבתות גדולות וחזקות. משקלם של סרטנים כאלה עשוי להגיע במקרים מסוימים עד שלושה קילוגרמים! גם כרישים מזדמנים לעתים אל הנהרות מן הים הפתוח. לא כל היצורים החיים בסביבת המנגרובים מבלים את כל מחזור חייהם בין השורשים. למשל, ישנם דגים המבלים בין עצי המנגרובים רק את שלבי חייהם הראשונים, ואילו עם התבגרותם הם שוחים אל הים הפתוח. בעונת הרבייה חוזרים דגים אלו אל המנגרובים כדי להטיל את ביציהם ולהפרותן, וחוזר חלילה.
אחד האזורים המופלאים שאפשר לראות בהם יערות מנגרובים נמצא בחלק הצפון מזרחי של יבשת אוסטרליה. באזור זה ישנם נהרות גדולים ורבים המסיעים את מי הגשמים מן היבשה אל האוקיינוס. נהרות אלה מתפתלים לאורך מאות קילומטרים, ובמקום מפגשם עם הים גדלים יערות המנגרובים הסבוכים. בשל הסביבה הבוצית של המנגרובים והקרקע הטובענית, קשה להגיע אליהם מן היבשה. הדרך הבטוחה ביותר להגיע אל סביבה זאת היא דרך הים בספינות ובסירות. השיט במעלה הנהר בסבך של יערות המנגרובים הוא הרפתקה מסתורית ומיוחדת. הפלגה בספינה גדולה, במקביל לקו החוף, היא מסע בין נהרות; הפלגה בסירה קטנה במעלה נהרות אלה הופכת למסע בין יערות. את ההפלגה במעלה הנהר יש לתכנן היטב בהתאם לתנודות הגאות והשפל. יש להתחיל בזמן שפני המים בנהר נמצאים בעלייה ולהספיק לחזור לפני שהם יורדים כליל. חישוב לקוי של זמני הגאות והשפל עלול להסתיים במצב מביך שבו הסירה נותרת על פני הקרקעית הבוצית בלי יכולת לחזור. במצב שפל כזה צריך להמתין מספר שעות עד עלייתם המחודשת של המים עם בוא הגאות הבאה. ראשיתו של המסע בפתח הנהר, שם מתגלים עצי המנגרובים הצפופים במלוא הדרם. על ענפיהם צווחים מאות עטלפי פירות הנקראים "שועלים מעופפים" ומדיפים ריח חריף. ריח זה מתערבב עם ריחות הקרקע הבוצית, העלים הנרקבים והמים המלוחים. המשך המסע עובר ממש בין העצים הגבוהים, וכדאי לנווט את הסירה בזהירות רבה. ככל שעולים במעלה הנהר, גוברת השפעת המים המתוקים על מי הים, ומליחות המים הולכת וקטנה. בעקבות כך נעלמים בהדרגה עצי המנגרובים, ובמקומם מתחילה להופיע צמחייה רגילה. את הנוף של יערות המנגרובים מחליפים נופים של יערות הגשם הטרופיים. כאן חיים בצפיפות רבה עצים, שרכים, צמחים מטפסים ואף צמחים טורפים. בין העצים חיים ציפורים, זוחלים וחרקים רבים. קיני טרמיטים העשויים בוץ מתנשאים לגובה של שלושה מטרים ויותר!
לאדם יש עניין רב במחקר של המנגרובים משתי סיבות עיקריות: יערות אלה הם בית גידול לדגים, לסרטנים ולצדפות, המשמשים במקומות רבים בעולם מזון לאדם. בנוסף, היערות הצפופים תורמים רבות לשמירה על החופים מפני בליה הנגרמת על ידי הרוחות והמים. מחקר המנגרובים עוסק בתחומים רבים: זיהוי החיידקים הגדלים בקרקע, בדיקת חומציות הקרקע, מדידת מליחות המים ושקיפותם, מדידת הריכוזים של חומרי המזון בקרקע ובמים ועוד. מטרת האיסוף של נתונים אלה היא ללמוד את התנאים הסביבתיים המאפשרים למארג המזון המיוחד הזה להתקיים. בנוסף, מיון, ספירה, שקילה ומדידת גודל גופם של דגים ושל חסרי חוליות מספקים מידע איכותי וכמותי על הסוגים השונים החיים בסביבה זו. עבודת המחקר ביערות המנגרובים אינה קלה. הסביבה הבוצית מקשה על התנועה, ולעתים החוקרים שוקעים בבוץ, ממש עד המותניים. זבובי חול ויתושים אינם מרחמים על החוקרים והם עוקצים את חלקי הגוף החשופים. אחריהם באים החיידקים הרבים החיים בבוץ ומזהמים את העקיצות במהירות! להגנתם משתמשים החוקרים בסרבלי עבודה מיוחדים. סרבלים אלה אמנם מגינים על הגוף מפני עקיצות, אך הם מקשים על התנועה ועל הנשימה בסביבה הטרופית הלחה. אם לא די בכל אלה, הרי שנוספת גם אימת התנינים. אלה שוחים במים במהירות, ורק ראשם מבצבץ מעל המים. בעונת הרבייה שלהם הם נעשים אף מסוכנים יותר. בשל כך נאלצים החוקרים להצטייד ברתמות מיוחדות, המאפשרות למשוך אותם מן המים במהירות בעת סכנה. ליערות המנגרובים יש חשיבות כלכלית רבה. ניצול בלתי נכון שלהם או זיהומם במזהמים שונים גורמים לא רק להשמדתם, אלא גם להרס של כל מארג המזון המתקיים בהם. למשל, עקב זיהום הנפט הגדול שהתרחש בפנמה בשנת 1986, מתו עצי מנגרובים רבים ועמם גם חסרי חוליות ודגים. ארגונים לשמירת טבע בעולם רואים חובה לעצמם להילחם ולהגן על סביבת החיים של המנגרובים ולמנוע פגיעה ביערות הים.
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
 |
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| 123 |
