עמוד הבית > ישראל (חדש) > אקולוגיה ואיכות הסביבה > שימור > שמורות טבע וגנים לאומייםעמוד הבית > ישראל (חדש) > נוף וטבע
קרן קיימת לישראלהחברה להגנת הטבעישראל. המשרד לאיכות הסביבה


תקציר
מטרת מאמר זה היא להציג את עיקרי תוכנית הממשק שגובשה בפארק רמת הנדיב במשך השנים ולהדגיש את הקשר בינה ובין התפיסה הרעיונית, המאמץ המחקרי והרקע האקולוגי.



ממשק פארק רמת הנדיב : הבסיס האקולוגי ויישום המחקר
מחבר: ד"ר אבי פרובולוצקי



 

מבוא


מטרת מאמר זה היא להציג את עיקרי תוכנית הממשק שגובשה בפארק רמת הנדיב במשך השנים ולהדגיש את הקשר בינה ובין התפיסה הרעיונית, המאמץ המחקרי והרקע האקולוגי.
שלב ראשון בגיבוש תוכנית ממשק הוא הגדרת 'יחידת הממשק'. לכאורה, מדובר כאן על פארק רמת הנדיב כולו, ששטחו הכולל אינו גדול, כיחידת ממשק אחת. אבל, התעמקות בפרטים מראה שנכון יהיה ליישם כאן את ה'הסתכלות ההירארכית' המאפיינת את תחום האקולוגיה של הנוף. בזי הצוקים, ששוחררו ברמת-הנדיב במגמה שיחזרו לקנן על המצוקים המערביים, נמצאו מקננים בארובות תחנת הכוח בחדרה (ופרט מטובע מהאוכלוסייה ששוחררה נתפס בערב הסעודית); חזירים השוהים על פי רוב בסבך המערבי של הפארק, יוצאים לשחר למזון בשטחים המקיפים את הפארק – מהלך מספר קילומטרים; כלבים מזיכרון יעקב מגיעים אחר הצוהריים למסעות צייד אחר עופרי צבאים בפארק; נשרים ששוחררו מהכלוב ברמת-הנדיב אותרו משוטטים מעל טורקיה ומקננים בשמורת גמלא בגולן ואילי כרמל ששוחררו במרכז הפארק יורדים בקיץ לרעות באזורים לחים למרגלות המצוק וחלקם אף הגיע בשיטוטיו עד לאזור בנימינה ופרדס-חנה.
מצד שני, כתמי החורש המפותח והעשיר מוגבלים מרחבית לכתמי טוף מסוימים (משק מים?); מרוות איג והיבשוש המצויץ, מינים נדירים מאד בארץ ישראל, מופיעים באתר אחד מסוים בשטח הפארק; האש שכילתה ב-1980 חלקים מהפארק התפשטה מצפון תוך שרפת כתמי צומח מסוימים ומוגדרים ושוניות מאובנות, היוצרות תנאי קרקע ומסלע ייחודיים, מופיעות במספר אתרים קטנים הפזורים בראש המצוק המערבי.
לסיכום, מדובר בממשק של 'שטח כתמי' ומורכב המדגיש קשרים והקשרים הירארכיים של כתמים בגדלים שונים עם הסביבה הקרובה והרחוקה. השאלה הנשאלת היא: כיצד מתאימים את הממשק לדגם מרחבי זה?



 

שימור המבנה הכתמי


אחרי זמן בו נתפסו סבכי הגריגה (קידה שעירה, בר-זית בינוני ושיחים אחרים) כבעלי ערך אקולוגי מוגבל, ונבחנו דרכים לפתיחת ולביעור נוף זה, אובחנה החשיבות של כתמי הצומח הים התיכוני הפתוח שמנצלים את מחשופי הטוף. כאן נמצא מגוון מינים מזופיליים עשיר יחסית ומתפתח בית-גידול המתאים לבעלי-חיים שונים. היות וכך, סומנו אזורים אלו כמיועדים לשימור ונמנעה בהם הפרעה מיותרת, גם למטרות פיתוח וטיול.
המעקב אחר חזירי הבר ואחר איילי הכרמל הבהירו את חשיבותו של הנוף הסבוך והסגור לעולם החי המקומי. לעומת זאת, ניתוח השינויים בנוכחות ושפע אוכלוסיות הציפורים, הראה את החשיבות של שטחים פתוחים ונקיים מכיסוי צומח שיחי גבוה לשימור מגוון מיני הציפורים בפארק. באופן דומה, ניתן לראות את חשיבות השימור של שטחים פתוחים לקיום כתמי צומח עשבוני, החשובים לקיום אוכלוסיות צבאים המקומית ולשימור מגוון מיני הצמחים בפארק. גם הגיאופיטים, על פרחיהם המרהיבים, תלויים בכתמים פתוחים ללא הצללה של שיחים.
במילים אחרות, לפנינו מקרה נוסף בו יש לפתח ממשק שיתמודד, לפחות ביחידות מוגדרות מרחבית, עם תהליכי הסוקצסיה (שינוי לאורך זמן) בצומח הים-תיכוני. צומח זה, שהוא בעל התאמות מעולות לתנאי הפרעה (שריפה, כריתה או רעיה), מסוגל להתחדש ולכסות מחדש את הנוף, ברגע שההפרעה מוסרת או שעוצמתה קטנה. זהו למעשה התהליך הסוקצסיוני האופייני לנופי הים-התיכון בכלל, וישראל בפרט, ללא קשר למיני הצמחים המעוצים שבשטח. היות וכך, אין לנו לדאוג לכתמי הסבך, שכן אלו מתפתחים טבעית, ועלינו לדאוג, בעזרת ממשק מתאים, לויסות הכיסוי השיחי ההולך ועולה באותם כתמים שיועדו להישאר פתוחים.
משימה זו אולי קלה להגדרה, אבל קשה לביצוע. כפי שנאמר, ההתאמות של השיחים להפרעה, גורמות לכך שכל הסרה מכנית של השיחים, שהיא יקרה כשלעצמה בשטחים גדולים, היא תמיד זמנית, כי השיחים חוזרים ומתאוששים. כמשימה עתידית תיבחן רעיית עזים ככלי ממשק לוויסות הכיסוי השיחי, וגם זאת תחת תנאי רעייה מיוחדים.
גם את הטיפול הנופי בחורשות הנטועות ברמת-הנדיב ניתן להכניס תחת הכותרת של הממשק הכתמי. כאן נעשה ניסיון להסב את הנוף הנטוע באורנים וברושים בדגם מוגדר (צפוף, שורות סדורות, מונוקולטורה), לנוף כתמי בו יושארו העצים הנטועים בקבוצות צפופות קטנות, ושאר הנוף יתפתח תוך מתן אפשרות לצומח הטבעי להתאושש, אך תוך הגדלת מגוון העצים הנטועים.
מחלות שפקדו את העצים הנטועים הפכו את הדילול לצורך חיוני ובכך הואץ תהליך העיצוב הנופי. מעניין לציין שניסיון לעצב את שיחי הבר-זית הבינונית ולקדם את התפתחותם לעצים נכשל בזמנו, בין השאר, בשל ידע מוגבל על הביולוגיה של מין זה.
כיסוי צומח מעוצה גבוה אולי רצוי לבעלי חיים מסוימים, אולם טומן בחובו סכנה גדולה לפארק עצמו – סכנת שריפה. הנוף הים-תיכוני ידוע כמועד לשריפה. הצטברות ביומסה מעוצה יבשה וקיץ ארוך ויבש, הם תנאים מצוינים להתפשטות שריפות, ומכאן חשיבותו של הממשק בהתמודדות עם נושא זה.



 

מניעת שריפות


השריפה של 1980 הייתה טראומה שליוותה את מדיניות ניהול השטח עוד לפני תחילתו של פרוייקט זה. מידי אביב הייתה קבוצת פועלים יומיים פושטת ומכסחת את הצומח העשבוני בשטחים הפתוחים של הפארק, וזאת על מנת למנוע את התלקחותו בקיץ.
הכנסת עדר הבקר, למשך חודשיים ארוכים של רעייה בתחומי הפארק, באה כדי להתמודד באופן יעיל יותר עם ה'פתיל' של השריפה – הצומח העשבוני. הנכונות 'לסבול' את נוכחותן של כ-200 פרות, למשך חצי שנה, בתחומי הפארק (על כל המשתמע מהקונפליקט עם הבקר) נבעה מתוך ההבנה שמדובר בכלי ממשקי יעיל מאד, ולמעשה, חסר תחליף.
כאשר מדובר ב'פצצת אש' יש לטפל לא רק ב'פתיל', אלא גם, במאגר הדלק. היות ומסיבות שפורטו לעיל (שימור המבנה הכתמי), לא נראה נכון לטפל בצומח המעוצה של שטח הפארק כולו, הוחלט לאמץ שיטת הגנה היקפית. למעשה, הייתה זו השריפה הגדולה בכרמל, שהתרחשה ב-1988 שעוררה דיונים מקצועיים והביאה לפיתוח תפיסות חדשות בארץ, להתמודדות עם בעיית השריפות בחורש וביער הים תיכוני.
הממשק שאומץ בעקבות דיונים אלו היה הקמתם של אזורי חיץ. בכרמל כולו נשארו הצעות ממשקיות אלו, להגנה על ישובים ואזורים בעלי ערך, בגדר הצעות תיאורטיות בלבד, אבל ברמת-הנדיב הרעיונות יושמו בפועל. בחורף 1991/2 הוחל בהכשרת אזור חיץ בין הפארק לבין השכונות הדרומיות של זיכרון יעקב. כדי לקבל חיץ אפקטיבי הורחקו מהשטח מרבית הצמחים המעוצים, ומידי שנה עבר האזור רעיית בקר חזקה ביותר, לזמן קצר, וזאת במטרה לדכא את התחדשות השיחים. בשטח הושארו שיחי הבר-זית הבינוני המפותחים, הן מסיבות נופיות והן בגלל שהבקר אוכל מהם. ניהול אזור החיץ נבחן במספר חלקות ניסיוניות. חלקות אלו הראו שניתן לתחזק את החיץ באופן אפקטיבי לפחות במשך 10 שנים ויותר ממועד הרחקת הצומח המעוצה. בתום פרק זמן זה יש לטפל שנית בשיחים שהתאוששו. בתום תקופת המחקר עבר השטח כולו לניהול השוטף של צוות הפארק, וכיום הטיפול בו הוא חלק מהממשק הקבוע.
במסגרת המאמץ למניעת שריפות הוחלט על הקמת אזור חיץ נוסף, ליד הגדר הדרומית של הפארק, נוכח אזור הלינה של אתר שונה. לאחר הפעלה ניסיונית של אתר שונה סוכם לדחות את הפתיחה המסיבית של הנוף המעוצה במקום, כי בכך היה נפגע קטע חורש סבוך, המשמש כמסתור לחזירים, אילי כרמל וטורפים קטנים. זוהי דוגמה קלאסית לסתירה בין מטרות ממשקיות שונות, המדגישות ערכים שונים. ימים יגידו באם החלטה זו הייתה נכונה.



 

העשרת עולם החי


העובדה שפארק רמת-הנדיב מייצג נאמנה שטחים גדולים מנופי ארץ ישראל הים התיכונית, פירושה, בין השאר, עולם חי פגוע וחסר, בגלל פעילות האדם בעבר הרחוק והקרוב. מתחילתו של הפרויקט עלה הרעיון של העשרת עולם החי במקום, הן למטרות פיתוח הפארק והן כמעבדה לאזורים אחרים בארץ.

עד כה פותחו שני כיוונים של העשרה: האחד, אישוש אוכלוסיית הדורסים באזור תוך ניסיון להחזיר קינון של נשרים ובזי צוקים למצוקי דרום הכרמל, קינון שנעלם לפני עשרות שנים. כיוון שני היה השבה (reintroduction) של איילי כרמל לנופי הארץ. אייל זה נכחד מהארץ עקב ציד בתחילת המאה ה-20.
אין ספק שהצלחה של פעולות אלו לאורך זמן מחייבת טיפול ממשקי עתיר משאבים וכוח אדם מיומן, והוא חלק אינטגרלי מתוכנית הממשק של הפארק. ללא תוכנית מקצועית מפורטת ומחויבות מתמשכת של הגורמים המנהליים, אין לפעולה מורכבת מסוג זה שום סיכוי להצליח.



 

סיכום


ממשק פארק רמת-הנדיב מעמיד במבחן את יכולותינו בתחום האקולוגיה המעשית ושימור הטבע. לכאורה, שני הגורמים הנמצאים בדרך כלל בחסר: ידע מקצועי-מדעי ותקציב זמין, נמצאים כאן במצב משופר. אך חרף זאת, תוכנית הממשק וההשלכות של ההתערבות הממשקית, אינם ברורים מאליהם. שנים רבות של איסוף ידע וניסיון שדה עזרו בגיבוש עקרונות הממשק, ועדיין ניתן להוסיף עוד רבות לתוכנית שהוצגה כאן.




* רשות הטבע והגנים והמחלקה לגידולי שדה ומשאבי טבע, מִנהל המחקר החקלאי – מרכז וולקני, בית-דגן וחטיבת המדע, רשות הטבע והגנים

ביבליוגרפיה:
כותר: ממשק פארק רמת הנדיב : הבסיס האקולוגי ויישום המחקר
מחבר: פרובולוצקי, אבי (ד"ר)
תאריך: מרץ 2001 , גליון 6
שם כתב העת: אקולוגיה וסביבה : רבעון לאקולוגיה, לאיכות הסביבה ולשמירת הטבע והנוף
הוצאה לאור: קרן קיימת לישראל; החברה להגנת הטבע; ישראל. המשרד לאיכות הסביבה
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית