הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדעים > ביולוגיה > בעלי חיים
טבע הדברים : החברה לחקר האדם והסובב בע''מ



תקציר
הישרדות, זה שם המשחק. הרצון לשרוד הוא המניע הבסיסי ביותר בטבע. מין שלא מצליח לשרוד נכחד מהעולם ומפנה מקומו למינים מותאמים יותר. במהלך האבולוציה פיתח עולם החי תחבולה מתוחכמת ורב גונית כאסטרטגית הישרדות. רוב בעלי החיים נוקטים בה משום שהיא מובילה אל העתיד. זוהי דרך החיקוי וההסוואה.



הישרדות : הסוואה בבעלי חיים
מחבר: איציק מרום


הישרדות, זה שם המשחק. הרצון לשרוד הוא המניע הבסיסי ביותר בטבע. מין שלא מצליח לשרוד נכחד מהעולם ומפנה מקומו למינים מותאמים יותר. במהלך האבולוציה פיתח עולם החי תחבולה מתוחכמת ורב גונית כאסטרטגית הישרדות. רוב בעלי החיים נוקטים בה משום שהיא מובילה אל העתיד. זוהי דרך החיקוי וההסוואה.

"מניפולציות ויזואליות" מסייעות לחיה הן להשגת מזון כטורף, והן למטרות הגנה – כמועמדת לטרף. הכול תלוי באיזה צד אתה נמצא. אחד המרכיבים החשובים ביותר לקיום החיים עלי אדמות הוא מציאת מזון והכושר של בעל החיים להשיגו. המזון כצורך חיוני, מוביל בעל חיים אל מערכת יחסים מיוחדת במינה עם משנהו – היחסים בין טורף לטרפו. הטריפה מתרחשת כאשר אורגניזם חי אחד לוכד אורגניזם חי אחר, וניזון ממנו. בדרך כלל שונה מין הטורף ממין הנטרף ולא מדובר ב'קניבליזם'. הספקטרום הרחב ביחסי טורף-נטרף נובע מריבוי מינים של בעלי חיים וצמחים, ומשמש מצע לתופעות אקולוגיות ואבולוציוניות יוצאות מן הכלל. תופעת החיקוי וההסוואה היא אחת התופעות הצומחות מיחסי טורף-נטרף. זוהי תופעת אבולוציונית, שבה בעל חיים הופך דומה יתר ויותר לסביבתו או לאובייקט מסוים, כדי לא לבלוט ולא למשוך את תשומת לבם של טורפים פוטנציאלים.

במלים אחרות: בעל החיים 'מתחפש' לגזע עץ, לאבן, לעלה או לכל מרכיב דומם בסביבתו, על מנת להיעלם מעיניו הסורקות של הטורף ולהמשיך לחיות.

מלחמת הקיום בטבע דורשת מבעלי החיים להתמודד ולהסתגל לא רק לתנאי הסביבה הפיזיים והאקלימיים אלא גם להמצאות טורפים בתחום מחייתם. בעל חיים שמגן על עצמו באמצעות ההסוואה, נדרש להפעילה ביעילות, ולכן יקפיד לבחור את הרקע המתאים לו ביותר הן בצבעו והן בצורתו. הבחירה נעשית לא במודע שכן התנהגות זו טבועה לא רק בפרט הבודד אלא במין כולו. 'בחירת' הצבע המתאים לצבע הרקע נעשית באמצעות תהליך הברירה הטבעית; פרט בעל צבע דומה לרקע ישרוד טוב יותר ויעמיד צאצאים, אליהם יעביר את הגנים 'הטובים' שעזרו לו לשרוד. פרט שהסוואתו נכשלה, גדלים סיכוייו להיטרף ולא להשאיר צאצאים. כך נכחדים הגנים 'הרעים'.

כל עוד לא ישתנה צבע הרקע, ידמה לו צבע המין המסתגל יותר ויותר. במקביל להתאמת הצבע, מפתח בעל החיים התנהגות מיוחדת המעצימה את נשק ההסוואה: בחירת תנוחת גוף לפי קווי המתאר של הרקע הנבחר. בעלי חיים מסוימים נוהגים להתחפר או להשתוחח כדי לא להסגיר את צלילתם. אחרים יתרחקו מאתר אכילה המושך טורפים. הטורף מצדו מנסה שיטות חדשות כדי לגלות את המוסווה. לדוגמה: טורף הניזון מזלים, יגביל את חיפושיו לסביבת עלים אכולים ולא על פני כל עלי הצמח.

המניפנית המצויה ויתרה על הפעילות באור היום והעבירה אותה ללילה. מזונה כולל עשים שבחרו באותה הדרך. בשעות היום היא נצמדת לאבן ללא תנועה למשך פרקי זמן ארוכים. צילם: א. מרום.

לרוב בעלי החיים הבוגרים דוגמאות צבע קבועות אותן הם נושאים כל ימי חייהם. פסי הטיגריס, נוצות האנפה ודוגמאות כנפי הפרפר משמשים היטב את בעליהם בבית גידולם. בין העופות והיונקים יש היכולים לשנות את צבע גופם (נוצות, פרווה) לפי עונות השנה. החרקים שונים בצבעם ובצורתם בכל אחד משלבי חייהם: ביצה, זחל, גולם ובוגר. החרק הבוגר נושא על גבו דוגמת הסוואה ללא כל אפשרות להחליפה במשך חייו הקצרים.

ישנם מינים שפיתחו לעצמם שיטת הסוואה ייחודית ומתמחים בה עד לרמה כזאת, שאדם העומד מולם יתקשה להאמין שלפניו מונח חרק ולא גבעול יבש. מינים אחרים פיתחו שיטות הסוואה שמתאימות למספר רב של בעלי חיים. רבים מזחלי הפרפרים אימצו לעצמם את הצבע הירוק כדי לא לבלוט על רקע העלים מהם הם ניזונים.

שוכני המדבר, כגון לטאות, צבאים או עופות מדבריים, מבכרים את הצבע החום. אם כן, בעלי החיים בוחרים את צבעם על פי צו קיומי ולא על פי צו אופנתי. לא תמיד יבחר בעל החיים בצבע השולט בבית גידולו. הסלעית (ציפור מדברית) שצבעה שחור לא בולטת על רקע צבעי המדבר היות ואור השמש החזק גורם לכל בליטת אבן או שיח להטיל צל שחור וכבד על הקרקע הבוהקת. אין הטורף מתעלמת מכתמי הצל המרובים במדבר ואגב כך גם מהסלעית השחורה.

בין הזוחלים והדו-חיים ישנם מינים שיכולים לשנות את צבע העור בתוך זמן קצר. דוגמאות קלאסיות הן הזיקית ואילנית (מין של צפרדע) ממחלקת הדו-חיים. לזיקית יש יתרון גדול על שום יכולתה לשנות את צבע עורה בעוברה מרקע אחד לאחר על פי הצו 'ברומא התנהג כרומאי.' זיקית ירוקה היורדת לאיטה מעץ ומשנה את צבעה לצבע האדמה, ממחישה את היכולת המופלאה של אסטרטגית החיקוי וההסוואה. בהגיעה לעץ אחר היא מטפסת עליו ונעלמת בתוך דקות אחדות ברקע העלווה הירוקה. הזיקית משנה את צבעה לא רק למטרות הסוואה אלא גם כדי לווסת את חום גופה ולהתאימו לטמפרטורה המשתנה. צורכי תקשורת בין-מינית ומצבי רוח משתנים, המושפעים מנוכחותם של טורפים או מתחרים בקרבת מקום, משנים אף הם את צבע עורן של הזיקית והאילנית.

כיסוי גופן של הזיקית והאילנית מעניק להן יתרון. בעוד היונק מכוסה פרווה, העוף בנוצות והחרק במעטה שלדי קשיח, מתהדרות האילנית והזיקית בעור עדין וחי בעל תאים מיוחדים – כרומטופורים. אלה הם תאים שיש בהם צבענים (פיגמנטים) מסוגים שונים המופעלים על ידי הורמונים דוגמת האדרנלין שמופרש מבלוטת יותרת הכליה. כמות ההורמון המופרשת קובעת את פיזור הצבענים בתוך הכרומטופורים. כאשר הצבען מקובץ בחלק קן של התא – צבע העור בהיר, וכשהוא מפוזר בכל התא – צבע העור בהיר, וכשהוא מפוזר בכל התא – צבע העור כהה. כרומטופורים נושאי מלנין – מלנופורים – אחראים לצבע השחור הנפוץ בטבע ומצוי בבעלי חיים: נוצות, פרווה, קרן, עור, צבע עיניים. קיימים עור כרומטופורים הנושאים צבענים אחרים האחראים על צבעי הצהוב, האדום והכחול.

גולם של הֶספֶרית שחורה. צילם: י. מובשוביץ.

שיטה נוספת להסוואה היא בניית רקע. יש עופות שבנוסף לשאיפתם למקם את הקן הרחק מטווח טורפים, יקפידו להסוות את קינן תוך כדי בנייתו או מיד לאחר מכן. מיני עכבישים טווים כתמי קורים במרכז רשתם, שם ישבו וימתינו לטרפם. כך הם מסווים את קווי המתאר המאפיינים את רשתם. עכבישים אחרים משבצים ברשת את שארית טרפם, ללא סדר מסוים כדי להסיח את תשומת לבו של טורף כמו ציפור או צרעה. עם בוא החורף והשלגים בארצות הצפון, פרווה חומה לא תתאים עוד לארנב ולחמוס, ושניהם יחליפו אותה בפרווה לבנה.

על אף יעילותה של שיטת ההסוואה, בעלי חיים רבים משכללים אותה על ידי אימוץ אסטרטגיות נוספות. אם נכשלה ההסוואה וגילה אותם הטורף, יעברו מיד להגנה משנית. זו יכולה להיות בריחה זריזה מהמקום ומציאת מחסה, הפחדה – כפי שנוהגים מיני פרפרים ועשים, ויתור על חלק לא חיוני של הגוף – כמקובל אצל הלטאות, הצגת פני מת – כמו החיפושיות, וכמוצא אחרון ישנם בעלי חיים שישיבו לטורף מלחמה שערה. מינים בעלי יכולת תנועה מהירה כמו זבוב או ציפור יזדרזו לברוח. בנשק ההפחדה ינקטו מינים בעלי יכולת לשנות את צורתם או לחשוף חלקי גוף נסתרים. פרפרים ועשים ידועים כמשתמשים בשיטה הזאת. בעמדת ההסוואה יכסה זוג הכנפיים העליון את הזוג התחתון (או להיפך). הזוג המכסה דומה למשטח עליו נח הפרפר ומסווה אותו. לעומתו, הזוג המכוסה מעוטר בזוג עיניים אחד או יותר, והוא לרוב צבעוני ונוגד לחלוטין את צבע ההסוואה. בשעת הצורך יחשוף הפרפר במפתיע את זוג הכנפיים המוסתר אל מול פני הטורף. למראה העיניים הגדולות והצבעוניות מתבלבל הטורף וחושב שנפל למלכודת של טורף גדול ממנו, ומוטב לו שינוס מהמקום ויפה שעה אחת קודם. אז יחזיר הפרפר את "העיניים" למקומם וייעלם ברקע.

מינים שמוותרים על חלק לא חיוני בגופם הם אלה שיכולים לחזור ולגדל את החלק האובד. דוגמה מוכרת היא שממית הבתים. ברגע שהטורף אוחז בזנבה היא מנתקת קטע ממנו. החלק הקטוע יפרפר על מקומו וימשוך את תשומת לב הטורף בעוד שהארוחה האמיתית חומקת. הטורף זכה אמנם במנה ראשונה אבל המנה העיקרית חיה ונושמת, ובמהרה תצמיח זנב חדש.

טורפים רבים ניזונים אך ורק מטרף חי וטרי שהרגו. אלה ירכזו מאמציהם בתפיסת טרף בשעת תנועתו. מספר גדול של בעלי חיים סיגלו לעצמם את היכולת להתחזות למת במגע הראשון עם הטורף. הצגת מוות לשם הסחת הדעת מכונה 'משחק האופוסום' על שם האופוסום – שחקן מעולה לתפקידי מתים, שאף אינו מגיב לנשיכות התוקף. המשחק משכנע עד כדי כך, שאפילו נפילה מעץ או הצקה זמנית של הטורף לא ירמזו ולו רמז קל שהיצור חי. בעל החיים שוכב ומאפשר לתוקף להתעלל בו. התופעה נפוצה אצל חיפושיות וחרגולים. נחשי החנק אף פולטים ריח רע כדי להבריח את הטורף, וישנם בעלי חיים הגורמים לפיצוץ נימי דם בפיהם כדי להיראות מתים. במקרה כזה, יעזוב הטורף את המקום וישאיר אחריו שחקן טוב וחי. מעניין לדעת שתופעת הדמיית המוות לא מתרחשת אצל בעלי חיים מבויתים.

הנשק האחרון במלחמת האין ברירה הוא גם המוצא האחרון. צבי שנלכד למבוי סתום, יפנה את קרניו נגד התוקף בניסיון אחרון, וחסר סיכוי בדרך כלל להיחלץ מן המצב האבוד. נחש שנלכד בטפריו של חיוואי, יעשה ל מאמץ להכיש את תוקפו או להתפתל סביבו ולחונקו (תלוי במין הנחש) עד שהחיוואי יכה מכת מוות בראשו. תוצאת הקרב תהיה לעתים רחוקות חיוואי מת, כי לרוב החיוואי יודע את מלאכתו.

אף על פי שההסוואה נפוצה מאוד בממלכת החי, יש לה כמה הגבלות. כדי להיעלם מן העין, חייב בעל החיים המוסווה לקפוא על מקומו ללא תנועה, לעתים לאורך זמן. עש היושב על קליפת עץ לא יזוז ממקומו במשך כל שעות האור – אלא אם יופרע – שכן תזוזה מבטלת באחת את ההסוואה. גמל שלמה פיתח לעצמו הליכה מיוחדת כדי לא להיחשף. הוא הולך לאט ומתנדנד קדימה ואחורה. עם כל נדנוד מתקדמות רגליו ומשלימות עוד צעד. התנועה הזאת דומה לתנודת צמחייה עדינה ברוח. גם הזיקית משתמשת בהליכה דומה.

צורכי הקיום מגבילים גם הם את ההסוואה. בעל החיים חייב לאכול ובחוסר תנועה אין הוא יכול ללקט מזון. אי לכך רבים מבעלי החיים נאלצו לוותר על פעילות בשעות היום ולהעתיקה לשעות החשיכה. חיפוש אחר בן זוג כולל לעתים איתותים חזותיים הדורשים אור יום. איך אם כן יזהה בעל החיים המסתמך על ראייה את בת זוגו? אצל העופות קיימת לרוב דו צורתיות מינית. הזכר צבעוני יותר מהנקבה, שכן היא דוגרת על הביצים ואסור לה לבלוט ולמשוך טורפים לקן. לכן מחביאה הנקבה מספר סימנים חזותיים צבעוניים כשהיא נחה או דוגרת. במעופה מגלה הברכיה הנקבה "דגל" סגול-כחול בכנפיה, וכך יודע הזכר שהיא בת מינו.

מיעוט רקעים מתאימים הוא בעוכרי בעלי החיים המוסווים. חרגול ירוק נשאר מוסווה כל עוד הוא מצוי תחת חסות הצמחייה. אם ינוח על האדמה או החול, יהיה חשוף לגמרי לטורפים. עשים המוסווים היטב על רקע קליפת עצים, הופכים גלויים כאשר הם נמשכים למנורה דולקת, או נחים על קירות בניינים לבנים.

אסטרטגית ההישרדות הנפוצה ביותר מחייבת בעלי חיים מסוימים להיראות או להתנהג בדרך שתוביל את הטורף להתעלם מטרפו או לא לראותו כלל. בעל החיים המשתמש באסטרטגיה הזאת מנצל את העובדה שהטורף רגיש מאוד לתנועה ולרוב מגלה את מזונו בעזרת סימנים ויזואליים. הסתרה חלקית של אותם סימנים, מקשה מאוד על הטורף לזהות את טרפו והוא נאלץ להשקיע אנרגיה וזמן ממושכים בחיפוש. לפעמים בעלי חיים מחקים בעלי חיים אחרים ארסיים או מסוכנים כדי לא להיטרף. הביולוגים זיהו מספר שיטות חיקו: בחיקוי על שם בייטס – Batesian mimicry – טרף פוטנציאלי מחקה מין אחר החי בסביבתו, שהוא ארסי מסוכן או לא טעים לטורף. מינים מסוכנים דואגים לפרסם את ארסיותם באמצעות צבעי אזהרה – אדום צהוב ושחור. טורף שנתקל בטרף ארסי וניסה אותו, ילמד לזהות את צבעיו וימנע מלאכלו בעתיד. נמפית הרגלה (מין של פרפר יום) מחקה את צבעי האזהרה של דנאית תפוח סדום הרעילה. ציפור שטעמה פעם או פעמיים את טעם הדנאית תירתע בעתיד מפרפר בעל צבע דומה. וכך מוגנת נמפית הרגלה מאותה ציפור. הקוקייה מחקה את הנץ בצורת מעופה ובצבעיה וכך משפרת את כושר ההתמודדות שלה עם אויבים.

שיטת חיקוי אחרת נתגלתה על ידי החוקר מולר – Mullerian mimicry. בשיטה הזאת משתמשים כמה מיני טרף ארסיים או לא טעימים. המינים האלה בחרו להיראות דומים זה לזה בגלל שטורף שטעם אחד מהם לומד להיזהר מכולם. שני הצדדים מרויחים מן המצב הזה. השימוש בשיטה הזאת מסביר מדוע מיני נחשים ארסיים ממשפחת האלמוגניים דומים זה לזה. בארץ ניתן לחזות בדגם החיקוי הזה בצרעות. לכולן פסי אזהרה שחורים צהובים על הבטן. ישנם מינים טורפים המשתמשים בחיקוי אקטיבי ומחקים בגופם או בחלק ממנו סוגי מזון שונים. אחד מהם הוא צב החי בנהרות בדרום ארצות הברית. הצב הזה מתחפר בקרקעית הבוצית, פוער את פיו ומטלטל אנה ואנה לשון דמוית תולעת. דג סקרן העובר במקום וטועה לחשוב שהנה הוא זוכה בתולעת, מסיים את חייו בפי הצב.

הכלל של חיקוי אורגניזמים אחרים. רבים מושכים אליהם חרקים בעזרת צוף או אבקה ובתמורה החרק מאביק אותם ועל ידי כך מפרה אותם. משפחת הסחלבים לא מפיקה צוף אבל תלויה בחרקים להאבקה. ללא תגמול של צוף או אבקה, פיתח הסחלב דרך להפיל את החרק בפח. לדוגמה: הדבורנית המצויה גם בישראל היא מין של סחלב, שפרחיו הם חיקוי כמעט מדויק של דבורה נקבה. זכר המעופף באזור נמשך אל הפרח ומנסה להזדווג עם "הדבורה הנקבה". מאוכזב יתעופף מהפרח כשעל גופו דבוקה עתה האבקה של הדבורנית הרמאית. הזכר שלא לומד לקח "יזדווג" שוב עם דבורנית אחרת ויפרה אותה באבקת הדבורנית הקודמת. יש וחיקוי צורת הדבורה בלבד לא מספיק כדי למשוך את הזכר. ואכן ישנם מיני דבורים אצלן הנקבה מושכת את הזכר באמצעות חומר כימי המפיץ ריח מיוחד – פרומון. כמה מהסחלבים אשר תלויים בהאבקתם של אלה, מפליאים ביכולתם לחקות את החומר הכימי. כך, בנוסף לחיקוי צורת הדבורה, מפיץ פרח הדבורנית ריח מיוחד של אותו פרומון נקבי, ומושך אליו זכרים ש"מזדווגים" אתו ללא כל התנגדות.

"כל העולם במה" ובני האדם אינם היחידים שמופיעים עליה. מתברר שגם בעלי החיים וגם הצמחים משחקים 'כשצריך'. מגוון הצורות, הצבעים, דרכי התנועה והאי-תנועה המשמשים את יצורי הטבע במאבקם לחיים הוא עצום. כל הדוגמאות שהובאו כאן אינם אלא מקצת מתכסיסי ההסוואה והחיקוי בטבע. איננו יודעים הכול על האסטרטגיה הזאת ולרוב אנחנו מסתכלים ולא רואים. הדבר הזה כשלעצמו מצביע על יעילות השיטה.

ביבליוגרפיה:
כותר: הישרדות : הסוואה בבעלי חיים
מחבר: מרום, איציק
תאריך: פברואר-מרץ 1994 , גליון 2
שם כתב העת: טבע הדברים : החברה לחקר האדם והסובב בע''מ
הוצאה לאור: טבע הדברים : החברה לחקר האדם והסובב
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית