עמוד הבית > מדעי החברה > גיאוגרפיה > גיאוגרפיה של האדם > גיאוגרפיה יישובית-עירונית
מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


תקציר
על התפתחות השטח הבנוי של העיר,
ועל האופן שבו יישובים עירוניים חוברים יחדיו ויוצרים רצף עירוני ענק.



העיר הולכת ומתפשטת במרחב
מחברות: אסתר רפ; איריס שילוני-צביאלי


ככל שמספר האנשים המאכלסים את הערים גדל, כן גובר הצורך בעוד שטחי מגורים ומקורות תעסוקה בערים. לפיכך הערים מצויות בתהליך בלתי פוסק של גידול והתפשטות במרחב. לעתים ההתפשטות כה גדולה עד כי נוצר מרחב בנוי רצוף, המשתרע על פני מאות ואף אלפי קמ"ר. בסעיף זה נבדוק כיצד מתפתח השטח הבנוי של העיר, ונדון באופן שבו יישובים עירוניים חוברים יחדיו ויוצרים רצף עירוני ענק.


 

1. התפתחות השטח הבנוי של העיר


בעבר, כל עוד אוכלוסיית הערים הייתה קטנה וכמעט שלא גדלה, שמרה העיר על שטח בגודל קבוע ונותרה בגבולותיה המצומצמים במשך מאות שנים. העיר הייתה אז קטנה, צפופה ומכונסת. אמצעי תחבורה משוכללים לא היו עדיין, ובני האדם יכלו להגיע ברגל מקצה אחד של העיר ועד הקצה האחר שלה. הפעילות הכלכלית, כמו העברת סחורות ומכירתן, התבצעה באמצעות חמורים, סוסים ועגלות. במקומות שבהם גדלה האוכלוסייה ונוצר צורך בהרחבת שטחה של העיר, נבנו חומות חדשות שהקיפו שטחים חדשים שצורפו לעיר, או שתושבים התיישבו בשטחים שמחוץ לחומות. אך לא הייתה זאת אלא התרחבות מעטה.

המהפך הגדול ביותר בהתפשטות העיר אירע במאה ה- 19 והוא קשור למהפכה התעשייתית ולתהליך התיעוש. כפי שלמדתם בפרק הקודם, תהליכים אלה גרמו לגידול עצום באוכלוסיית העיר ולהתרחבות של הפעילות הכלכלית. כך נוצר צורך דחוף בהגדלת שטחה של העיר, דבר שהתאפשר בזכות כלי התחבורה החדשים – הרכבת והחשמלית – שפותחו באותה התקופה. באמצעות כלי תחבורה אלה, ובעיקר הרכבת, יכלו תושבי הכפרים והעיירות שמחוץ לעיר להגיע אליה בקלות, ואילו תושבי העיר יכלו לעבור להתגורר מחוצה לה, בדירות מרווחות יותר, ולהמשיך לעבוד במרכז העיר.
זוהי ראשיתו של אחד התהליכים הבולטים ביותר שהתרחשו במרחב העירוני, תהליך הפירוור. כך התרחב השטח הבנוי של העיר, בעיקר לאורך נתיבי הרכבת וסביב תחנות הרכבת.

עוד מפנה בהתפשטות העיר התרחש בעקבות המצאת המכונית: המכונית הנמצאת בבעלותו של האדם הפרטי מאפשרת לו להתגורר בכל מקום ולהגיע משם למקום עבודתו, גם אם הוא נמצא במרחב רב. ואכן, עם התרחבות השימוש במכונית השתנתה העיר לבלי הכר: ברחבי העיר ובסביבתה נסללו מערכות כבישים, והעיר התפשטה אל עבר השטחים שבין המסילות. וככל שגדל מספר המכוניות כן התרחב שטחה של העיר.

כיום מצויים פרוורים רבים סביב כל הערים בעולם. גם בישראל התפתחו פרוורים סביב הערים. בתחילה התפתחותם הייתה קשורה בעיקר לשימוש באוטובוסים, ומאוחר יותר הם גדלו בעיקר הודות להתרחבות השימוש ברכב פרטי.



 

2. מערים בודדות לרצפים עירוניים



כל עוד הערים היו קטנות והתפתחו באיטיות – נשמר מרחק בין עיר לעיר והיה ברור היכן העיר מתחילה והיכן היא מסתיימת. בעקבות המהפכה התעשייתית, כאשר השטח הבנוי של הערים החל להתרחב, ערים גדולות "התקרבו" בהדרגה אל עבר היישובים הסמוכים אליהן. יישובים אלה, גם הם התרחבו והתפשטו וכך השטחים הבנויים של יישובים סמוכים החלו "להיפגש", עד כי במקומות רבים קשה להבחין היכן מסתיים שטחה של עיר אחת ומתחיל שטחה של עיר אחרת. כך החלו להתפתח רצפים של שטחים בנויים, המשתרעים על פני מאות ואף אלפי קמ"ר וכוללים מספר רב של יישובים. תופעה זאת מכונה "אגד ערים" או "מטרופולין". העיר הגדולה שסביבה מתפתחת המטרופולין נקראת "העיר המרכזית" או "גלעין האגד" ועל שמה נקראת המטרופולין כולה. כך, לדוגמה, מטרופולין ניו יורק מכונה על שם העיר המרכזית שלה – ניו יורק.

האזור המטרופוליני מורכב ממספר רב של יישובים עצמאיים – ערים, יישובים עירוניים ויישובים כפריים – וכן משטחים חקלאיים ושטחים פתוחים. היישובים השונים בתחומי המטרופולין מקיימים קשרים רבים בינם לבין עצמם, ובעיקר בינם לבין העיר המרכזית. וככל שהיישובים סמוכים יותר אל העיר המרכזית, כן עוצמת הקשרים שהם מקיימים עמה – קשרי עבודה, קניות וכדומה – גדול יותר. החשוב בין הקשרים הללו הוא היוממות המתאפשרת בעיקר בגלל התרחבות השימוש ברכב הפרטי.

מכיוון שמרבית היוממים עובדים בעיר המרכזית, נוצרים ברחבי המטרופולין עומסי תנועה כבדים – בעיקר בכניסות אל העיר המרכזית בשעות הבוקר וביציאות ממנה בשעות הערב. בחלק מיישובי המטרופולין תופעות היוממות אל העיר המרכזית היא כה גדולה, עד כי הם מכונים "יישובי שינה" – יישובים שתושביהם מבלים את מרבית הזמן מחוץ להם והם שבים ליישוביהם בשעות הערב. התשתיות גם הן משותפות לרבים מן היישובים בתחומי המטרופולין. כאלה הן מערכות התחבורה, הביוב והמים, וכן שירותים כדוגמת שירותי כבאות ועזרה ראשונה. בגלל הקשרים המגוונים המתקיימים במרחב המטרופוליני, תושבי המטרופולין מתייחסים אליה כאל עיר אחת גדולה.

היווצרותם של אזורי מטרופולין היא אחת התופעות הגיאוגרפיות הבולטות בתקופה המודרנית. אזורים כאלה מצויים כמעט בכל מדינה: במדינות מסוימות יש רק מטרופולין אחת, המתפתחת על פי רוב סביב עיר הבירה, ובמדינות אחרות יש כמה מטרופולינים. בישראל, שהיא אחת המדינות היותר מעוירות בעולם, המטרופולין הגדולה ביותר היא מטרופולין תל אביב, שבה מתגוררים כ- 45% מתושבי המדינה כולה. גם סביב חיפה הולכת ומתפתחת מטרופולין, ובבאר שבע התהליך רק בתחילתו.

צורת הארגון של המטרופולין משתנה ממקום למקום. יש מטרופולינים שבהן מוקם ארגון-גג המטפל בנושאים המשותפים לכל יישובי המטרופולין. ויש מטרופולינים שבהן קיים שיתוף פעולה בין היישובים רק בנושאים מסוימים. כך, לדוגמה, "איגוד ערים אזור דן לביוב ולאיכות הסביבה" מטפל בסילוק השפכים של הערים במטרופולין תל אביב. בתחומים מסוימים יישובי המטרופולין פועלים באופן עצמאי: לכל אחד מן היישובים יש מנגנון מינהל עצמאי ושירותים עירוניים שונים הניתנים בנפרד. כך, לדוגמה, לכל אחד מן היישובים המרכיבים את מטרופולין תל אביב יש מערכת חינוך עצמאית.

גבולות המטרופולין נקבעים על פי החלטה מינהלית. ההחלטה אם לכלול יישוב מסוים בתחומי המטרופולין נקבעת בעיקר בהתאם לעוצמת הקשרים של היישוב עם העיר המרכזית. כאשר עוצמת הקשרים של יישובים עם העיר המרכזית גוברת, מרחיבים את גבולות המטרופולין כך שתכלול גם אותם. גבולותיה של מטרופולין תל אביב, לדוגמה, הורחבו כמה פעמים.
מהו מספר התושבים בעיר מסוימת או במטרופולין מסוימת? מקורות שונים עשויים לספק נתונים שונים לגבי אותה עיר או אותה מטרופולין, ולפעמים ההבדל בין הנתונים הוא עצום. לדוגמה: לפי מקור אחד מספרם של תושבי מכסיקו סיטי בשנת 1990 היה 15 מיליון, ואילו לפי מקור אחר היה מספרם באותה שנה 23 מיליון. כמה סיבות להבדלים בין הנתונים:
* לרבות מן המטרופולינים אין גבולות רשמיים ולפיכך כל מקור כולל בתחומי המטרופולין מספר אחר של ערים. על כך שונה גם גודלה של האוכלוסייה הנכללת באותו אזור.
* לפעמים אין נתון מדויק של מספר תושבי העיר אלא אומדן (הערכה), וכל אומדן מעריך אחרת את מספרם.
* מקור אחד מתייחס לעיר המרכזית בלבד ואילו מקור אחר מתייחס לאוכלוסיית המטרופולין כולה.


המטרופולין מתפתחת מן העיר המרכזית כלפי חוץ, וסביבה נוצרות מעין טבעות: "הטבעת הפנימית" ובה היישובים הגובלים בעיר המרכזית, "הטבעת התיכונה" ובה היישובים הגובלים בטבעת הפנימית, וה"טבעת החיצונית" ובה היישובים המרוחקים שמעבר לטבעת התיכונה. לכל טבעת יש מאפיינים משלה.

העיר המרכזית היא "הלב הפועם" של האזור המטרופוליני: היא מרכז כלכלי ותרבותי למטרופולין כולה, ויש בה ריכוז גדול של מקומות עבודה בתחומים שונים, שירותים מגוונים, מסחר ענף ומקומות בילוי רבים. כך, לדוגמה, בעיר המרכזית מצויים סניפים ראשיים של בנקים ושל חברות כלכליות גדולות, אפשר לרכוש בה מוצרים שאינם מצויים בערים אחרות, ואפשר לראות בה מופעים שאינם מוצגים בשאר הערים. מספר האנשים הנעים בתחומיה של העיר המרכזית ומשתמשים בהיצע המגוון של שירותים, מסחר ותרבות הקיים בה, גדול פי כמה ממספר התושבים של העיר עצמה. כך גוברת גם הפעילות הכלכלית בעיר. ואולם תנועה כה רבה יוצרת גם מיטרדים שונים – פקקי תנועה, זיהום אוויר, לכלוך, רעש וכדומה.
ככל שמתרחקים מן העיר המרכזית לעבר יישובי הטבעת החיצונית, אופיים של היישובים משתנה: יש יותר אזורי מגורים ופחות אזורי תעסוקה, התושבים צעירים יותר, ויש יותר משפחות עם ילדים. הפרוורים מאופיינים בבנייה צמודת-קרקע ובשטחים ירוקים רבים – זאת לעומת העיר המרכזית, שבה רוב המבנים הם רבי קומות והשטחים הירוקים מעטים. רבים מיישובי הטבעת החיצונית הם יישובים כפריים, המאבדים בהדרגה את אופיים הכפרי.

במקרים רבים – ככל שהמטרופולין גדלה כן האוכלוסייה של העיר המרכזית קטנה. לא אחת התושבים בעלי אמצעים ומשפחות צעירות מעדיפים לעבור מן העיר ליישובי הטבעת החיצונית. תושבים אלה רוצים להתגורר בדירות גדולות או בבתים צמודי-קרקע, שמחירם בעיר המרכזית גבוה, ולהתרחק מן המיטרדים המאפיינים את העיר המרכזית. בעיר נותרת בעיקר אוכלוסייה "חלשה" – תושבים שהכנסתם נמוכה, מובטלים, קשישים, מהגרים ועוד. אלה שיכולתם הכלכלית גבוהה והם בוחרים להישאר בעיר המרכזית, מתגוררים בשכונות יוקרה ובמגדלים מפוארים, וכך נוצר בעיר המרכזית פער גדול בין אזורי עוני לבין אזורי יוקרה. תופעה זאת בולטת במיוחד בערים האמריקניות. באירופה מצבה של העיר המרכזית טוב יותר – תושביה המבוססים אינם נוטים לעזוב אותה, והפערים בה קטנים יותר.

במקביל לתנועה מן העיר המרכזית לעבר הטבעת החיצונית, מתרחשת במטרופולין גם תנועה הפוכה של תושבים – מן הפרוורים אל העיר המרכזית. לרוב, אלה הם אנשים מבוגרים שילדיהם בגרו ועזבו את הבית והם אינם זקוקים עוד לדירות גדולות. לעומת זאת הם מעוניינים לגור קרוב למרכזי הבריאות, התרבות והבידור, וליהנות ממיגוון האפשרויות שהעיר המרכזית מספקת.

לעתים העיר המרכזית מאבדת את כוחה ואת החיוניות שלה, ולכך כמה סיבות: כפי שראינו רבים מהתושבים עוזבים אותה, מחירי הקרקע גבוהים, פקקי התנועה כבדים, ועסקים רבים עוברים לפרוורים. מצב זה אופייני בעיקר לערים האמריקניות. כדי לעצור את התהליך ולמנוע הידרדרות, מנסים להגדיל את כוח המשיכה של העיר המרכזית בעזרת פעולות שונות: מקימים מרכזי בידור ותרבות כדוגמת תאטראות ומוזאונים, נותנים תמריצים והקלות לעסקים, ומשפצים אזורים ישנים בעלי ייחוד היסטורי וארכיטקטוני והופכים אותם לאזורי מגורים יוקרתיים ולאתרי תיירות. תופעה זאת אופיינית במיוחד לערי אירופה.

ומה יהיה בעתיד? האם תמשיך העיר המרכזית להתרוקן ו"לאבד מחיוניותה" לטובת הפרוורים? ואולי תפקידה כמרכז המטרופולין יתחזק? בערים רבות שאלה אלה מעסיקות את שלטונות העיר ואת מתכנניה.


בכמה מקומות בעולם, שבהם תהליך יצירת המטרופולינים היה נמרץ ביותר, מתחוללת תופעה חדשה: מספר מטרופולינים מתקרבות זו לזו בתהליך שבסיומו נוצר רצף עירוני עצום בממדיו, המכונה מגלופוליס (מיוונית – אזור עירוני ענק). בדומה למטרופולין, גם המגלופוליס מתפקדת כעיר אחת ענקית. שני אזורי המגלופוליס המפותחים ביותר בעולם הם: רצף הערים המשתרע לאורך 800 ק"מ בחוף המזרחי של ארה"ב, ומתגוררים בו כ- 50 מיליון איש; וביפן מתפתח אזור עירוני ענק בשם טוקאידו, המשתרע לאורך 700 ק"מ ובו כ- 40 מיליון איש.
במקומות רבים הרצפים העירוניים מתרחבים, ומניחים כי במאה ה- 21 יווצרו בעולם אזורי מגלופוליס נוספים. אזורים כאלה נוצרים: בחוף המערבי של ארה"ב , בין סן פרנסיסקו לסן דייגו; ובצפון-מערב אירופה, בין ערי חבל הרור בגרמניה דרך ערי רנדשטד בהולנד ועד לונדון שבבריטניה.



אל האסופה ישראל - האדם והמרחב : נושאים נבחרים בגיאוגרפיה3

ביבליוגרפיה:
כותר: העיר הולכת ומתפשטת במרחב
שם  הספר: יישובים במרחב : פרקים בגיאוגרפיה של יישובים בעולם
מחברות: רפ, אסתר ; שילוני-צביאלי, איריס
עורכת הספר: נחום-לוי, נירית
תאריך: 1998
הוצאה לאור: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הערות: 1. כתיבה ותחקירים: איריס שילוני-צביאלי.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית