חשיבותם הגוברת והולכת של הענפים המתקדמים הינה, אולי, התמורה המובהקת ביותר במבנה התעשייה בישראל. ענפי תעשייה אלה, הנקראים "היי-טק" בפי כל (דהיינו מערכות ייצור הדורשות טכנולוגיות מתוחכמות ומתקדמות), הולכים ותופשים מקום מרכזי יותר ויותר במרבית מסלולי הצמיחה של התעשייה הישראלית. חשוב לציין, כי העברת הדגש להתפתחות מפעלים בענפים אלה אינה מגמה ייחודית לישראל, אלא אופיינית למרבית המדינות המפותחות בעולם.

ההגדרה של ענפי ההיי-טק אינה משימה קלה כלל ועיקר. קל יותר להצביע על ייצור "מוח" של מחשב או ציוד הדמייה רפואי כדוגמאות לתפוקה של ענפים מתקדמים מאשר לנסח הגדרה חדה של ענפים כאלה, שכן ישנה יותר מדרך אחת לעשות זאת: האם זה היקף ההוצאה למחקר ולפיתוח בתהליך הייצור? או גודל ההשקעה בציוד בממוצע לעובד? או ההשקעה הממוצעת בהשכלתו של כל עובד? כל אחד מאלה נכון, אך אינו ממצה לבדו, אף כי יש בשילוב השלושה, ובניסיון לכמת אותם, כדי להתקרב להגדרה.

זאת ועוד, לא כל מפעל הנכלל בענף היי-טק זכאי להגדרה זו. כך, למשל, מודפסים כיום רוב האלבומים הצבעוניים בציוד ממוחשב מתקדם ביותר, שאין שום ספק באשר להיותו היי-טק; אולם ניתן להדפיסם, ועדיין ישנם העושים זאת, בציוד ששימש את הענף עוד לפני שניים ושלושה דורות. או, דוגמא הפוכה: רוב הטקסטיל בארץ מיוצר במפעלים שלא ניתן לראותם כשייכים לייצור היי-טק, ולכן אין ענף זה שייך למתקדמים; אך יש בו בודדים, שציודם הינו בגדר המילה האחרונה מבחינת הטכנולוגיה הגבוהה ולמפעיליו נדרשת השכלה גבוהה, ואין כלל ספק באשר להיותם מתקדמים. ההתייחסות אל ענפי תעשייה כמתקדמים או מסורתיים חייבת, איפוא, להיות על בסיס רוב המפעלים בענף. בהיעדרה של הגדרה חדה מקובל לראות מפעל או ענף משנה כמתקדמים אם הם מצטיינים בצמיחה מהירה, בייצור מוצרים חדשניים ובתהליכי ייצור חוסכי עבודה, וכאשר להשגת המוצר דרושים יותר מחקר ופיתוח, ידע, ציוד חדיש, כוח אדם משכיל או מיומן מן המקובל במסורתיים.

באופן סכמתי נחלקים 17 ענפי המשנה העיקריים של התעשייה הישראלית לשתי קבוצות. באחת 7 ענפים מתקדמים: חשמל ואלקטרוניקה, כלי הובלה, כימייה ונפט, מכונות, מוצרי מתכת, גומי ופלסטיקה, דפוס והוצאה לאור: ובשנייה 10 מסורתיים: כרייה וחציבה, הלבשה, מזון ומשקאות וטבק, מינרלים, עץ ומוצריו, נייר ומוצריו, טקסטיל, מתכת בסיסית, יהלומים, עור ומוצריו.

התוצר של הענפים המתקדמים, מתוך כלל התוצר של התעשייה, עלה ב- 30 השנים החולפות מ- 37 ב- 1965 ל- 56% ב- 1985 ול- 62% בשנים האחרונות. אולם לא זו בלבד שחלקם בתוצר התעשייתי הולך ועולה, אלא שההשקעות המוגברות בהן (בין אם בציוד חדיש ובין אם במחקר ובפיתוח) מבטיחים המשך מגמה זו בעתיד. מה גם שהענפים המתקדמים מייצאים שיעור גבוה יותר מתוצרתם (47% בממוצע לכל השבעה, אף כי ענף החשמל והאלקטרוניקה לבדו, למשל, מייצא 63% מכלל תוצרתו) מאשר הענפים המסורתיים (39% בממוצע לכולם, כולל ענף היהלומים המייצא 96% מהתוצרת שלו). יתירה מזו, הענפים המתקדמים ייצרו 66% מהיצוא התעשייתי, ועתיד התעשייה טמון יותר ביצוא מאשר בשוק המקומי.

מטבע הדברים, מופנית ההוצאה הלאומית למחקר ולפיתוח תעשייתי בעיקר למפעלים המתקדמים (93% ב- 1980 ו 97% לאחרונה). מתוך 2.1 מיליארד ש"ח, שהוצאו למחקר ולפיתוח בכלל התעשייה ב- 1994, נרשמו כ- 60% בענף ציוד חשמלי ואלקטרוניקה, כ- 15% בענף מוצרים כימיקליים ודלק ומעט פחות בענף כלי הובלה. אך אפילו ענף תעשייתי מסורתי כמזון, משקאות וטבק, שמשקלו גדול בתפוקת התעשייה, הוציא כ- 20 מיליון ש"ח למחקר ולפיתוח ב- 1994. ההבדל בין ענפים שונים בהוצאה למחקר ולפיתוח בולט כאשר בודקים את משקל ההוצאה השוטפת למטרה זו בכלל הפדיון: 8% בציוד חשמלי ואלקטרוניקה, 2% בכלי תובלה וכן בכימיקלים ודלק, לעומת 0.2% בענפים כעץ, נייר, דפוס, כרייה, מתכת בסיסית ומוצרי מתכת או 0,08 במזון, משקאות וטבק. עליית משקלם של הענפים המתקדמים בתעשייה מתבטאת גם בעליית הריכוזיות של מלאי ההון הקבוע המושקע בענפים אלה, מ- 53% מכלל מלאי ההון בתעשייה ב- 1980 ל- 66% ממנו ב- 1993.

התשואה הגבוהה יותר להון המושקע במפעלים המתקדמים, מלבד מה שהיא מושכת עוד ועוד השקעה במחקר ובפיתוח, מבטאת גם תפוקות גבוהות יותר ליחידות הון ועבודה שנרשמו בהן, מעל ומעבר ל"רנטה" - הרווח הגבוה יותר מן הנורמלי, אותו משיגים מוצרים חדישים בשוק בטרם קמו להם מתחרים או חיקויים. בהקשר זה ראוי לציין, שבענף האלקטרוניקה לבדו גדלו המכירות למועסק פי 2.67 במרוצת העשור החולף – מ- 51.34 אלף דולר ב- 1985 ל- 137 אלף דולר למועסק בשנת 1994. התשואה הממוצעת להון במפעלים המתקדמים מגיעה ל- 20%, בעוד שהיא 16% בלבד בממוצע לכל המפעלים המסורתיים.

התשואה גבוהה יותר, בשני סוגי המפעלים, דווקא במפעלים הקטנים המעסיקים עד 50 עובדים. אולי, כי באלה הקטנים מעדיפים הבעלים לשלם (בעיקר לעצמם ולמקורביהם) שכר נמוך ודיבידנדים גבוהים - מחמת המיסוי הגבוה יותר על השכר - דבר שלא ניתן לעשותו תמיד במפעלים גדולים יותר. במפעלים המתקדמים הקטנים נרשמה תשואה של 48%, לעומת 20% במפעלים המסורתיים הקטנים. ההפרש היחסי בין שני סוגי המפעלים ניכר יותר במפעלים גדולים (המעסיקים 500 עובדים ומעלה): תשואה של 17% למפעלים מתקדמים לעומת 3% בלבד למפעלים מסורתיים.

פריון העבודה במפעלים מתקדמים גבוה ב- 54% מזה שנרשם במפעלים מסורתיים. מסתבר, כי להבדל זה באיכות העבודה בין שני סוגי המפעלים משקל חשוב הרבה יותר מאשר להבדלים בציוד או במחקר ובפיתוח באשר להפרש התשואות בין סוגי המפעלים. פריון העבודה הגבוה מתבטא גם בכך, שלמרות שסך המכירות של הענפים המתקדמים גדל כמעט פי 3 בעשור האחרון, מספר העובדים בהם בתקופה זו קבוע - בין 32 ל- 38 אלף. לישראל יתרון יחסי רב באיכות העובדים לעומת מדינות רבות אחרות, בעיקר מאז הגידול במאגר כוח אדם מיומן הודות לגל העלייה הגדול מארצות חבר העמים.

שנר העבודה הממוצע במפעלים המתקדמים היה גבוה ב- 63% מן השכר הממוצע במפעלים המסורתיים. חלק מהפרש נכבד זה ניתן לתלות, מעל ומעבר לרמת ההשכלה והמיומנות של המועסקים בראשונים, בכוחם לדרוש ממעסיקיהם לכלול בשכר המשולם להם חלק מן ה"רנטה", המתוארת לעיל, הגלומה ברווחי המפעל. גם בשכר העבודה קיים הבדל בין המפעלים הקטנים (עד 50 עובדים) לבין הגדולים (500 עובדים ומעלה). במפעלים המסורתיים היה השכר הממוצע במפעלים הגדולים גבוה ב- 7% מאשר בקטנים, בעוד אשר במפעלים המתקדמים, היה השכר הממוצע במפעלים הגדולים גבוה ב- 80% מאשר בקטנים.

היצוא במפעלים המתקדמים גדל במחצית היובל האחרונה בקצב מהיר (פי 2.5) מאשר כלל היצוא התעשייתי. בעוד אשר היצוא התעשייתי כולו עלה (במחירים קבועים) פי 6.5 (מ- 2ץ58 מיליארד דולר ב- 1970 ל- 16.95 מיליארד דולר ב- 1995), הרי היצוא של הענפים המתקדמים עלה פי 17 (מ- 0.54 מיליארד דולר ב- 1970 ל- 9 מיליארד דולר ב- 1995). יצוא ענף האלקטרוניקה לבדו גדל פי 5.6 (במחירים שוטפים) במרוצת העשור האחרון, מ- 895 מליון דולר ב- 1984 ל- 5 מיליארד דולר ב- 1995, ומהווה כיום למעלה ממחצית יצוא הענפים המתקדמים (לעומת 30% ב- 1985). בשנת 1984 היה היצוא 50% מסך מכירות ענף האלקטרוניקה והוא הגיע ל- 73% מהמכירות ב- 1994.

לפריטים אחרים מתוך פרק "תמורות מבניות בתעשייה הישראלית":
תמורות מבניות בתעשייה הישראלית: עליית משקלים של הענפים המתקדמים
תמורות מבניות בתעשייה הישראלית: ההוצאות השוטפות למחקר ולפיתוח בתעשייה
תמורות מבניות בתעשייה הישראלית: היצוא התעשייתי
תמורות מבניות בתעשייה הישראלית: תוצר, תעסוקה והון
תמורות מבניות בתעשייה הישראלית: עידוד ממשלתי

לאתר של משרד ההסברה הישראלי:
www.education.gov.il/hasbara