"בעצב תלדי בנים", נאמר לחווה, כאשר גורשה מגן העדן, ואכן הלידה מלווה בכאבים וכרוכה בסיכונים מסוימים. הרפואה המודרנית מנסה להקל על כאבי היולדת ולפקח על העובר במהלך הלידה. בעת הצורך רופאים ואחיות מתערבים ועוזרים ללידה להתנהל בשלום. אם העובר נולד מוקדם מדי, מטפלים בו עד שהוא משלים את התפתחותו.
 |
התערבות בתהליך הלידה |
תהליך הלידה כרוך באופן טבעי בכאבים. ברוב התרבויות מנסים להקל על היולדת, החל בקיום טקסים דתיים ליד מיטתה וכלה במתן תרופות שונות.
בעבר הייתה הלידה מתרחשת בבית, בנוכחות מיילדת מקצועית או בעזרת שכנה טובה. כיום נעשות רוב הלידות בבתי חולים תחת פיקוח רפואי צמוד. כאשר מתברר שהעובר במצוקה, או כשמתגלים קשיים בתהליך יציאתו החוצה, מתערבים הרופאים בתהליך הלידה. לעתים הם מוציאים את העובר בניתוח, דרך הבטן. ניתוח זה נקרא "ניתוח קיסרי", ויש הטוענים שהוא נקרא כך על שם יוליוס קיסר, שליט רומי, שנולד באופן כזה.
|
פגים |
אף כי הריון נמשך בדרך כלל תשעה חודשים, לעתים קרובות קורה שתינוק נולד לאחר שבעה או שמונה חודשי הריון בלבד. תינוקות כאלה נקראים "פגים". הפגים יוצאים לאוויר העולם בלתי בשלים. כך, למשל, עדיין לא הצטברה בגופם שכבה עבה די הצורך של שומן, שתשמור על חום גופם מחוץ ל
רחם. בעבר היו תינוקות כאלה מתים. כיום הם מוכנסים לתאים קטנים - אינקובטורים - ששוררים בהם תנאים מתאימים להמשך התפתחותם. ריאותיהם של פגים רבים אינן בשלות, ולכן הם מטופלים במכשירי הנשמה. כאשר משלימים הפגים את התפתחותם, מוציאים אותם מהאינקובטור, והם ממשיכים להתפתח כרגיל.
מדענים מנסים לפתח רחם מלאכותי: אינקובטור שיוכל להחליף לחלוטין את הרחם - מרגע ה
הפריה ועד לגמר התפתחותו של העובר. בעזרת הרחם המלאכותי וטכנולוגיית
ההפריה המלאכותית, יוכל האדם להתרבות בדרך שהיא אופיינית יותר לדגים מאשר ל
יונקים: ההפריה תהיה
חיצונית, וגם העובר יתפתח מחוץ לגוף...
בינתיים, האינקובטורים מתאימים כתחליף רק לשבועות האחרונים של ההריון. עדיין לא הצליחו לחקות את התנאים הדרושים לשלבים המוקדמים יותר. אולי יצליחו בעתיד, מי יודע?
מידע נוסף בפריט
הפריה מלאכותית.
|
לנצח את קדחת הלידה |
כיום לידה היא ברוב המקרים מאורע משמח ומלא תקווה. אולם במאה ה- 19 הייתה הלידה כרוכה בסיכון רב: נשים רבות מתו ממחלה שנקראה "קדחת הלידה", ואיש לא ידע מדוע. עד שבא הרופא ההונגרי זמלוייס ופתר את התעלומה. מיליוני נשים ניצלו בזכותו ממוות.
בבית החולים, שזמלוייס עבד בו, היו שתי מחלקות ליולדות: במחלקה הראשונה מתו נשים רבות מ"קדחת הלידה", ואילו במחלקה השנייה מתו רק מעט נשים. אנשים דיברו על רוחות רעות ועל כשפים שפוקדים דווקא את המחלקה הראשונה, אך זמלוייס החליט לבדוק את התעלומה בשיטתיות ובאופן מדעי. הוא החליט לבדוק אם יש הבדלים בין שתי המחלקות, שיכולים להסביר את ההבדלים בתמותת היולדות. הוא בדק אם יש הבדלים בצפיפות השוררת במחלקות היולדות, במזון שהן מקבלות, בתנוחה שהן יולדות בה ועוד ועוד. הוא בדק אפילו אפשרויות מגוחכות כמו, למשל, שהגורם לתמותה הוא צלצול הפעמון שמודיע על בואו של הכומר. כאשר אחת הנשים הייתה גוססת, היה הכומר מגיע להתפלל לצידה, מלווה בצלצול פעמון. אנשים טענו, שצלצול הפעמון גורם לבהלה איומה בקרב הנשים עד כדי כך, שהן נחלות ומתות. לטענתם, יולדות המחלקה הראשונה נבהלו יותר מיולדות המחלקה השנייה בגלל ההבדל במשך הצלצול: יולדות המחלקה הראשונה היו שומעות את הפעמון במשך זמן ארוך בהרבה מיולדות המחלקה השנייה, כיוון שדרכו של הכומר אל המחלקה הראשונה הייתה ארוכה בהרבה מהדרך למחלקה השנייה. כדי לבדוק את השפעתו של צלצול הפעמון ביקש זמלוייס מהכומר להגיע למחלקה השנייה ללא ליווי הפעמון. אך הפלא ופלא - מספר היולדות שמתו לא ירד. לא נותר לזמלוייס אלא לחפש סיבה אחרת.
לבסוף, לאחר מחקר ארוך ועיקש, הבין הרופא את הסיבה לתמותה: במחלקה הראשונה "המקוללת" היו סטודנטים צעירים לרפואה מיילדים את הנשים. הם עשו זאת מיד לאחר שסיימו לנתח גוויות. ידיהם המזוהמות העבירו את גורמי המחלה מהגוויות לדם היולדות. ואילו במחלקה השנייה, עבדו מיילדות, שלא השתתפו בניתוחי גוויות. כאשר הורה זמלוייס לסטודנטים לרחוץ את ידיהם ביסודיות לאחר כל ניתוח ולפני כל טיפול באישה יולדת, שיעור התמותה צנח במהירות! וכך, ללא תרופות מסובכות, אך בעזרת חשיבה מדעית שיטתית ועיקשת, הצליח זמלוייס לחולל מהפכה ברפואה. מאז מכירים הרופאים בחשיבותה של רחיצת ידיים יסודית לפני כל שהם בודקים את החולה ולפני כל ניתוח ולידה.
