למרבה המזל מלחמות בין גברים על ליבה של אהובה אינן נפוצות כיום כמו בעבר. זכרים של בעלי חיים עדיין משתמשים בדרך זו.
 |
בעלי חיים |
זכרים של בעלי חיים רבים נלחמים זה בזה כדי לזכות בנקבות. לעתים קרובות ההכרעה מי המנצח מתקבלת עוד לפני הקרב. הזכרים "מודדים" זה את זה ומתרשמים מתכונותיו של היריב. אם אחד מהם מכיר בעליונותו של היריב, הוא נסוג ועוזב את השטח ללא פגע. אם השניים מתעקשים, מתפתח קרב. ובקרב - כל האמצעים כשרים. כל אחד לפי יכולתו ולפי ה"ציוד" שהוא נושא. יש בעלי חיים שנוגחים זה בזה בעזרת הקרניים שלהם (איילים, צבאים, יעלים); אחרים מתגוששים בעזרת גופם (דובים, אריות, עופות שונים) ויש שמטילים את כל כובד משקלם זה על זה (פילי ים, היפופוטמים). ג'ירפים עושים "דו-קרב" של צווארים, וסרטנים שונים נאבקים בעזרת הצבתות. הקרב מסתיים, כאשר אחד היריבים מובס ומסתלק. רק לעתים רחוקות הקרב נגמר במותו של החלש יותר.
המנצח בקרב זוכה ב"כל הקופה" - לא בנקבה אחת כי אם בכמה. אצל בעלי חיים מסוימים המנצח זוכה בעדר שלם של נקבות המכונה "הרמון". כולן הולכות אחריו ו
מזדווגות רק אתו! בעלי חיים אחרים זוכים ב
טריטוריה (שטח). הם מזדווגים עם כל נקבה שמזדמנת לאותו השטח.
מלחמות זכרים נפוצות בקרב מינים רבים מאוד של בעלי חיים, בני כל המחלקות:
יונקים,
עופות,
זוחלים,
דגים ואפילו מיני
חרקים, שושנות-ים ו
חסרי חוליות אחרים. כולם נאבקים על הזכות להתרבות. רק הזכרים המנצחים שהם החזקים והעקשניים ביותר, זוכים להתרבות, והם מעבירים תכונות אלה לצאצאיהם.
|
בני אדם |
קורה, שבנים ילדותיים "הולכים מכות" בגלל בת, ובעבר היו גברים מנהלים דו-קרב כדי לזכות באהבתה של אישה. אך למרבה המזל מלחמות בין גברים אינן מקובלות כיום כדרך חיזור.
יריבויות בין גברים קיימות בחברה האנושית, אך באופן מתוחכם יותר בהשוואה לבעלי החיים. אמנם נשים רבות בחברות שונות אכן מעדיפות גברים חזקים, אך לא תמיד אלה הם דווקא בעלי השרירים. לעתים קרובות מתבטא הכוח במעמד חברתי גבוה, ביכולת כלכלית גבוהה או ביכולת השפעה של מי שמקורב לשלטון. לשלמה המלך היו אלף נשים, וכנראה לא בגלל שעסק בפיתוח שרירים...
ובכל זאת ועל אף האמור לעיל, לא רק בעלי השרירים או בעלי השררה מוצאים להם בנות זוג. גם שברירים, צנומים ו"רגילים" זוכים לכך. מסתבר שאינטליגנציה, רוך, רגישות ומסירות חשובות לא פחות ביצירת הקשר הזוגי, ובעצם, הרבה יותר...
