ההיי טק בישראל: תמונת מצב

מאפייני תעשיות ההיי-טק

על פי התפישה הקלאסית בכלכלה, מקובל לחלק את הגורמים המשתתפים בתהליכי הייצור לקרקע, עבודה והון. השימוש שנעשה בכל אלה הוא על-פי הידע הטכנולוגי הזמין בכל תקופה. בעידן החדש גדלה מאד חשיבות הידע הטכנולוגי וכך הולכת ונוצרת כלכלה של ידע. יש הטוענים שהידע הופך בעצמו לגורם ייצור אשר יכול להוות תחליף חלקי לגורמי הייצור האחרים. תעשיות ההיי-טק מתמחות בתחום זה, ועניינן בפעילות אשר יש בה משקל דומיננטי לידע ולמחקר.

ניתן להגדיר אפוא את תעשיות ההיי-טק כתעשיות עתירות ידע וטכנולוגיה. הגדרה זו מכלילה תעשיות רבות במספר גדול של ענפים. אלו תעשיות בהן הפעילות מבוססת בעיקר על הון אנושי. בנק ישראל, לדוגמה, ממיין את ענפי התעשייה למתקדמים ולמסורתיים, כאשר אמות המידה למיון זה הן שיעור כוח האדם המיומן (בעלי השכלה אקדמאית) בקרב המועסקים בתעשייה ומידת הפעילות החדשנית לפי היקף השימוש בפטנטים, בידע ובציוד חדיש.

בענפים רבים חלק ניכר מהייצור יכול להתבצע בתהליכים מתקדמים שיביאו להכללתם בהגדרה זו. דוגמה לכך יכול לשמש ענף הטקסטיל, אשר בו פועלים מפעלים עתירי הון וידע בתהליכים מתקדמים ביותר. ידע מאופיין בקצבי פחת מהירים בהרבה מאשר נכסים פיזיים. לכן שימור יתרון הידע מחייב תהליך מתמשך של השקעה, המכונה מחקר ופיתוח (להלן - מו"פ). מכאן ניתן לאפיין את תעשיות ההיי-טק גם על-פי היקף ההשקעות במחקר ופיתוח. תעשיות אלו מצטיינות בהתחדשות מתמדת ובתהליך מתמשך של ירידת מחירים, תוך שיפור איכותי ניכר. כדוגמה לכך יכול לשמש ענף המחשבים.

עקב ההתחדשות המתמדת הפעילות בתעשיות אלו כרוכה ברמת סיכון גבוהה, שכן אין לדעת מראש אם מאמצי פיתוח יוכתרו בהצלחה. הצלחה מחייבת כמובן שתושג המטרה הרצויה, אך גם שמתחרה אחר לא יקדים במציאת פתרון לבעיה ו/או שלא יגיע באותו מועד לפתרון מוצלח יותר. שנאת סיכון מחייבת שהשקעה בנכסים מסוכנים תלווה בתשואה גבוהה למשקיע ולכן ההצלחות בתחום זה מלוות ביצירת עושר בסדרי גודל גבוהים ביותר. ברור שמול כל הצלחה יש מספר לא מבוטל של כישלונות, אשר אינם מדווחים ברובם. את הסיכונים לוקחים על עצמם יזמים אשר נמשכים אל סיפורי ההצלחה הגדולים. חלק מן הסיכון מועבר גם אל העובדים על-ידי שיתופם בהון החברה (כמפורט בהמשך).

בחלק מן התעשיות הפיתוח איננו עתיר הון ולכן מתאים לחברות סטארט-אפ קטנות. דוגמה לכך יכול לשמש הפער בין תחום התוכנה והחומרה. לפיתוח שבבים חדשים נדרשות השקעות בסדרי גודל גדולים ביותר. העדר יתרונות לגודל הופך את החלק שאיננו עתיר הון למתאים במיוחד למשק הישראלי.

תעשיות ההיי-טק בעולם - כמה דגשים

בעולם המפותח הולך ההיי-טק וכובש מקום מרכזי בהיקף הפעילות הכלכלית. המדינה המובילה בתחום זה היא ארצות הברית. הענף המוביל בתעשיות ההיי-טק הוא ענף המחשבים - חומרה ותוכנה. עקב שיעורי הצמיחה הגבוהים של הפעילות בתחום, החברות מתומחרות במכפילי רווח גבוהים במיוחד וכך החברות בעלות שווי השוק הגבוה ביותר הן בתחום המחשוב. לכן אחד ההיבטים הבולטים ביותר של ההיי-טק הוא השפעתו על שוקי ההון בעולם. התפתחות תעשיות אלו הביאה להיווצרות הגיאות הארוכה והמשמעותית ביותר בשוקי המניות בעולם ולשינוי באופן בו חברות מתומחרות. כתוצאה מכך התרחבה מאד החזקת מניות בקרב הציבור. גם בתחום יחסי העבודה גדלה מאד החשיבות של שיתוף העובדים בהון. משקל מניות ההיי-טק במדד ה-500 S&P עומד על כ- 25%. רווחי חברות אלו הסתכמו ב-1999 ב-55 מיליארד דולר ושווי השוק שלהן ב-2.9 טריליון דולר. מכאן, מכפיל הרווח הממוצע עמד על 53. כתוצאה מכך מחירי מניות חברות ההיי-טק נתונים לתנודתיות חריפה, כפי שהומחש בחודשים האחרונים.

בארה"ב משקל מוצרי ההיי-טק בכלל השקעות ההון בענפי המשק עולה על 50%. ההשקעות בציוד היי-טק שוות בארה"ב ל- 6% מן התוצר. הן מסתכמות בכ-550 מיליארד דולר לשנה, מהם כ-250 מיליארד דולר במחשבים. תעשיות ההיי-טק תורמות כ- 30% מהצמיחה בארה"ב, כ- 1.5% מתוך כ- 5%.

תעשיות ההיי-טק בישראל

מדינת ישראל הינה אחת ממעצמות ההיי-טק בעולם - תוצאה של מצוינות המשאב האנושי. ירחון wired דירג את ישראל במקום הרביעי בין מרכזי ההיי-טק בעולם. מבין מרכזי ההיי-טק בעולם רק עמק הסיליקון בארה"ב קיבל דירוג מובהק גבוה יותר. ניתן לזהות את ראשיתו של היי-טק בישראל בשנת 1962 עם הקמתה של חברת האחזקות "אלרון" ע"י עוזיה גליל. אז, כמו היום, חלק ניכר מכספי חברת האחזקות מקורו בקרן הון-סיכון. באותו הזמן הייתה זו קרן של משפחת רוקפלר. סדרי הגודל של הכספים היו אז קטנים בהרבה מהיום. בשנת 1967 הקימה "אלרון" את חברת "אלביט" ולאחריה בשנת 1969 את חברת "אלסינט", חברות מובילות בענף האלקטרוניקה בישראל לאורך השנים. על הבכורה מתחרה גם חברת "סאיטקס" שהוקמה באותן השנים על-ידי אפי ארזי. המצאותיה הראשונות יועדו לענף הטקסטיל.

בשני העשורים האחרונים קיבלו תעשיות ההיי-טק דחיפה גדולה ומשמעותית משלושה מקורות. הראשון; באמצע שנות השמונים נפלטו עובדים מיומנים מהתעשיות הביטחוניות שנקלעו לקשיים לשוק האזרחי. לדוגמה סגירת פרוייקט ה"לביא" (מטוס הקרב המתוכנן של ישראל) שחררה עובדים מקצועיים רבים. המקור השני; גל העלייה ממדינות ברה"מ לשעבר בראשית שנות התשעים שהביא עמו עובדים וחוקרים מיומנים בעלי השכלה גבוהה בתחומי הטכנולוגיה. המקור השלישי הוא מה שנקרא בעגה "הראש הישראלי", זהו שילוב של רוח יזמית, נסיון ומצוינות, אשר ניזון מקבוצות עבודה שנוצרו בקרב יחידות הפיתוח של צה"ל, אשר אנשיהן מסבים את כישוריהם לשוק האזרחי לאחר שחרורם מהשירות. במקביל נתמכות ומוזנות תעשיות ההיי-טק על-ידי המהפכה הטכנולוגית ועל-ידי הגאות בשווקים הפיננסיים, ששיוועו ל"דם חדש" לצורכי השקעות.

בצעירותן, ובמידה מועטה יותר היום, נסמכו תעשיות ההיי-טק על התעשייה הביטחונית (כולל צה"ל). הסיוע היה בשני מישורים: הראשון, בתחום הטכנולוגי-מחקרי. השני, בהכשרת כח האדם. מכורח הנסיבות של מדינת ישראל הושקעו בתעשייה הביטחונית משאבים רבים, הן כספיים והן אנושיים. התוצאה הייתה מצוינות, פריצות דרך בתחומים רבים ומקום בולט בחזית הטכנולוגיה בעולם. הידע העצום שנצבר על ידי העובדים בה פעפע אל מחוצה לה והוא המנוע העיקרי שמאחורי תעשיות ההיי-טק המשגשגות.

לא בכדי נחשב ההיי-טק כ"קטר" שדחף את המשק בשנים האחרונות. קצב גידול הייצוא השנתי של תעשיות ההיי-טק בשלוש השנים האחרונות עמד בממוצע על כ- 12% לעומת קצב גידול של כ- 4% בשאר סעיפי הייצוא התעשייתי (ללא יהלומים). גם בטווח הארוך יותר - מתחילת שנות התשעים ועד 1999 - עמד קצב גידול ייצוא ההיי-טק על כ- 13%, כפול מהקצב שנרשם בשאר סעיפי הייצוא התעשייתי (ללא יהלומים).

תעשיות ההיי-טק מושכות למשק משקיעים זרים. בשלוש השנים האחרונות נרכשו חברות ישראליות בסכום של כ-6 מיליארד דולר (לא כולל עסקת "כרומטיס" שרשומה כחברה אמריקאית). במקביל גדל מספר ההנפקות הפרטיות לציבור של חברות ישראליות בארה"ב ואירופה. לפי סקר Money Tree שפורסם לאחרונה, סך ההשקעות של קרנות הון-סיכון בחברות היי-טק ישראליות במחצית הראשונה של השנה הסתכם ב-1.35 מיליארד דולר ועשוי להגיע ל-3 מיליארד בכל השנה. ענף קרנות הון-סיכון קיבל תנופה משמעותית בשנים האחרונות וכיום מושקעות בו חברות וקרנות מובילות בעולם כגון 'Merrill Lynch Goldman Sachs ,AT&T Pension Fund ,Chase Capital ועוד. הכספים שמגויסים על ידי קרנות הון-סיכון, במגזר הפרטי, הצטברו בין השנים 1991-1998 לכ-3 מיליארד דולר. השקעות הקרנות הסתכמו בכ-1.7 מיליארד. עיקר ההשקעות מרוכזות בחברות העוסקות באינטרנט ולוויניו (33%) ובתקשורת (29%). בתחום מדעי החיים מושקעים כ- 13% בלבד.

תעשיות ההיי-טק מבוססות על זרימת ידע ברבדים שונים, קרי - הפריה הדדית. ראשית; זרימת ידע מהמחקר האקדמי, כלומר זרימת ידע ומעבר עובדים מהממסד האקדמי למגזר התעשייתי הפרטי. שנית; מעבר עובדים בין חברות, התורם להעברת ידע, שיטות ייצור ורעיונות. שלישית; זרימת ידע בין-תחומי. רביעית; מעבר ידע מהתחום הצבאי לתחום האזרחי ולהפך. בכדי שמעבר הידע יתקיים וירים תרומה משמעותית למשק יש להביא לתנאי רקע נוחים ובראשם להגיע למסה קריטית של חברות - אשכול מרחבי. חברות המשתייכות לאשכול המרחבי מרושתות באופן אופקי ואנכי, כך שהסינרגיה ביניהן תורמת לרווחת הכלל. דוגמה לכך הוא עמק הסיליקון שבקליפורניה, המהווה מרכז עולמי לתעשיות ההיי-טק.

נראה כי בישראל חברות האלקטרוניקה ובמידה פחותה יותר חברות התוכנה הגיעו למסה הקריטית הדרושה. מנגד, ענף הביוטכנולוגיה לא הגיע עדיין לכך והוא זקוק לעידוד ממשלתי ניכר בכדי לבסס את עצמו ברמה העולמית. בתעשייה זו, בשונה ממקבילותיה-אלקטרוניקה ותוכנה, נדרש אורך רוח רב יותר מפאת קבועי הזמן הארוכים של המחקר והפיתוח.

אחת הדרכים להעריך את הישגי תעשיות ההיי-טק הישראליות היא מבט על מספר הפטנטים לנפש הנרשמים במדינה (ישנם מספר סייגים לשימוש באומדן זה). בראשית שנות השבעים מספר הפטנטים לנפש בישראל היה נמוך בהשוואה למרבית מדינות ה7- G (למעט איטליה). מאמצע שנות השמונים ניכרת מגמה של האצה ונכון לשנת 1997 ישראל "מפגרת" רק אחרי יפן וארה"ב. תרומתם של הפטנטים למשק המקומי היא גם פונקציה של הבעלות עליהם ובפרט הבעלות בידי חברות ישראליות. מחקר של פרופ' מנואל טרכטנברג מאוניברסיטת תל-אביב מצביע על כך שבישראל שיעור הבעלות המקומית (זה המשויך לבעלים/חברות ישראליים) על פטנטים שהומצאו על-ידי ישראלים עמד ב-1998 על כ- 53%, שיעור הנמוך ממרבית ממדינות ה7- G (להוציא קנדה- 50%). במידה ובוחנים את הפטנטים השייכים לחברות ישראליות יורד השיעור לכ- 35% (השאר שייכים למגזר הביטחוני ולאוניברסיטאות). עובדה זו מעלה חשש לעתיד תעשיות אלו בישראל. ניתן להצביע על שני גורמים בעייתיים מרכזיים - שוק ההון והיבטי המס.

כאמור, אחת מנקודות התורפה של שוק ההיי-טק הישראלי טמון בקשיחות הפיקוח על שוק ההון והמגבלות על הרישום הכפול. מצב זה גורם לחברות רבות להעדיף בורסות בחו"ל על פני הנפקה בשוק ההון הישראלי. כיום רשומות למסחר בארה"ב מעל 100 חברות שהוקמו בישראל, יותר מכל מדינה אחרת להוציא קנדה. חוקים מיושנים שאינם מתאימים למציאות הדינמית בה מתמודדות חברות אלו פוגעים בהן במאבקן מול מתחרותיהן בארצות אחרות. דוגמה לאפשרות העומדת בפני חברה הרשומה בארה"ב ושאינה קיימת בישראל היא היכולת להנפיק כ- 20% מהון המניות בהנפקה מוסדית פרטית, מבלי להידרש לאישור בעלי המניות. בפני חברות ההיי-טק פתוחות בורסות נוספות באירופה שצמחו בשנים האחרונות כגון: Nouveau Marche בפריז (1996), Neuer Markt בגרמניה, Nmax באמסטרדם ו- Euro NM Brussels בבלגיה. שלוש האחרונות נוסדו ב-1997, AIM הבורסה המישנית בלונדון ב-1995 ו-EASDAQ בורסה פאן אירופאית ב-1996. בבורסות אלו תנאי הסף נמוכים ותהליך ההנפקה מהיר.

רצוי שרשויות הפיקוח ירתמו לפישוט הרישום הכפול לפני "שאחרון הסוסים יעזוב את האורווה". רישום כפול אוטומטי, קל ומהיר אשר עונה על הדרישות לגבי גילוי נאות ודיווחים, החלים בארץ בה בוצעה ההנפקה הראשונית, בפרט כאשר מדובר בבורסות מוכרות ומכובדות, יתרום הן למשק הישראלי ככלל והן לשוק ההון בפרט. ועדה בראשות מנכ"ל משרד האוצר הגישה לאחרונה את המלצותיה, שעיקרן היא האפשרות לחברות ישראליות הנסחרות בארה"ב להירשם בישראל ולדווח באותה מתכונת המקובלת שם. במידה והמלצות אלו יאושרו יהיה זה צעד גדול. בכדי לסבר את האוזן והעין, שווי החברות הישראליות הנסחרות בניו יורק, נכון לתאריך ה-18.7, כפול בסדרי גודל משווי כל שוק המניות הישראלי הנסחר בת"א. יש כמובן לזכור שמדובר בכ-110 חברות בלבד. בתאריך זה נפח המסחר (המחזור) היומי שם היה כ-2 מיליארד דולר לעומת כ-100 מיליון דולר בלבד בישראל. ב-18.6 המחזור היומי שם היה כמיליארד דולר.

אבן נגף נוספת היא חוקי מס אשר מכבידים על המשקיעים וגורמים להתאגדות במדינות בהן חוקי המס מקלים (ראה/י הרחבה בהמשך הסקירה).

ישראל כמדגרה בינלאומית לחברות סטארט-אפ ומרכזי פיתוח

מכירת חברות סטארט-אפ ישראליות שהצליחו לידי חברות זרות מעוררת מחלוקת בשאלה האם יש כאן מכירה של משאבים לאומיים והעברתם לידיים זרות במחירים זולים, כך שמירב הרווח יופק בידיהן, או שזהו דפוס פעילות המועיל למשק? המתנגדים למכירות טוענים שיש להביא את הפיתוחים לשלב ההבשלה בישראל וכך תפתח האפשרות שתיווצר כאן "נוקיה" ישראלית. הם טוענים כי המפתחים הם בעלי אורך נשימה קצר ומעונינים לקצור רווח מהיר, במקום לפתח את העסק ולבנות חברות בינלאומיות גדולות. שורש המחלוקת נעוץ בשתי שאלות:
1. האם החברות שקמו הן הצלחות חד-פעמיות ומכירתן, לכאורה בזול, מהווה וויתור על נכסים לאומיים, או שישראל הפכה למדגרה של חברות סטארט-אפ ויכולה להמשיך לייצר חברות חדשות לאורך זמן?
2. האם לישראל יתרון יחסי דווקא בהקמה של חברות חדשות ולא בביסוסן, ניהולן השוטף ועיסוק בהיבטים השיווקיים?

אנו בדעה שהזמן שחלף מעיד על כך שיש לראות במכירת החברות פעילות שיש לברך עליה. שוב אין לראות בפעילות זו הצלחות חד-פעמיות, בשעה שסכומי המכירה שוברים כל פעם שיאים חדשים, כאשר הדוגמה הבולטת עד כה היא מכירת חברת "כרומטיס" לחברת "לוסנט" בסכום של 4.8 מיליארד דולר, זאת לאחר ההרעה שחלה בשווקי ההון בארה"ב.
אם ניתן לראות בהקמת חברות פעילות מתחדשת, הרי שאירועי השנים האחרונות מורים בבירור שלישראל יש יתרון יחסי מובהק בפעילות זו ולכן יש לעודדה וליצור את התנאים האופטימליים להמשכה ואף להעצמתה. אין בכך כדי להוציא היווצרות חברות גדולות שיפעלו מישראל.

מחלוקת נוספת נוגעת להקמת מרכזי פיתוח של חברות בינלאומיות בישראל. יש הטוענים שלמרכזי פיתוח אלו השלכה שלילית על תעשיות ההיי-טק בישראל, שכן הם מתחרים עם חברות ישראליות על כוח אדם איכותי ומצומצם ואילו הפרי של מאמצי הפיתוח הללו נקטף בידי החברות בחו"ל. נראה כי בעידן הגלובליזציה טיעון זה אינו קביל. אם חברות בינלאומיות מוצאות לנכון להקים מרכזי פיתוח בישראל, הדבר מעיד בדרך של העדפה נגלית על יתרונה היחסי של ישראל בתחום זה. מעבר לנימוק האידיאולוגי של חוסר אפשרות להתנגד לסוג פעילות זה, הרי ההסתכלות במונחים של משחק סכום אפס מבחינת משאבי האנוש במשק לוקה בראייה סטטית של הדברים. בחינה דינמית מביאה למסקנה שלפעילות זו השלכות חיוביות רבות על תעשיות ההיי-טק בישראל. ראשית; יש חברות שהחלו את פעילותן בישראל ברמה של מרכזי פיתוח ואחרי-כן הרחיבו את היקף הפעילות (דוגמת "אינטל"). שנית; מרכזים אלו הופכים למרכזי הכשרה לעובדים בעלי כישורים ברמת הידע העדכנית ביותר הקיימת וכך תורמים להיווצרות קהילה של מקצוענים התורמת לפיתוח הכללי. שלישית; עקב ניידות כוח האדם הגבוהה בתעשיות אלו, עובדים במרכזי פיתוח עוברים לעתים לחברות אחרות ומביאים אתם ידע עדכני ביותר וניסיון רב ערך. רביעית; עצם קיום אפיק תעסוקה זה מתמרץ צעירים ללמוד נושאים אלו וכך גדל מלאי כוח האדם בתחום. לכן נראה לנו שקיום מרכזי פיתוח אלו תורם להגדלת העוגה הכללית וכי יש לראות תופעה זו בחיוב.

ההשפעה המאקרו כלכלית של תעשיות ההיי-טק

ההתפתחות הטכנולוגית המהירה, בעיקר בתחום טכנולוגיית המידע, הינה בעלת השפעה כלכלית כה גבוהה עד שהטביעה את הביטוי 'הכלכלה החדשה'. ויכוח אקדמי ענף נסב סביב השאלה האם לכלכלה החדשה חוקים חדשים או שהתיאוריות הכלכליות הידועות עדיין תקפות? בכל מקרה יהיה זה מקובל על הרוב, שהמהפכה הטכנולוגית שינתה את סדרי הגודל של פרמטרים כלכליים רבים. בולטת בתחום זה כלכלת ארה"ב, הצומחת כמעט כעשור בשיעורי צמיחה גבוהים מאד, שיעור האבטלה ירד הרבה מתחת לרמה שנחשבה בעבר תעסוקה מלאה וזאת כמעט ללא לחצים אינפלציוניים. התפתחויות אלו מתאפשרות בשל הפריון הגבוה, הנובע מהמהפכה הטכנולוגית. בישראל, השפעת ההיי-טק על הפריון כנראה נמוכה עדיין יותר מאשר בארה"ב. ניתן לייחס זאת לכמה גורמים: ראשית, חדירת טכנולוגיית המידע בישראל, כמו גם במרבית העולם, הייתה ועודנה בפיגור לעומת ארה"ב. תרמו לכך בין היתר חסמים רגולטוריים שמנעו את מיצוי היתרונות, כגון העדר פס רחב וכן מחסום השפה, המאט למשל את תהליך קליטתן של תוכנות חדשות. שנית, בתחילת שנות ה-90 הביא גל העלייה הגדול להוזלה יחסית של כוח העבודה, דבר שעיכב את תהליכי ההתייעלות.

לעסקאות הענק המתקשרות להיי-טק הישראלי, כמו מכירת חברת "כרומטיס" ל"לוסנט" תמורת 4.8 מיליארד דולר, השפעות מרחיקות לכת כמעט על כל פרמטר בכלכלה. סכום מכירה זה שווה לבדו לכ- 5% מהתמ"ג של מדינת ישראל וכמעט כפול מהגרעון בחשבון השוטף של מאזן התשלומים בשנת 1999. חלק גדול ממקורות מטבע החוץ נובע מההיי-טק: יצוא שנתי של כ-9 מיליארד דולר ובנוסף השקעות זרות בישראל בתחום זה שקשה לאמוד את גודלן. אלמלא מקורות מט"ח אלו יש להניח שהשקל היה חלש משמעותית ממחירו כיום. בתחום החוב החיצוני לחו"ל, מעבר לתרומת ההיי-טק להקטנת הגרעון בחשבון השוטף דרך היצוא, הוא פועל להקטנת החוב דרך ההשקעות הזרות, שמממנות את הגרעון השוטף ואינן יוצרות חוב. גם בתחום הפיסקלי אירוע מסוג זה הינו משמעותי, שכן עסקאות אלו, המלוות בדרך כלל ברווחים גבוהים, מהוות מקור נכבד למסים.

תרומה חשובה נוספת שניתן ליחס להיי-טק היא יצירת מוקדי כוח כלכליים חדשים. לתהליך זה משנה חשיבות בכלכלה הישראלית, שהשליטה בחברות הגדולות בה ריכוזית. בשנים האחרונות הוקמו חברות, כגון: "צ'ק פוינט", "קומברס" ואחרות, הנמצאות בראש סולם שווי השוק של החברות הישראליות.

השלכות על התפלגות ההכנסות במשק

אחת ההשלכות הפחות חיוביות של מהפכת הטכנולוגיה היא הקיטוב בחלוקת ההכנסות. תעשיות ההיי-טק אינן עצימות בכח עבודה אלא בהון אנושי. תעשיות אלו מאופיינות בדרך כלל בפריון עבודה גבוה המשתקף בגובה השכר. תהליך זה הביא לגידול בביקוש לעובדים מיומנים ולעליה בתשואה על השקעה בהון אנושי. במקביל חלה עליה בהיצע עובדים לא מיומנים מחו"ל, שהוזילה באופן יחסי את שכרם. בעקיפין נהנה המשק כולו מהערך המוסף הגבוה הטמון בתעשיות ההיי-טק, אך העוסקים בתחום נהנים כמובן פי כמה, לעומת עובדים בענפים המסורתיים.

מדד ג'יני מצביע על עליה באי השוויון בחלוקת ההכנסות לפני תשלומי העברה ומסים ישירים בשנים האחרונות. לאחר תשלומי העברה ומסים ישירים המדד יציב. הגידול במשקל תשלומי ההעברה היה הגורם העיקרי לקיזוז בגידול באי השוויון. הפערים הכלכליים הגדלים יוצרים בעיה חברתית, שרבים רואים אותה כמסוכנת ביותר לחברה. בכדי להקטין את אי השוויון בחלוקת ההכנסות, ללא התערבות ממשלתית ישירה, ניתן לעודד רכישת השכלה גבוהה במיוחד בתחומי הטכנולוגיה, שתגדיל את היצע העבודה בתחום ובמקביל לצמצם את התחרות מצד העובדים הזרים. הצד השני של המטבע הוא שהיותה של הכלכלה החדשה עצימה בהון אנושי ולא הון פיסי מאפשרת לאינדיבידואלים חסרי הון, שהצליחו לרכוש השכלה מתאימה, לשפר לאין ערוך את מצבם הכלכלי היחסי, וכך גדלה אפשרות הניעות (מוביליות) החברתית והכלכלית.

כח אדם בתעשיית ההיי-טק

המשאב האנושי מהווה בסיס איתן להתפתחות הטכנולוגית המהירה בישראל. כללית ניתן להבחין בין שלוש קבוצות של ענפי תעשייה: ענפים מתקדמים המאופיינים בשיעור גבוה של עובדים מיומנים (דהיינו, שיעור אקדמאים מהנדסים, הנדסאים וטכנאים העובדים בענף גבוה מזה שבכלל התעשייה), חדשנות טכנולוגית כמו ציוד, ידע, שימוש במחקר ופיתוח ופטנטים, לעומתם, הענפים המסורתיים - בהם נמצא שיעור נמוך של עובדים מיומנים ובתווך נמצאים הענפים המעורבים.

מספר השכירים בתעשייה עומד על כ-20% מסך השכירים במשק. בענפי התעשייה המתקדמים מועסקים כ-124 אלף עובדים, כ-36% מסך עובדי התעשייה. מתוך עובדי התעשייה גדל חלקם של השכירים בענפים - רכיבים אלקטרוניים, ציוד תקשורת אלקטרוני וציוד תעשייתי לבקרה ולפיקוח, ציוד רפואי ומדעי - במהלך חמש השנים האחרונות מ- 13% לכ- 17%. יש בכך כדי להעיד על מגמת הגידול הנמשכת בתעסוקה ואטרקטיביות תעשיות אלו. בנוסף, מאופיינות תעשיות אלו בשיעור גבוה של עובדים מיומנים: בענף ציוד רפואי ומדעי - 66% מהעובדים, ציוד תקשורת אלקטרוני - 64%, רכיבים אלקטרוניים - 32%. לשם השוואה, 15% בלבד מהעובדים בענף הדפוס וההוצאה לאור הם עובדים מיומנים, וזהו שיעור העובדים המיומנים הגבוה ביותר מבין הענפים המסורתיים.
בקרב עובדי התעשיות המתקדמות בולט חלקם של העולים ובעיקר אלו שנקלטו מאז תחילת העשור. עובדים אלו הם לעתים קרובות בעלי הון אנושי ויזמות גבוהים יותר מהותיקים, אך בעיות של רכישת שפה, התאמה מקצועית והסתגלות, המאפיינות את השנים הראשונות של העולים בארץ, הקטינו את התשואה להשכלה לעומת הותיקים.
השפעת תעשיות ההיי-טק והכלכלה החדשה מתבטאת בין השאר בפריון העבודה. הגידול בתוצר העיסקי למועסק, כלומר הגידול בפריון העבודה, היה גבוה בישראל בשנות השישים – כ- 6% לשנה, כאשר התוצר העיסקי גדל באותה תקופה בכ- 9.5% בשנה. זו הייתה התקופה בה המשק, שהיה מסורתי בעיקרו, התחיל מרמה נמוכה אך צמח מהר. במהלך העשורים ניכרת ירידה ברורה בגידול התוצר למועסק בישראל, לכדי כ- 0.5% בלבד בשנות התשעים. הגידול המהיר בתוצר העיסקי באותה תקופה בישראל – כ- 5.5% - נבע בעיקרו מעליה חדה במועסקים, פועל יוצא של קליטת גל העלייה הגדול של כמיליון עולים. ראוי לציין כי גם בכלכלת ארה"ב הייתה, בשנות השישים, השבעים והשמונים, ירידה ברורה בשיעורי הגידול התוצר העיסקי שנבעה מירידה בקצב גידול התוצר למועסק - בפריון העבודה. המגמה נבלמה שם בשנות התשעים והתחלפה בגידול בפריון העבודה, במיוחד במחצית השניה של העשור. הגורם העיקרי לתפנית זו מקורו בהשפעה חיובית, הולכת וגוברת, של ה'כלכלה החדשה'. ניתן להעריך כי גם בישראל צפויה בשנים הקרובות תפנית דומה כך שפריון העבודה - התוצר למועסק-בסקטור העיסקי, יגדל בכ- 2.5%, בדומה לארה"ב.

לאחרונה התפרסמו נתונים על השכר הממוצע במשק ברבעון הראשון של שנת 2000. לעומת השכר הממוצע במשק העומד על כ-6,700 ש"ח בממוצע, גבוה השכר בתעשיות ההיי-טק העיקריות (רכיבים אלקטרוניים, ציוד תקשורת אלקטרוני וציוד תעשייתי לבקרה ולפיקוח, ציוד רפואי ומדעי) בכ- 150% ועמד על כ-16,500 ש"ח. ב-1995, בה עודנה המדידה הענפית לרמת החלוקה כיום, השכר בענפים אלו היה גבוה בכ- 80% מממוצע השכר במשק. ב-1998 גבוה השכר בענפים אלו ב- 120% מהשכר הממוצע במשק. קצב הגידול השנתי היה גבוה במיוחד בענפים אלו ואופיין בתנודתיות רבה. הוא נבע ברובו מתהליך הגלובליזציה, הפועל לצמצם את פערי שכר בתעשיות ההיי-טק לעומת חו"ל, עקב התחרות הגבוהה וניידות העובדים בין מקומות העבודה. בהשוואה לגידול ריאלי ממוצע של 6.5% בשכר הממוצע במשק ברבעון הראשון השנה לעומת מקבילו אשתקד, נרשם גידול של כ- 8% בענפי התעשייה. הוא הושפע מעליות שכר של כ- 54%(!) בענף הרכיבים האלקטרוניים, המשקף שינוי חד בהרכב המועסקים עם התרחבותות המהירה, 9% בענף ציוד תקשורת אלקטרוני ו- 6.5% בענף ציוד תעשייתי לבקרה ופיקוח. תנודתיות השכר הגבוהה נגרמת בחלקה כתוצאה ממימוש אופציות, חלוקת בונוסים גבוהים ומענקים, המהווים חלק מתנאי העבודה בענפים אלו.

ניידות העובדים בתעשיות ההיי-טק גבוהה ביותר ונובעת גם מהחשיפה הבלתי פוסקת לחו"ל, המהווה תחרות נוספת על העובדים. סעיפי השכר של העובדים כוללים, לפיכך, רשימה לא מבוטלת של תמריצים כמו מענקים, רכב צמוד, טלפון נייד, נסיעות לחו"ל ומתנות לחגים ובנוסף אופציות ומניות. אלו רק חלק מהטבות המוצעות על מנת להשפיע על עובדים להישאר בחברות לטווח ארוך. שימת דגש על סביבת עבודה איכותית ומהנה מהווה כיוון נוסף בו מתמקדות החברות בתחום זה.

ראוי לציין כי הביקוש לעובדים בתחומי ההיי-טק עולה עדיין במידה ניכרת על ההיצע. ההערכות הן שתוספת הביקוש השנתי מגיעה לכ10,000- עובדים, כאשר מוסדות הלימוד השונים מספקים רק כמחצית מכמות זו. המחסור בכח אדם הינו בעוכריה של תעשייה זו ומשפיע לרעה על מימוש הפוטנציאל שלה. לאחרונה התעוררה מחלוקת סביב השאלה אם להתיר העסקת עובדים זרים בתעשיות ההיי-טק בישראל. המצדדים טוענים שהמחסור בכח אדם מקשה על שימור תנופת הצמיחה ואילו המתנגדים סבורים שהצמיחה צריכה להיות פנימית.

חינוך

ההתקדמות הטכנולוגית המהירה של ישראל נזקפת ברובה לזכות יתרונה היחסי ברמת ההון האנושי של כח העבודה. מספר שנות הלימוד של האוכלוסייה ומספר העובדים בעלי תואר אקדמי הוא מן הגבוהים בעולם. קצת סטטיסטיקה:
רמת ההוצאה הלאומית לחינוך עומדת על 9.1% מהתוצר לעומת 6.1% במדינות ה- OECD.
בישראל שיעור המהנדסים והמדענים הגבוה ביותר באוכלוסייה - 135 לכל 10,000 תושבים. בארה"ב (שניה) - 85, יפן - 75.
מספר בעלי תואר דוקטור בתחום המדעים המדויקים בישראל הוא הגבוה בעולם - 15 לכל 10,000 תושבים.
35% מתוך כלל אוכלוסיית בני 15 ומעלה בישראל למדו מעל 13 שנות לימוד. כ -22% למדו במוסד אקדמי.
21% מבין מקבלי התארים באוניברסיטה בשנת 1998 סיימו תואר ראשון במדעי המחשב, מתמטיקה, הנדסה או אדריכלות.
מרבית המועמדים ללימודים אקדמאיים נרשמים לפקולטות למדעי הרוח והחברה. לימודי ההנדסה, מחשב ומתימטיקה עומדים רק במקום השלישי והרביעי ברשימת המקצועות המועדפים. מאידך גיסא, בהשוואה לנתונים לפני עשור, הגידול הניכר ביותר בביקוש ללימודים נרשם דווקא בפקולטות אלו: מתמטיקה ומדעי המחשב, הנדסה ואדריכלות.
סף הקבלה ללימודי מחשב באוניברסיטת תל-אביב עומד כיום על ציון התאמה (ציון פסיכומטרי וציון בגרות משוקללים) של כ-700 נקודות, בדומה לציון הנדרש ללימודי רפואה. לשם השוואה, ללימודי ניהול נדרש ציון 663 ולמשפטים 630. עד לפני מספר שנים היה זה מקצוע הרפואה המוביל עם 674 ולאחריו משפטים וניהול ובדרישת ציון נמוכה בכ-100 נקודות עמד מקצוע המחשבים. נראה כי חלפו הימים בהם רצתה האמא שבנה עורך דין או רופא.

אפשרויות הלימודים הגבוהים העומדות בפני בוגרי בתי הספר התיכון בעלי רקע מתאים הינן מגוונות ביותר. מדי שנה בשנה נפתחים מוסדות לימוד חדשים ומתרחב ההיצע העומד בפני הבוגרים. מלבד 7 האוניברסיטאות בהן לומדים כ-109 אלף סטודנטים לקראת תואר אקדמי, רשומים עוד כ-47 אלף תלמידים במוסדות להשכלה גבוהה אחרים. בשנים האחרונות חלה פריחה של מכוני "הסבה" - המיועדים לבעלי תואר אקדמי המעונינים לעבור לתחומי המחשב והתכנות. מכונים אלו נועדו לספק את הביקוש הגובר לאקדמאים בתחום זה. עם זאת, מעדיפים עדיין ברוב חברות ההיי-טק להעסיק בוגרי אוניברסיטה במדעי המחשב, כבעלי רקע רחב יותר ומיומנות פוטנציאלית גבוהה יותר, הנגזרת מסף הכניסה הגבוה למקצוע. מצד שני, מספקים מכונים אלו עובדים בזמינות גבוהה יותר לשוק העבודה, תוך שימת דגש על הכשרה מעשית יותר. מרכיב הנסיון בעבודה מהווה פרמטר חשוב בהרבה מקומות עבודה, המעדיפים בוגרי קורסים מעשיים ושירות צבאי ביחידות פיתוח תוכנה.

אחוז בעלי משלח יד אקדמי מכלל המועסקים גדל במידה ניכרת בשנים האחרונות, מ- 8.6% ב-1990 ל- 12.7% בשנת 1998. השיפור נבע בחלקו מגל העלייה מברית המועצות לשעבר בתחילת העשור, אשר כלל שיעור גבוה של אקדמאים ובעלי מקצוע. מרביתם של העולים עדיין לא מועסקים במקצוע אשר לו הוכשרו בארץ הולדתם, אך פוטנציאל היקלטותם בשוק העבודה גבוה לאחר התערותם במשק ובחברה בישראל.

המתאם הגבוה בין רמת ההון האנושי הקיימת בארץ וההתפתחות הטכנולוגית המהירה ימשיך לתת את פירותיו, כאשר פוטנציאל ההתקדמות הוא אף מהיר מהקיים. מן הראוי שנושאי החינוך הטכנולוגי והגבוה יקודמו לראש סדר העדיפויות הלאומית כדי לממש זאת. כמו כן יש להתמודד עם התופעה של "בריחת מוחות" לחו"ל, בין השאר על ידי שינויים במיסוי.

מחקר ופיתוח ומדיניות הסיוע הממשלתי

ההוצאה למחקר ופיתוח אזרחי הגיעה בשנת 1999 ל-14.1 מיליארד ש"ח שהם 3.5% מהתמ"ג - היקף השקעה גבוה יחסית לממוצע במדינות מפותחות אחרות. כשני שלישים מפעילות המחקר והפיתוח האזרחי מתבצעים בסקטור העסקי והיתר באוניברסיטאות, בגופים ממשלתיים ובמלכ"רים אחרים. ההצדקה הכלכלית לתמיכה ממשלתית בפעילות מחקר ופיתוח נובעת מהעובדה שמפירות הפעילות נהנות לא רק הפירמות המבצעות את המו"פ אלא הכלכלה כולה, דרך הידע והנסיון הנצבר ואשר "דולף" לתחומים אחרים. על רקע זה-הקצאת המשאבים למחקר ופיתוח ללא התערבות חיצונית תהיה נמוכה מהאופטימום.

בהקשר זה חשוב לציין שחלק מהמחקר והפיתוח בישראל מתבצע על ידי מערכת הביטחון. פעילות זו אינה נכללת בסטטיסטיקה, אולם השפעתה על התחומים האזרחיים היא משמעותית מאד. לא מעט חברות ישראליות, שהבולטת ביניהן היא אולי "צ'קפוינט", קמו על רקע ידע ונסיון שנצברו במסגרת הצבאית.

התמיכה הממשלתית במחקר ופיתוח תעשייתי החלה בשנת 1968 עם הקמת "משרד המדען הראשי", שהוא זרוע של משרד המסחר והתעשייה. המשרד הוסמך לסבסד מחקר ופיתוח של פירמות פרטיות. בשנת 1985 נחקק "החוק לעידוד מחקר ופיתוח תעשייתי" שהגדיר את הפרמטרים של המדיניות הממשלתית בנושא. במסגרת החוק מעניק משרד המדען הראשי מענקים לחברות העומדות בקריטריונים מסוימים. קריטריונים אלו מבטיחים שפעילות המו"פ תבוצע ע"י החברה עצמה, שתוצרת המו"פ תיוצר בישראל ושהידע לא יעבור לגוף שלישי. המשרד רשאי לסבסד עד 50% מהוצאות מו"פ של חברה קיימת ועד 66% של חברת סטארט-אפ. בתמורה לסבסוד המו"פ מתחייבות החברות, במידה והמו"פ יוכתר בהצלחה, לשלם תמלוגים בהיקף שאינו עולה על סכום הסבסוד בתוספת הצמדה לדולר וריבית. בשנת 1999 סבסד המשרד מו"פ בהיקף של 428 מיליון דולר וקבל תמלוגים בסך 128 מיליון דולר, שהם כ- 32% מהסכום שהוצא.
משרד המדען הראשי מעניק סיוע גם במסגרת תוכניות אחרות כמו קרנות בינלאומיות לשיתוף פעולה בתחום המו"פ התעשייתי; "מגנ"ט" - סיוע לפיתוח תשתיות טכנולוגיות גנריות, המבוסס על שיתוף פעולה בין מספר חברות תעשייתיות לבין מוסדות מחקר אקדמיים המתאגדים כקונסורציום, "חממות ליזמות טכנולוגית" - סיוע ליזמים מתחילים, בעלי רעיונות טכנולוגיים חדשניים לפתח את הרעיון לעסק מסחרי ולהקים עסק חדש לשם מסחורו.

מחקרים העלו שהתשואה הגלומה במו"פ גבוהה משמעותית מזו של השקעה בהון פיסי. מחקר שנעשה ע"י פרופ' צבי גריליכס ז"ל וחיים רגב העלה שפעילויות מו"פ שמומנו ע"י משרד המדען הראשי מאופיינות בתשואה גבוהה עוד יותר. עובדה זו נעוצה, ככל הנראה, בכך שהמשרד בורר את המיזמים בעלי סיכויי ההצלחה הגבוהים, וככאלה יתכן והיו ממומנים גם ללא התערבות ממשלתית.

קרנות הון-סיכון ו"מלאכים"

המהפכה הטכנולוגית שינתה את כללי המשחק הכלכלי. שווי חברות נסק באופן חד ועמו חלומם של המשקיעים. מן הצד השני עמדו חברות הסטארט-אפ ששיוועו להשקעות. הצטברות גורמים אלו הניבה את ענף קרנות הון-הסיכון, אשר מספקות את ה"דלק" לחברות ההיי-טק, ככלל, ושל חברות הסטארט-אפ בפרט. לדוגמה, בארה"ב גדל היקף הכספים של הקרנות באופן מעריכי מכ-3 מיליארד בשנת 1990 לכ-50 מיליארד בשנת 1999. עיסוקן של הקרנות הוא השקעה של ההון שבבעלותן בחברות בעלות פוטנציאל תשואה גבוהה ביותר.

בעולם קיימות אלפי קרנות הון-סיכון ומספרן גדל מדי יום. בישראל פעילות כ-90 קרנות והיא נמצאת בקבוצה המובילה של המדינות הפופולריות להשקעות הון-סיכון.
הקרנות נבדלות בכמה מישורים ובהם:
1. היקף הכספים אותם הן מנהלות, מעשרות מיליוני דולרים ועד למעלה ממיליארד דולר.
2. תחום ההתמחות; אינטרנט, תקשורת ביוטכנולוגיה וכו'. הידע הנדרש ממנהלי הקרנות הוא ברמה גבוהה ביותר, משום שמדובר בחזית הטכנולוגיה ובמימוש הפוטנציאל שלה.
3. פיזור הסיכונים בין תחומי השקעה שונים ובין חברות באותו תחום. ארה"ב מובילה במספר ובהיקף קרנות ההון סיכון. השקעות קרנות הון-הסיכון הסתכמו שם ב-1999 בכ-50 מיליארד דולר. התחומים בהם משקיעות הקרנות מגוונים, אך מרבית ההשקעות ממוקדות בחברות אינטרנט (או במיזמים הקשורים בו). בתחום זה הושקעו השנה בארה"ב כ-30 מיליארד דולר.

קרנות הון-הסיכון אינן משקיעות, בדרך כלל, בשלב הראשון של המיזם (שלב ה- seed) אלא בשלבים מאוחרים יותר, בהם הן יכולות לזהות את הפוטנציאל העתידי של החברה. את החלל שנוצר בין פרק הזמן בו היזם הקים את החברה לבין השקעה של קרנות ההון-סיכון או אפיקי גיוס ההון האחרים ממלאים ה"מלאכים" - המשקיעים הפרטיים. אלו מגויסים, פעמים רבות, על-ידי מקורבים לחברה (רו"ח ועו"ד) או בשיטת "חבר מביא חבר". מפאת אופי ההשקעה קשה לאמוד את היקף הכספים בהם מדובר.

בעיות מיסוי ייחודיות לתעשיות ההיי-טק

תעשיות ההיי-טק מאופינות בדינמיות עסקית רבה. חברות רבות מתחילות את דרכן כחברות סטארט-אפ סביב רעיון חדשני ובמקרה של הצלחה מרחיבות את פעילותן. הרחבת הפעילות נעשית לעתים קרובות בדרך של רכישת חברות אחרות ומיזוגים עד להתגבשות חברות בעלות מאסה קריטית. פעילות רכישות ומיזוגים זו כרוכה בסוגיות מיסוי שונות ומשטר המס הוא אחד המשפיעים על מידת המשיכה של חברות היי-טק למדינה ועל היותה סביבה אוהדת להתפתחות תעשיות אלו.

אחת הסוגיות העולות בהקשר זה הינה אם מיזוג חברות מהווה אירוע מס. חוק המיזוגים והפיצולים בישראל מגביל קיום פטור ממס ליחס מירבי של 1:4 בין שווי השוק של החברות המתמזגות. הפטור ניתן אפוא רק במקרה של מיזוג חברות הדומות בסדר הגודל שלהן. בפועל חברות קטנות וחדשניות נבלעות לעתים קרובות על-ידי חברות גדולות, היות ולאחרונות יש אמצעים וכושר שיווקי שאיננו עומד לרשות הקטנות. לכן מגבלה זו מהווה נטל אמיתי על התעשייה. הצעת חוק שהוגשה לכנסת ואושרה לאחרונה על-ידי ועדת שרים מקילה על חלק ניכר מבעיות המיסוי הייחודיות לתעשיות אלו, דוגמת עיתוי הפיכת החלפת מניות לארוע מס ותקופת החסימה הנדרשת לשם קבלת פטור ממס במיזוג חברות. בעידן הגלובליזציה חריגה מן הנורמות המקובלות בעולם בתחומים שונים גורמת להעתקת פעילות כלכלית כתוצאה מכך. בתחום ההיי-טק עובדה זו נכונה במיוחד.

משטר המס הקיים בישראל הוא על בסיס טריטוריאלי, כלומר קובע מקום הפעילות והרישום של החברה. לכן ניתן בקלות יחסית לקיים פעילות כלכלית בישראל גם בסביבת מיסוי לא נוחה, היות וניתן לבנות את התאגיד כך שיהיה חשוף במידה מועטה למיסוי הישראלי (כפי שנעשה ככל הנראה על-פי הדיווחים בכלי התקשורת בעסקת "כרומטיס" לאחרונה). לאור הליברליזציה בפיקוח על מטבע החוץ - המיסוי על בסיס טריטוריאלי הוא אנכרוניסטי וקיימת כוונה לעבור למיסוי על בסיס פרסונאלי, לפיו תושב ישראל ישלם מס בישראל על כל הכנסותיו בעולם ללא הבדל. המעבר ממיסוי טריטוריאלי למיסוי פרסונאלי יחריף את הנזק מאי התאמת מערכת המס לצורכי תעשיות ההיי-טק, היות והמיסוי יהיה אפקטיבי יותר והאפשרויות להתחמק ממנו על-ידי רישומים בחו"ל, תוך קיום פעילות כלכלית אמיתית בישראל, תפחתנה. לכן באופן פרדוכסלי שינוי זה יגביר את הצורך בהתאמת מערכת המס למקובל בעולם.

רמת הפרט - סוגיית מיסוי נוספת הנוגעת להיי-טק עניינה מיסוי הטבות בדרך של הקצאת הון לעובדים. תעשיות ההיי-טק מתאפיינות במתן חלק ניכר מן התגמול לעובדים בהקצאות הון בצורה של מניות ואופציות. בדרך זו החברות מעסיקות כוח אדם בעלות שוטפת נמוכה יחסית, כאשר הכנסותיהן עדיין נמוכות, ומתמרצות אותו על-ידי מתן אפשרות להכנסות ניכרות במקרה של הצלחת החברה. גם כאן נטל מס כבד, מאשר מקובל בחו"ל, מביא להסטת פעילות החוצה. כיום המיסוי בגין הקצאת ניירות ערך הוא בשיעור גבוה וגם קיימת חוסר בהירות לגביו. במצב הקיים המיסוי מוטל לעתים בשלב בו האופציה איננה סחירה ונוצרת בעיית נזילות בתשלום המס. לעתים ההקצאה נעשית בני"ע של חברה קשורה ויש מקום לאפשר תנאים שווים אם מדובר בניירות ערך של חברה המצויה באותו אשכול חברות.

הועדה הציבורית לרפורמה במס הכנסה (ועדת בן בסט) נדרשה לסוגיות אלו. לפי ההצעה כאשר ניירות הערך מופקדים בידי נאמן העובד ימוסה רק במועד מימוש ניירות הערך וההכנסה בגין ניירות הערך תמוסה בחלקה לפי המס השולי של העובד ובחלקה לפי שיעור מס מופחת בשיעור 25% (שיעור המס המוצע על רווח הון). תקופת ההחזקה המינימלית של שנתיים תבוטל. טובת ההנאה לעובד תוכר כהוצאה למעביד. ראוי לציין כי בניגוד לנהוג בחו"ל מיסוי רווח ההון בישראל הוא על הרווח הריאלי, בניכוי אינפלציה. הגם ששיעורה נמוך בשנים האחרונות, הבדל זה מקנה יתרון מסוים לסביבת המס בישראל לעומת חו"ל.

לכך נוספת גם שאלת תלילות פונקצית המס ליחידים בישראל. זו מגיעה לשיעורי מס שוליים גבוהים למדי ברמות הכנסה בינוניות. תעשיות ההיי-טק מאופיינות ברמת תגמול גבוהה ביחס לשוק העבודה בישראל. לכן נטל המס בהכנסות בינוניות וגבוהות הוא גבוה ומקשה על הפעילות. הרפורמה המתוכננת במס ההכנסה אמורה להתמודד עם בעיה זו ולצמצם את נטל המס על שכבות הביניים.

קרנות הון סיכון - חלק גדול מן ההשקעות בתחום ההיי-טק נעשה על-ידי קרנות הון סיכון. כדי שחלק מפירות פעילות ההיי-טק יישארו בישראל, רצוי שחלק מן ההשקעות יתבצע בידי קרנות הון סיכון ישראליות. כאן שוב נדרש שנטל המס יהיה דומה לזה הנהוג בחו"ל. כיום שיעור המס על הקרנות עומד על 20% שהוא שיעור נמוך. אולם תשלום מס בשיעור זה כרוך בקבלת אישור אשר מונע ניצול הטבות מס מכוח אמנות כפל מס, סכומי השקעה מינימליים, הקמת מוסד קבע בישראל ועוד. לכן גם כאן משטר המס מפריע לפעילות בתעשיות ההיי-טק.

לאתר בנק הפועלים