עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > ציונות > אישיםעמוד הבית > מדעי הרוח > היסטוריה > עליות לארץ ישראל ולמדינת ישראל > עלייה ראשונהעמוד הבית > ישראל (חדש) > היסטוריה > עליות לארץ ישראל ולמדינת ישראל > עלייה ראשונה
קרן קיימת לישראל. המחלקה לחינוך


תקציר
חמש פעמים ביקר הברון רוטשילד בארץ-ישראל. כל ביקור כזה היה למאורע מרשים בחיי היישוב. בביקוריו אלה הוא נתגלה בכל גודל רוחו ובעוצמת אהבתו לעמו, לארצו ולתורתו.



ביקוריו של רוטשילד בארץ-ישראל
מחבר: דוד שמש


חמש פעמים ביקר הברון רוטשילד בארץ-ישראל. כל ביקור כזה היה למאורע מרשים בחיי הישוב. בביקוריו אלה הוא נתגלה בכל גודל רוחו ובעוצמת אהבתו לעמו, לארצו ולתורתו.

הפעם הראשונה, שבה דרכו רגליו על אדמת ארץ-ישראל, הייתה ביום ז' באייר תרמ"ז (האחד במאי 1887). בלכתחילה חשב להיכנס לארץ בסתר, מבלי לעורר כל תשומת לב, במיוחד לא בקרב השלטונות התורכיים, מחשש "עינא בישא", לכן, נטשו הוא ורעייתו את היאכטה שלהם באלכסנדריה של מצרים והפליגו ליפו, כנוסעים רגילים באחת האוניות. אך דבר בואו נודע לכול, והארץ רעשה לכבודו. ראשית דרכו הייתה לעלות לירושלים עיר הקודש ולהתרפק על אבני הכותל המערבי. הוא שבת בירושלים והתפלל בבית הכנסת "חורבת יהודה החסיד" של העדה האשכנזית ובבית-הכנסת "רבן יוחנן בן-זכאי" של העדה הספרדית. במלונו ביקרוהו ראשי הקהילה ואף הפחה התורכי הנכבד של העיר. בעקבות זאת פשטה שמועה מרעישה, שהברון מבקש לרכוש את הכותל המערבי וסביבתו . . .

הוא סייר במוסדות חינוך וצדקה, שנבנו ונתמכו ע"י משפחת רוטשילד ותרם תרומה נכבדה, לחלוקה בין עניי העיר. לאחר השבת פקד את קבר רחל ועד לעבר הירדן המזרחי הגיע. לאחר מכן פנה הברון לסייר במושבות, בראשונה - לראשון-לציון. לאיכרים אמר: "עליכם להיות מחוברים בטבוריכם לקרקע כאבני השדה. אדיר חפצי להראות לבאי העולם כי מוכשרים ומסוגלים אנחנו היהודים לעבודת האדמה ולהיות איכרים חרוצים. עיבדו את אדמתכם, כי לא אעזבכם עד אשר תעשו חייל ותוכלו לעמוד על רגליכם בלי משען". דבריו אלה נאמרו על רקע המתיחות הקשה שנוצרה אז בין האיכרים לבין פקידי הברון, שהגיעה עד לידי התמרדות.

הברון המשיך בביקוריו במזכרת-בתיה, בפתח-תקווה ובזכרון-יעקב. בכל מקום התעניין בפרטי הפרטים והבטיח לעזור ולתמוך גם בעתיד. בזכרון-יעקב שמע על התנכלויות למושבה מצד השכנים הערביים. הוא כינס את נכבדי הפלאחים הערבים מכל הסביבה וערך להם כירה גדולה. בתום הסעודה אסף את כולם לבית הכנסת ואמר להם כדברים האלה: "הנה המקום הזה קדוש הוא לאלוקים, אשר כולנו נאמין בו ואשר בראנו כולנו יחד. השבעו נא לפני ארון האלוקים ותורתו כי תחיו בשלום עם בני זכרון-יעקב". אז פתח את ארון הקודש והם נשבעו להיות "אחים נאמנים לעברים".

אליעזר בן-יהודה מתאר באחד ממכתביו מאותה השנה, את התרשמותו מהברון במילים אלה:

"הוא איש נפלא! בזכרון-יעקב אמר כי עוד נזכה לראות בקיבוץ גלויות וכל ישראל ישבו לבטח בארצם". במכתב אחר הוא אומר : "רצונו (של הברון) שילמדו עברית במושבות, ולו הצליח שידברו שם עברית אז שמח מאוד . . . כל מחשבותיו עתה לקדם פני הרעה לבלתי יבואו גויים ויאחזו בארץ. ועל כן ציווה לעושי רצונו לקנות אדמה כאשר יוכלו".
מזכרון יעקב המשיך לראש-פינה. כאשר השקיף מעל גג בית הפקידות אל הנוף המרהיב, הנשקף ממנו אל מרחבי עמק-החולה והגולן, הורה לרכוש את כל הקרקעות מן החולה ועד הכינרת.

ביקורו השני בארץ החל ביום י"ג באייר תרנ"ג (29 באפריל 1893). הוא בא במפתיע לזכרון-יעקב. מיד עם בואו נערכה המושבה לקבלת פני האורח הנערץ והכל התאספו, לתפילת מנחה חגיגית בבית הכנסת. כששמע את התושבים מדברים ביניהם יידיש, גער בהם באמרו: "עליכם לדבר רק בשפה שבה דיברו אבותינו לפנים, היא השפה העברית". הוא דרש להקפיד על שמירת התורה והתריע: "לפנים כשלא שמעו בני ישראל בקול נביאיהם גרשם ה' מעל אדמתו. ואתם הישמרו לכם פן תעזבו את דרכי תורתנו. הראו לכל באי העולם כי יהודי ההולך בדרך האמונה הצרופה ותורתו התמימה, הוא גם עובד חרוץ ומועיל לארץ ולאנושות בכלל". הוא תבע מהאיכרים להעסיק פועלים יהודים כי "היהודים עשוקים ורצוצים כמעט בכל הארצות ואלה אשר יבואו הנה רעבים ללחם – רחמו עליהם. תנו להם להרוויח את לחמם ועיניכם אל תחוס על מעט הכסף, אשר תוציאו על העובדים העברים, יותר מאשר על עובדים אחרים". הוא ביקש מהאיכרים לחיות חיי צנע ואסר למכור בחנות המושבה דברי מותרות. כשביקר בבית הספר, הוצגה לכבודו הצגה בעברית והדבר גרם לו קורת רוח רבה. הוא קרא לאימהות לשלוח יום-יום את ילדיהן לבית הספר "ללמוד עברית ולדעת את התורה, הכוללת חוקים ומצוות, מוסר ומידות נעלות". והוסיף להסביר את השקפתו על הישוב: "לא מרוב עונייכם תמכתי בכם ולקחתי אתכם תחת חסותי, כי אם מרוב תשוקתכם לחיות ולעבוד בארץ הקודש ולחיות לפי רוח תורתנו".

כשפנתה אליו משלחת של פועלים בבקשה, לסייע להם להתיישב על הקרקע, שמח על כך מאוד, והורה לפקידיו לרכוש עבורם שטח יפה של קרקע. כך נולדה המושבה מטולה.

בי"ד בשבט תרנ"ט (25 בינואר 1899) בא לארץ לביקורו השלישי. אנייתו עגנה ביפו ומשם יצא לבקר במושבות, בהן זכה לקבלת פנים נלהבת. הוא רווה נחת מכל אשר ראו עיניו. בראשון לציון שימח את ליבו ביין משובח ממרתפי היקב. לאיכרים הודיע כי מעתה ואילך יהיה עליהם לכלכל את עצמם מבלי לצפות לתמיכתו. לקהל שנאסף בבית הכנסת אמר: "אני מאושר לראות מה שנעשה כאן במשך שש עשרה שנה. המקום הזה, אשר היה זה לא מכבר מדבר שומם, ואשר רק נחשים זחלו בו, נהפך על ידכם כעת לגן-עדן. אומרים כי לפנים היו ניסים ואני אומר כי גם היום יש ניסים, כי בארץ השוממה זה כאלפיים שנה, שבה הפינה הזאת על ידיכם וחייתה ופרחה - זה אחד הניסים". יחד עם זאת ראה להעיר: "רק דבר אחד יעצבני. הנני רואה כי אחדים מכם התחילו לשכוח מטרת בואכם הנה והיותכם פה. הנה ראיתי בתים יפים מאוד, שאינם נחוצים לגמרי לאיכרים. לפני שש-עשרה שנה בשומעי כי אחי העניים באו הנה ואבוא לעזרתם. ולמה תעזבו האידיאה ותבנו היכלות?"

בפתח-תקווה נתקבל בפנטזיה, שערכו לכבודו צעירי המושבה, רכובים על סוסים ובראשם השומר הגיבור אברהם שפירא, שכבש את ליבו והפך להיות לשומר ראשו של הברון, כל עת בקורו. כשראה הברון פועלים זרים נזף באנשי המושבה: "רואה אני פועלים זרים ורע המעשה בעיני. כל בני-ישראל, אחיי הם ורצוני שגם אתם תחשבו כך. רצוני שתחיו בשלום ובריעות. הקטן לא יקנא בגדול, העני לא יקנא בעשיר, הגדול לא ידכא את הקטן, והעשיר לא ידכא את העני". הפעם הקדיש שוב יומיים לביקור בעיר הקודש ירושלים. היו אלה ימי חג לעיר: פגישות רשמיות עם המושל התורכי והקונסול הצרפתי, קבלת פני משלחות של נכבדים וביקור אצל הרבנים וראשי מוסדות.

כשחזר ליפו, נפרד בהתרגשות משומרו הנאמן, אברהם שפירא, עלה ליאכטה שלו וציווה להפליג לטנטורה, לשם ביקור בזכרון-יעקב. שפירא נשאר ללון ביפו וכשאמר לחזור בבוקר לביתו, נקרא בדחיפות ע"י הפקיד הראשי של הברון במחוז הדרום וזה ביקשו למהר לרכב ל"זכרון", כדי למסור לברון מכתבים שהגיעו בשבילו בדואר זה עתה. שפירא דפק את סוסו ודהר ל"זכרון". כשהגיע לפנות ערב ל"זכרון", מצא את המושבה כמעט ריקה מאדם. כולם ירדו לטנטורה ללוות את הברון בצאתו. שפירא מיהר לרכב לטנטורה וגילה שהברון כבר הפליג בסירה אל אנייתו, שפירא לא התמהמה, הוא מצא דייג ערבי שהסיעו בסירתו לאניית הברון.
כשראה הברון את שפירא על האנייה הופתע ביותר:
- איך הגעת הנה ?
שפירא סיפר לו פרשת הדואר ושלף מתיקו את צרור המכתבים.
- שד משחת! - קרא הברון בהתפעלות וחיבקו בחיבה. – ודאי רעב אתה, שב לאכול!
צלצל הברון בפעמון והזמין בשבילו מהמטבח מנה ,אחת אפיים.
- יסלח לי כבוד הברון! גמגם שפירא, אבל חייב אני לומר לכבודו כי כל ימי הקפדתי על מזון כשר, אפילו בכל "הזביחות" באוהלי הבדווים ומעולם לא יצאתי לדרך ארוכה בלי טלית ותפילין ...
יפה, יפה, כך נאה וכך יאה! - טפח הברון על כתפו של שפירא, נטלו והובילו למטבח והראהו את כל סידורי הכשרות. הציג בפניו את השוחט ואמר:
- אפשר לסמוך על כשרותו. "יאכלו ענווים וישבעו". גם בית-כנסת ומניין לתפילה יש באנייתי. עכשיו שב להיטיב את ליבך בכל מטעמי מטבחי הכשר.

עד לביקורו הרביעי בארץ, שהחל בי"ז בשבט תרע"ד (13 בפברואר 1914) חלפו 15 שנה. במשך השנים האלו התפתחו המושבות והתבססו. התנועה הציונית הגבירה פעולותיה והפכה להיות שותפה חשובה בבניין הארץ. "הקרן-הקיימת" התלה קונה קרקעות וישובים חדשים קמו עליהם. קמה תנועת פועלים-חלוצים, שנתנה תנופה גדולה לבניין הארץ. נוסד "השומר". נוסדה תל-אביב וישובים עירוניים אחרים התרחבו.

הוא עבר את הארץ בלווית הברונית ובכל מקום זכה לביטויי הוקרה על זכויותיו הגדולות בכל המפעל הגדול הזה. עתה לא הגישו לו בקשות לעזרה אלא העניקו לו כתבי הוקרה. באחד מהם נאמר בין השאר: "הזרע הטוב אשר זרעת בארץ הגדולה ובחפץ לבבך הטהור, נשא פרי למכביר ... את אשר כוננת אתה, אחינו הגדול, בונה העם למשפחותיו ואבני הפינה אשר ירית אתה בכוחך הגדול, עולות ומתרוממות מול פני האדמה להיות לבניין עדי עד..."

כשבאחת מקבלות הפנים השמיעה מקהלת בית-הספר שירים בצרפתית הגיב: "שירים צרפתיים שמעתי הרבה בצרפת, פה אהיה מאושר לשמוע שירים עבריים". וכשאחת התלמידות נתבקשה על-ידו לקרוא על- פה את קריאת "שמע" ולא ידעה, ציווה לפטר את המורה. כשנודע לו כי יש מבני המושבות היורדים לחו"ל שאל בצער: "למה עוזבים צעירים את המושבה והארץ? כל מה שאני עושה בארץ איני עושה בשביל יחידים, אלא בשביל הכלל כולו. ואם כוחות רעננים, בני הנעורים יעזבו אותנו - מה תקוותנו כי נייחל לתוצאות טובות?" בביקורו בירושלים שאל את הרבנים שבאו לבקרו: "מדוע אין בני הישיבות עוסקים בעבודת האדמה?" בסופו של הביקור המרשים אמר הברון: "הציונים לא היו יכולים לעשות מה שעשו בלי עזרתי ... אך נוכחתי לדעת כי הרעיון הציוני פעל ברוחו בארץ-ישראל אולי יותר מכספי".

לאחר חודשים אחדים פרצה מלחמת העולם הראשונה. הברון נרתם בכל כוחו לעזרת הציונים במאבק למען תביעת ארץ-ישראל ליהודים. התערבותו הייתה בעלת חשיבות רבה ביותר, לקבלת "הצהרת בלפור".
בימי המלחמה סבל הישוב היהודי בארץ סבל רב. מיד לאחר כיבוש הארץ ע"י הבריטים, פעל הברון רבות, ביחד עם ההנהלה הציונית, לשיקום הישוב היהודי. באותם ימים התעוררה תנועת עלייה גדולה, ותנופת בניין עצומה הקיפה את הארץ. הברון השתדל מאוד שהבניין הזה, שיש לו בו חלק רב כל- כך, ישא אופי יהודי-מקורי, למשלחת ראשי האיכרים שהוזמנו אליו אמר "אני מצטער שהרגש הדתי לקוי אצלכם. אצל היהודים הרגש הדתי עיקר. הוא בסיס הלאום. רק הרגש הדתי יכול לאחד את כל חלקי העם".

בהתקרבו לשנות השמונים לחייו החליט הברון לבקר בפעם החמישית בארץ, תוך התעלמות מהתנגדות רופאיו לכך. הוא ביקש לראות במו עיניו את התגשמות חזונו ולעמוד מקרוב על הקשיים והבעיות, שהוא יכול לעזור בפתרונן בשארית חייו, אונייתו עגנה בחוף טנטורה בט"ז באייר תרפ"ה (10 במאי 1925), כדי לבקר בזיכרון-יעקב ובגוש המושבות החדשות, שקמו בסביבתה. הישוב היהודי כולו יצא מגדרו, כדי לחלוק לו את מלוא הכבוד המגיע לו, מתוך תחושה שביקור זה עלול להיות האחרון לביקורו בארץ. הנציב העליון הבריטי סר הרברט סמואל (יהודי), בא לפגשו במושבה מאיר שפיה (הנקראת ע"ש סבו של הברון) והרעיף עליו שבתים, באומרו:
"הכל בארץ-ישראל מזכירים את שמך ומעריצים אותך בלבביות, שכמותה לא ידעה ההיסטוריה". הוא ביקר בנהלל ובכפר-חסידים, שניים מהישובים החדשים בעמק - יזרעאל, שהוא מפעל ההתיישבות הגדול והחשוב ביותר באותה תקופה. ב"אם המושבות" פתח-תקוה טיפס ועלה במאמץ רב על מגדל המים והשקיף ממנו על האיזור, כשלכל מלוא העין השתרעו פרדסים, כרמים, וישובים. בהתרגשות קרא לברונית שתעלה אף היא ותשקיף על המראה הנפלא הזה. "רואה את עכשיו כמוני ומבינה, כי לא רק רומנטיקן ומשוגע הייתי, כפי שקראו לי בעבור זה כל אחיי ורעיי . . . רואה את שהצדק היה איתנו ולא איתם. ואכן עוד נזכה לחזות בעינינו בשיבת עם ישראל לארצו . . . " - קרא בהתפעלות.

אך במרכז ביקורו עמדה תל-אביב הצעירה, המתפתחת בצעדי ענק לעיר העברית הראשונה. כל העיר יצאה לרחובות להריע לנדיב הנערץ. בבית הכנסת הגדול נתכנסו כל נכבדי העיר והישוב ובראשם . ראש העיר מאיר דיזנגוף, הרבנים הראשיים אהרונסון ועוזיאל, המשוררים חיים נחמן ביאליק ושאול טשרניחובסקי, המנהיג הציוני נחום סוקולוב, וראשי הישוב פנחס רוטנברג וארתור רופין.

באוזני הקהל הגדול והנכבד הזה נשא הברון נאום, שהוא טרח על הכנתו זמן רב, ושהיה בעיניו צוואתו לישוב. תרגומו העברי של הנאום נקרא ע"י אחד ממלוויו.

הנאום הזה נתון עד היום במסגרת מוזהבת על בימת בית-הכנסת הגדול בתל-אביב.



עוד בנושא:
בית רוטשילד
משפחת רוטשילד למען עם-ישראל וארץ-ישראל
ברון צעיר גדל בפאריס
הברון רוטשילד - פנים אל פנים עם בעיות היהודים
מושבות ראשונות של חובבי-ציון
הברון רוטשילד וניסיונו ליישב יהודים בארץ-ישראל
הברון רוטשילד ותרומתו להקמת ראשון לציון
אורות וצללים במפעלו של הברון רוטשילד
פעולותיהן של יק"א ופיק"א בארץ-ישראל
ביקוריו של רוטשילד בארץ-ישראל
מנאום הנדיב
הברון רוטשילד - אחרית ימיו ותרומתו לקרן הקיימת לישראל
דברים לזכרו של הברון רוטשילד

ביבליוגרפיה:
כותר: ביקוריו של רוטשילד בארץ-ישראל
שם  הספר: הברון בנימין-אדמונד רוטשילד : אבי הישוב
מחבר: שמש, דוד
עורך הספר: פורן, זבולון
תאריך: 1986
הוצאה לאור: קרן קיימת לישראל. המחלקה לחינוך
הערות: 1. הספר בהוצאת ''עלומים ספריה לנוער'', שבמחלקת החינוך של קק''ל.
2. הגוף האחראי לספר במחלקת החינוך בקק''ל הוא: תנועת המורים למען הקרן הקיימת.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית