ביטוי שמתאר מצבי-נפש מיוחדים שהאל גורם להם, כגון התלהבות, חוכמה יתירה, כריסמה, ובעיקר נבואה.
כלומר, זהו מושג המבטא את כוח ההשראה והתעוררות הגבורה: "ונחה עליו רוח ה', רוח חוכמה ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת ה'" (תיאור המלך האידיאלי, ישעיהו י"א 2).
בנבואה הקדומה, הלשונות רוח ה', רוח אלוהים, ולעיתים יד ה' מתארים את השליחות הנבואית, ולעיתים - חוויה אכסטאטית ריגעית, המעוררת אדם להתנבא, לשיר, לנגן, לרקוד או להלחם בגבורה: "ותהי עליו רוח ה'" (שופטים ו 10); "וצלחה עליך רוח ה', והתנבית עמם" (שמואל א', י 6); "ותהי עליו שם יד ה'…" (יחזקאל א 3), ועוד. הביטוי יד ה' מתאר מצב של כפייה, פעולה שנכפתה על האדם בעל כורחו: "ורוח נשאתני ותיקחני… ויד ה' עלי חזקה" (יחזקאל ג 14).
בנבואה המאוחרת משתמשים יותר בביטוי דבר ה' שהיה אליהם, או שהיה בפיהם של הנביאים (ירמיהו א 2, 4, 11, 13; יחזקאל ו 1 ועוד).
הנביא ישעיהו מתאר את המלך של תקופת אחרית הימים כמי שתנוח עליו רוח ה' (יא 2), ויזכה להשראה מיוחדת ולכישורים מופלאים.
הנביא יחזקאל מרבה לדבר על רוח ה' ויד ה' אשר נחו עליו והפעילו אותו. ביטויים אלה מעידים על מצבו הנפשי והפיסי גם יחד: בעיקר על הלחץ הנפשי בו היה נתון, ועל האקסטאזה שהשפיעה עליו ומתוכה פעל: "היתה עלי יד ה', ויוציאני ברוח ה', ויניחני…" (יחזקאל לז 1).
נביאי שיבת ציון נתנו לרוח ה' משמעות של אחרית הימים: רוח ה' עתידה לשרות על כל העם הנגאל, ולא עוד על יחידים.
אצל זכריה מציינת ההליכה לפי רוח ה' התנהגות מוסרית ומדינית: "לא בחיל ולא בכוח – כי אם ברוחי, אמר ה'" (ד' 6).
